למען העיוור: ח"כ דב ליפמן אימץ גור כלב נחיה

מאנדו הוא הכלב הראשון שלנו במשפחה. תמיד חשבנו על גידול כלב, אבל בכל פעם היו לנו תירוצים כמו "אין זמן, צריך לגדל ילדים, אנחנו ימים ארוכים בעבודה". התירוצים הללו חזרו על עצמם בכל פעם ודחו את ההחלטה.

מה שנתן לנו כמשפחה את הדחיפה הסופית היתה ההזדמנות להיות חלק מנתינה לאדם עיוור ואין זכות גדולה יותר מלתת. לפני שמונה חודשים נחשפתי לפעילות של "המרכז הישראלי לכלבי נחיה לעיוורים" בבית-עובד וגיליתי סוגיות מורכבות הכרוכות באילוף כלב שיסייע לעיוורים, החל מהרגלתם לשהות במקומות הומי אדם, אתגרים תקציביים הנוגעים לקיום המרכז וליכולת של האדם העיוור לממן לעצמו כלב נחיה לשיפור איכות חייו.

גידול כלב: אחריות לילדים ומחזק את החמלה

אנחנו שומעים בתקשורת על המחסומים שעיוורים נתקלים בהם בכניסה עם כלבי נחיה למקומות ציבורים וחשוב לי שגם המדינה תוכל בסופו של דבר לסייע לעיוור במימון הכשרת הכלב ועד לחקיקת חוקים שיסייעו לעיוור להיכנס בחופשיות עם כלבו, שהוא למעשה העיניים שלו, למקומות ציבוריים.

אם הייתי יודע אז, את מה שאני יודע היום, היינו מקבלים את ההחלטה לאמץ כלב כבר לפני שנים. הסיפור הוא פשוט מאוד - כשמגדלים בעל חיים ובמיוחד כלב, מקבלים הרבה יותר בחזרה ממה שנותנים. בנוסף לכך, זה מעבר לעובדה שעושים יותר פעילות גופנית כי חייבים להוציא את הכלב לטיול בחוץ, גידול כלב מלמד את הילדים מהי אחריות אמיתית וכמובן מחזק את שריר החמלה.

אחרי המתנה ארוכה, כשמאנדו הגיע אלינו - חיינו השתנו בצורה דרמטית. פתאום קיבלנו אחריות לבעל חיים, חי ונושם, שתלוי לחלוטין בנו. אם לא ניתן לו מים הוא לא ישתה, אם לא נאכיל אותו הוא ירעב, סוג של תינוק.

הילדים "רבים" מי יוציא אותו לטיול

הימים הראשונים היו לא קלים. לקח זמן לילדים שלנו (בגילאי תשע עד שש עשרה) להרגיש בנוח ולקבל על עצמם את האחריות הגדולה לגידול כלב. מה שבטוח הוא שמהרגע הראשון כולנו מאוד אהבנו אותו את מאנדו. הילדים מצאו עצמם "רבים" ביניהם מי יוציא אותו לטיול, וכצפוי, הם פחות שמחים לנקות אחריו את הגללים שהוא מותיר במדרכה.

כחבר כנסת, הימים שלי לעיתים ארוכים מאוד בעבודה פרלמנטרית ורוב אחריות הגידול של מאנדו, נופלת על אשתי היקרה. המסירות שלה לעזור למנדאו להיות כלב נחיה, מאוד מרשימה וקשה להאמין שיום אחד הגור הקטן, יהיה זוג העיניים של אדם עיוור בישראל.

(צילום: משפחת ליפמן)

מאנדו הגיע אלינו כשהוא בן חודשיים ושקל שלושה קילוגרם וחצי.  שבוע חלף עד שהוא הרגיש בנוח לישון לילה שלם. בתחילה הוא ישן מ-21:30 ערב עד שש בבוקר והילדים לא היו מוכנים ללכת לישון, עד שהם לא היו בטוחים כי מאנדו ישן.

בשש בבוקר. השכמה. מאנדו מיילל קצת, בדומה לתינוק. הבת הקטנה בת התשע קופצת מהמיטה בהתרגשות כדי להוציא אותו לטיול בוקר. אנחנו מתמקדים כרגע בלימוד של מאנדו לעשות את צרכיו רק מחוץ לבית ואנחנו לא לגמרי שם.  בינתיים אנחנו מוציאים אותו בכל שלוש עד ארבע שעות במהלך היום לטיול בחוץ. לא משימה קלה, אבל בלי אהבה, הבנת הצרכים של הכלב ומסירות רבה, אין בשביל מה לאמץ בעל חיים.

אם יש משהו חדש שלמדתי לאחרונה הוא שגורים לא תמיד להוטים לצאת לטיול. לפעמים צריך ממש לגרור אותם בעדינות על הרצפה כדי לדרבן אותם ללכת. המחזה הזה של ילדים גוררים אחריהם כלב להליכה הוא מעט משונה בימים הראשונים וזכינו גם למבטים לא נעימים מקרב עוברי אורח ברחוב.

(צילום: משפחת ליפמן)

אחרי יום עבודה בכנסת: טיול מרגיע עם מאנדו

הימים חלפו ומאנדו יוצא בכיף לטיול ואפילו אפשר כבר לקחת אותו לטיולים ארוכים יחסית. בכל זאת, צריך לזכור שהוא עדיין גור עם רגליים קטנות והצעדים שלו קטנים בהתאם.

כשאני חוזר מהעבודה בכנסת, אם מאנדו לא ישן, אני משתדל לצאת איתו לטיול. רק אני והוא. הדקות הללו של סיבוב רגוע ושקט, מצליחות להעביר מראשי גם את הרגעים הכי קשים של היום בכנסת. משהו בתמימות של כלב ובמיוחד של גור בתחילת דרכו הוא ממכר ומרגיע כאחד. אני חושב שאימוץ גורים יעשה רק טוב לחברי הכנסת. ​

(צילום: משפחת ליפמן)

גור קטן שמחמם את הלב

לפעמים מאנדו יכול פשוט לבהות בך, ותמיד אני תוהה לעצמי: על מה הוא חושב? לרוב זה פשוט לקבל ולתת עוד אהבה. מה שמדהים אותי שעד כמה גור קטן שכזה, אפילו שהוא לא יכול לדבר בשפת האדם, מצליח לחמם את הלב שלנו. סוג של תרפיה עם זנב.

כעת אנו מנסים לאמנו לפקודות בסיסיות. הוא מאוד חכם ומכיר את הפקודות של "שב" ו"אליי".  הצעד הבא הוא "ארצה". כיאה לגור, יש לו צורך חזק מאוד לנגוס בכל מה שהוא רואה בבית, אז אנחנו בכוננות ונותנים לו את הצעצוע שלו שמיועד לנשיכות.

למרות שיש עוד תשעה חודשים עד שהוא (בתקווה) יצא ל"קורס קצינים" ויתחיל את האימון להיות כלב נחיה, אני כבר עכשיו תוהה איך הוא ירגיש שם. איך משפחתי ואני נרגיש כשהוא יעזוב? הקשר בינינו כבר כל כך חזק. בכל פעם שעולה לי המחשבה העצובה על הפרידה, אני נזכר שאנחנו לוקחים חלק קטן במצווה להעניק לעיוור זוג עיניים.

רוצים להיות משפחה אומנת לכלב נחיה? צרו קשר עם המרכז הישראלי לכלבי נחיה לעיוורים ". טל': 08-9408213, דוא"ל: info@igdcb.org

הרב דב ליפמן, ח״כ מטעם מפלגת ״יש עתיד״