רוקרים שמחים ומאתגרים, בחינם

כשרוקר נהיה שמח

לפני כמה שנים חזרה Superchunk עם אלבום ראשון מזה תשע שנים. אחרי שמילאו את הניינטיז בשבעה אלבומי אינדי-רוק-פאנק כייפיים לאללה (ובעוד המון אלבומים משפיעים, אם מחשיבים את העובדה שסולן הלהקה הוא אחד המייסדים של הלייבל המשפיע Merge records), הם חזרו לסיבוב נוסף. מבוגרים יותר, מלומדים יותר, בהחלט לא אחראיים יותר.

שלוש שנים אחרי אלבום הקאמבק, הם מוציאים השבוע אלבום חדש ומצוין בעל השם הבוודאי-מבודח I Hate Music. אולי אם רוצים לרמוז שכדי לא ליהנות מהמוזיקה שלהם אתה צריך להיות בנאדם שאשכרה שונא מוזיקה. או לפחות מוזיקה שנשמעת כאילו אנחנו עדיין ב-1995 (במובן הכי טוב!). האזינו לכל האלבום החדש כאן.

כשרוקר נהיה עצוב

ב-1995 כבר איבדתם את הקשר למוזיקה? הנה משהו שהולך יותר אחורה. הרוקר הפורה Ty Segall מתבסס בחדווה על הגאראז' של הסבנטיז ועל הפסיכדליה הקליפורנית של סוף הסיקסטיז. אמרתי שהוא פורה, נכון? ב-5 השנים האחרונות הוא הוציא לא פחות מ-8 אלבומי אולפן, וזו רק טיפה בים של אי-פיז, שיתופי פעולה ושבע (!) הלהקות שהוא חבר בהן.

כמעט כל הקטלוג הזה מורכב מגאראז'-רוק רועש ועליז, ואם זה הקטע שלכם אז בהחלט לכו לשמוע כמה דברים קודמים שלו. אבל אלבומו החדש שיוצא ממש השבוע, Sleeper, הוא תפנית כמו זו שעשה בק עם Sea Change. אחרי שאיבד את אביו והפסיק לדבר עם אמו, סגל כתב עשרה שירים אקוסטיים, עגמומיים יחסית, אבל עדיין שופעים צליל מעושן ומסוחרר שמזוהה עם הפולק הפסיכדלי הקליפורני. האזינו לטריפ היפהפה הזה כאן.

כשרוקר נהיה מאתגר

מהווייט סטרייפס והבלאק קיז ועד הרכבים ישראליים כמו קרוסלה - בעשור האחרון יש לא מעט צמדי תופים-גיטרה שזונחים לגמרי את הבס המסורתי. No Age לא דומים לאף אחד מהם. אין להם את הבסיס הבלוזי של הסטרייפס או הקיז, ובאלבום החדש הם בקושי נוגעים בהתפרצויות רעש כמו של קרוסלה וצמדים אחרים. מה הם כן עושים? או, זו שאלה טובה, ובאלבום החדש, An Object, קשה יותר מתמיד לענות עליה.

בואו נגיד שאם התחנכתם על ברכי סוניק יות', כולל הקו הדיסוננסי שלהם והחיבה שלהם לבנות ציפיות מוזיקליות שלא תמיד מתממשות - תרגישו לגמרי בבית באלבום המצוין הזה. אם אתם לא מגיעים מרקע מוזיקלי כזה, נסו את האלבום הזה ואולי האוזניים שלכם יופתעו. בעצם, הן בטוח יופתעו, השאלה היא אם זו תהיה הפתעה טובה ומגרה, או משעממת ומרחיקה. האזינו לאמנות הרעש של נו אייג' ממש כאן.  

ואם כל אלה לא מדברים אליכם, בשבוע שעבר התפתח דיון מעניין בתגובות על מוזיקה איסלנדית, שכלל ערימה של המלצות לאמנים מעולים שלא נשמעים בכלל כמו שלושת האלבומים שנמצאים כאן השבוע.