תנו למבקשי המקלט לעבוד

פרץ מבקשי מקלט ששטף את ישראל מגבול מצרים החל לפני שלוש שנים ולמדינה לקח זמן להבין שמדובר בבעיה. כשהבינה - נראה שנכנסה לפאניקה. נשואה על כתפי ההמון הזועם, השתוללה כדי לנער מעליה את המשא הטורדני. בכדי לכפר על אזלת היד, נמצאו שעירים לעזאזל וננקטה שפה גסה וגזענית שבקלות ניתן לשייך לזמנים אחרים ולמקומות אחרים.

הקמת הגדר הייתה צעד הכרחי, מתבקש ויעיל, והמדינה הייתה יכולה להסתפק בכך, אך ההיסטריה, כך נראה, גרמה לה לחוקק גם את התיקון לחוק ההסתננות. מרגע שעלה לקריאה הראשונה היה ברור שדינו להתבטל משום שהוא חוק רע שמדינה דמוקרטית כמו ישראל לא יכולה באמת שייכלל בספר חוקיה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

עצמאות על תנאי לשלטון המקומי / אסף מידני

בית המשפט העליון כבר אמר בפרשיות אחרות שזכויותיו של האדם החלש, טבען שאינן נישאות על גלים של פופולריות ואהדה, כי אם נטועות בהשקפה ערכית מוצקה ומבוססת. השמירה על חירות הפרט יקרה לנו מכדי שנשאירה רק בידי הגורמים השלטוניים. מנגד, חוק ההסתננות נתן כוח לפקיד במשרד הפנים לשלול חירותו של אדם לתקופה ארוכה, ללא משפט.

מדינת ישראל חתומה על אמנת הפליטים ומחויבת להוראותיה. אזרחי אריתריאה וסודן נחשבים ברובם לפליטים על-פי עמדת נציבות הפליטים של האו"ם משום שמולדתם נתונה במשבר קשה. ישראל החליטה להגן עליהם בהתאם לאמנה ואימצה מודל מוכר של מעין הגנה קבוצתית על כל בני מדינות אלה המגיעים ארצה. בדרך זו נמנעה שנים רבות מלבחון את בקשות המקלט שלהם והעניקה להם מעמד ביניים: מצד אחד הם קיבלו הגנה והכרה מכוח דיני הפליטים, מאידך נמנעו מהם מניעת זכויות בסיסיות רבות שהפליט זכאי להם, כאילו מתוך תקווה משונה שמצב זה יגרום להם להיעלם באוויר כאילו היו בועת סבון זמנית.

מי שבקיא בפרטים, יודע שהחוק לא ממש רלוונטי לאותם 55,000 מסתננים/מבקשי מקלט/פליטים שכבר חיים בישראל ולא ניתן להשיבם לארצותיהם. החוק נגע לכמות קטנה של כ-1,500 איש שמוחזקים עדיין במתקן הכליאה סהרונים. נראה שהחוק הדרקוני שימש פשוט תרופה מהירה לריפוי זעם ההמונים והסיט את תשומת הלב מהצורך לטפל באמת בבעיה של כמות מבקשי המקלט בישראל.

עניי עירך קודמים, ודווקא משום כך יש לשנס מותניים ולגבש פתרון כולל. לחברה בישראל בעיות רבות ואתגרים רבים גם בלי עשרות אלפי מבקשי המקלט, ואכן מדובר באתגר. מדינת ישראל התמודדה בעבר עם אתגרים קשים בהרבה ויש כאן מוחות מבריקים רבים שיכולים לאתר פתרונות למצב.

הגדר כבר עצרה את ההסתננות, ולכן יש לאתר פתרונות יצירתיים והומאניים: מניעת עבודה חוקית עלולה לדרדר לפשיעה וגם יוצרת עבודה שחורה שהמדינה לא נהנית מפירותיה, ולכן יש להסדיר את ההעסקה, לגבות מסים דרך המעסיקים ולשמור על זכויות תוך אכיפה נוקשה של עבירות העסקה, להפסיק לרגע את המשך הבאתם של העובדים הזרים ממזרח אסיה ומזרח אירופה ולהשתמש במבקשי המקלט ככוח עבודה חליפי, אולי בעבודות מסוימות שבהן נדרשות ידיים עובדות לקידום אינטרסים ישראלים ואולי באזורים מסוימים בארץ, שם הדבר נדרש יותר.

בינתיים - ניתן לנסות להגיע להסדר מדיני-דיפלומטי עם מדינה שלישית לקבלת סיוע בקליטת מבקשי המקלט. ההסדר צריך לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים. צריך לחזק את האכיפה נגד עבריינים בכל המגזרים באזורים המועדים לפשיעה, להקים גופים שיאגדו את הסיוע הרב-תחומי ולחזק את הקשר עם הקהילות הזרות כדי שהן עצמן תסייענה בפליטת העבריינים מקרבה. במקביל יש לחזק את החינוך.

הפתרון שהמדינה מצאה בדמות חוק ההסתננות היה כזה שאף ישראלי לא יכול להשלים איתו. הסטנדרטים שהמדינה קבעה לעצמה באותו חוק רע מסוכנים לחברה הישראלית כולה. הם מוציאים מאיזון את היחס בין המדינה לפרט. זכויות הפרט והאוטונומיה שלו הם דבר מקודש בישראל. חוק ההסתננות נתן למדינה כוח מוגזם כלפי הפרט, תחילה כלפי הזר - אך כמו כל כדור שלג שמתגלגל - אין לדעת לאיזה גודל יגיע ובמי יפגע לבסוף.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il