ביט אלקטרוני, דיסטורשן ולורן היל
לורן היל מוציאה שיר חדש ומוכיחה שלא חשוב כמה תיכשל, או תשב בכלא, היא עדיין הראפרית הטובה בעולם. וגם: ביטים אלקטרוניים משובחים ודיסטורשנים מהסיקסטיז. המוזיקה מהרשת, בחינם
קאמבק השבוע
לא קליפ פותח הפעם את המדור אלא שיר, ואפילו שיר טיפה מוזר, אבל שיר שמבשר טובות. אחרי שנים של שתיקה, כשלונות פומביים, הופעות משונות וכמה חודשים בכלא, לורן היל - עדיין אחת הראפריות הטובות בעולם - יוצאת לאור ומוציאה שיר חדש. "Consumerism" הוא מתקפה מילולית עמוסה ומסחררת של כל ה-יזמים שמשתלטים לנו על החיים.
בהתחלה זה מרתיע, אבל ככל שהשיר ממשיך זה הופך לקטע מהפנט לגמרי. בקרוב יגיע ריליס רשמי שלם מהיל, והסנונית הזו מבשרת דברים נהדרים.
ארוחת החינם של השבוע
זה כיף גדול לראות איך הפופ הכי מצעדי ומצליח של השנים האחרונות מתחיל לקפל לתוכו סאונדים וסגנונות קיצוניים יותר ויותר. להיט הפופ המתוק "Call me maybe", למשל, מחביא בתוכו ביט אלקטרוני קשה, כמעט אינדסטריאל (לא פלא - אחד ממפיקיו עבד בעבר עם Nine inch nails), ועם עליית הדאבסטפ יותר ויותר צלילים דיסוננטיים ורעשים חריפים נכנסים לשירי הפופ הכי חמודים וקלילים.
הנה הצד השני של אותה המטבע. Sleigh Bells, צמד אמריקאי מעולה שמוציא עכשיו אלבום שני, עושה אלקטרוניקה אלימה, מלאה בדיסטורשן וביטים כבדים שיכולים לרסק מדרכות. הם מצדם לוקחים מהפופ מלודיות קליטות והדים של גירל-פופ מהפיפטיז, אפילו. אישית, אני משוגע עליהם. האלבום החדש שלהם, Bitter Rivals, טוב יותר מהראשון. האזינו לכולו באתר של הרולינג סטון.
ארוחת החינם 2
למטבע הזו יש אפילו צד שלישי. זו מטבע קסם. סליי בלז לוקחים אלמנטים מפופ פיפטיז וסיקסטיז ולוקחים אותם לקיצוניות של דיסטורשן וביטים אלימים. Cults - עוד צמד מעולה של בחורה ובחור - לוקחים אותם הרבה פחות רחוק. תחשבו על השירים הכי יפים של פיל ספקטור, וקחו אותם קדימה בזמן: תוסיפו להם קצת דרמה מהאייטיז, קצת לכלוך והדהוד מהשוגייז של הניינטיז, והרבה סטייל משנות האלפיים.
שוב, האלבום הראשון היה מעולה, והנה מגיע השבוע האלבום השני והמבטיח. הוא מוזרם כולו ב-NPR, האזינו לו בחינם.
שמעתם השבוע משהו מופלא? ספרו לנו בתגובות!
