מסע לפולין בעקבות העיטמים הנדירים
צלם הטבע דוד מונסונגו הגשים חלום והרחיק עד לפולין כדי להסתתר בצריף קטן עם שני צלמים נוספים. במשך חמישה ימים תיעד עיטמים לבני זנב, עופות דורסים עצומים במסיבת ציד ותעופה המונית. בישראל העיטם כמעט ונכחד מהטבע
צלם הטבע דוד מונסונגו הרחיק עד לפולין כדי לתעד את העיטמים לבני הזנב, עופות דורסים עצומים בסביבתם הטבעית. באירופה מוערך מספר העיטמים בפחות מ-20 אלף פרטים בלבד. "זהו עוף מאוד חשדן שקשה מאוד לצלמו בישראל ללא מסתור ראוי ובארץ ישנם פרטים בודדים בלבד", הוא אומר.
כל הסיפורים החמים - אצלנו בפייסבוק
בישראל העיטם לבן הזנב הוא אחד מדורסי היום הגדולים ביותר שבעבר קיננו בישראל. האוכלוסיה כיום מונה פרטים ספורים בלבד ומרביתם הושבו לטבע בעקבות פרויקט להשבת העיטמים שהחל בשנות ה-90 על ידי רשות הטבע והגנים. מעט העיטמים מגיעים לישראל כדי לבלות בה את החורף נחשבים לנדירים במיוחד. שאר הפרטים מצויים בישראל בכל ימות השנה וחלקם הקטן אף מקנן.
חמישה ימים בצריף קטן בשמורה בפולין
בחבל ארץ כפרי בצפון פולין, סמוך לעיירה Gostynin התמקם מונסונגו עם חבריו לצילום במסתור והוא מגדיר את המקום בו "החיים נעצרים מלכת". במשך חמישה ימים הוא בילה 10 שעות בתוך המסתור כדי לצלם את העופות הגדולים, נלחמים בינם לבין עצמם, צדים ונחים. בזמנים מסויימים הוא הצליח לצלם 20 עיטמים בבת אחת.
"באזור ישנם אגמים רבים המספקים את מזונם הטבעי, ובנוסף מספקים להם טרף על מנת לגרום להם לשהות באותו אזור שנה אחר שנה. המסתור הוקם בקרחת יער, רוחות עזות קיבלנו את פנינו בחמש לפנות בוקר", הוא נזכר במסע. "הגענו למקום בעלטה מוחלטת. השטח היה מוצף מים בגובה הברכיים כך שהרעיון לקנות מגפיים התברר כחכם. חצינו את השלולית הגדולה, נכנסנו למסתור ומיד מיקמנו את ציוד הצילום בעזרת פנסי ראש והמתנו לאור ראשון".
ההמתנה לעיטמים היתה מורטת עצבים. גם לאחר אור ראשון בשטח מפוזר מזון בשפע, לא היה סימן לעופות הדורסים.
"הם ירדו מצמרות העצים, מידי פעם חגו מעל המקום, ושוב נעלמו באופק. השעות חלפו, הציפייה הממושכת נותנת אותותיה, שלושה גברים בתוך צריף קופסא בגודל חדר אמבטיה או מה שמכונה בארצנו חצי חדר, על שלל ציודם, חמישה ימים, 10 שעות ביום ללא יכולת לצאת".
שרותים זמינים לא היו במקום וכדי לא לצאת מהמסתור ולחשוף את מיקומם לעופות הדורסים, נאלצו הצלמים לעשות את צרכיהם בבקבוקים ואז הגיע הרגע אליו המתינו שעות רבות.
"כשעה וחצי לפני החשיכה בטבע כמו בטבע, כמו לפי פקודה, הגיעו אחד אחד, צוללים לתוך המים ורבים על כל חתיכת בשר. תוך כדי נקבעים המעמדות, מאבקי כוח ושליטה. ואני כמו בקרקס משתדל לבצע את תפקידי בדיוק רב. מה שעלי לעשות הוא לחיות את הרגע, לנסות ולהבין את המתרחש, להשתדל לנבא את השנייה הבאה", הוא מתאר את המפגש עם העיטמים.
"לתפוס קרן שמש שמצאה חריר בין עננים וירדה לה משמים להאיר עיטם בנחיתה אל תוך שלולית, להספיק לצודד דרך כוונת, ליצור את הקומפוזיציה הדרמטית ולשחרר את התריס במהירות הנדרשת לשבריר שנייה שלא תחזור שוב ואינה דומה לקודמתה".
ביום השני המזל האיר פנים לצלמים. "הם הגיעו בזה אחר זה, בחנו את השטח ומייד החלו לרחף ולחפש אחר מזון. ככל שפגה חשדנותם מנוכחות מאיימת, הם התקרבו יותר ויותר, ניתן היה לראות לא מעט מאבקי אגו ושליטה, ולמרות שלא היה חסר מזון הם תמיד העדיפו לנגוס מהחתיכה שבטופרי השכן. לעיתים המרחק היה כל כך קצר עד כי משק כנפיהם נשמע כאילו הם ממש מעל לראשנו".
לאתר של דוד מונסונגו
לפנייה לכתב/ת 
