גלגולה של שמיכה

שמיכה היא מעטפת של חום, לימים קרים, בקיץ אנחנו חשופים יותר, בחורף רוצים להשתבלל במערה הפרטית, להתחמם, עם מדורה ומרשמלו. אז נכון , שב2014 לא רצוי להדליק מדורה במרכז הסלון, אז נהוג להתעטף, זה שוכלל למילה כרבולית, משהו עוטף ומגן עלינו, לפעמים מהקור, לעיתים זה גם סימבולי, להגן על הגוף שלנו.

משהו עדיין הרגיש לי חסר, המגע אנושי, ולא כזה של התופרות בסין, שמרוויחות דולר ליום עבודה. המתנתי עד שיבוא לי רעיון , איך אני הופך את גזרי הבד, את שמיכות הצמר, את מגע הפלנל, למשהו חיובי ואופטימי, כזה שאישה הרוצה להתכסות איתו בלילה קר, גם תוכל להרגיש לא רק את החום היוצא מהצמר, אלא גם את תשומת הלב, שהשקיעו בחיבוק שעוטף אותה. חשבתי איך ניתן לשלב ארגונים מקומיים אשר עוסקים רבות במעורבות בקהילה, אני תושב יהוד, ולכן מן הסתם פניתי לבעלי התפקידים אשר עשייה חברתית היא נר לרגליהם, מעבר לעבודתם השוטפת.

ביום שבת אביבית, ניגשתי עם בני הצעיר, לאחד ממקלטי הסיוע של העמותה במרכז הארץ, באמצע שכונת מגורים שקטה, ישנה גדר גבוהה מכוסה בבד כהה. מספר מצלמות אבטחה מוצבות מול שער הכניסה. שם נאלצות לחיות את חייהן, בפחד מהנורא מכל, אמהות עם ילדיהם, בני כל הגילאים. מסתתרות ומנסות לחיות חיים נורמלים, בסביבה נורמטיבית, רחוק ככל האפשר מהגבר האלים בחיהן. סיפורים קשים מנשוא, למציאות חיים אחת. אולי השמיכה הצנועה הזאת שעליה תפרו פרחים, וציורי לבבות, הקשישים במרכז היום ביהוד, יעניקו רגע של התמסרות וחום אנושי לאותן נשים, נערות, ילדים וילדות.

• עמותת "לא לאלימות נגד נשים ", הקיימת החל מספטמבר 1977, הצליחה להביא למהפך במודעות החברה הישראלית לתופעת האלימות מבית. הנושא נחשף לכל בית בישראל, לכנסת, למשטרה, למשרדי הרווחה, הבריאות, הקליטה, הפנים, החינוך והשיכון. לעמותה שלושה מרכזי סיוע: בשלושת המרכזים, שהראשון בהם הוקם בתחילת 1978, שהו מעל ל-10,000 נשים וילדיהן. ילדים מהווים כ- 60% – 65% מתושבי המקלטים