ה-FDA אישר: מתקן חשמלי ראשון למניעת מיגרנה
מינהל המזון והתרופות אישר לשיווק מכשיר הדומה לרצועת ראש פלסטית שמעביר זרמים חשמליים לעצבי הפנים ומונע התפרצויות של התקפי מיגרנה. זו הפעם הראשונה בה מאושר מכשיר חשמלי לטיפול בתופעה
מונעים את המיגרנה - ללא תרופות: מינהל המזון והתרופות האמריקני (ה-FDA) אישר את המתקן החשמלי הראשון בעולם למניעת מיגרנה. הוא עושה זאת באמצעות העברת גירוי עצבי, ובכך מונע את התפרצות הכאבים העזים.
"ספאלי" הוא מתקן נייד קטן המופעל על ידי סוללות ונמכר במרשם רופא. הוא דומה לרצועת ראש פלסטית המונחת על מרכז המצח, מעל האוזניים והעיניים. עם ההפעלה מעביר המכשיר זרם חשמלי עדין אל העור והרקמות שמתחתיו ובכך יוצר גירוי של העצב הקרוי "טריגמינלי", הידוע כקשור לכאבי הראש שבהתקף המיגרנה. המשתמש עלול לחוש עיקצוץ קל או תחושת עיסוי בקרקפת כאשר המכשיר מתחיל לפעול. כל שימוש נמשך 20 דקות, והתוצאה הסופית היא מניעת התקף המיגרנה.
מינהל המזון והתרופות בחן מספר מחקרים שהראו את יעילותו של המכשיר. אחד המחקרים בוצע בבלגיה וכלל 67 מתנסים שסבלו מיותר משני התקפי מיגרנה בחודש, ושלא נטלו תרופות למניעת מיגרנה שלושה חודשים לפני תחילת השימוש. המחקר הראה כי התקפי המיגרנה הופחתו משמעותית בהשוואה לקבוצת נבדקים מקבילה שטופלה במיתקן שאינו פעיל (פלצבו).
מחקר נוסף, שכלל 2,313 משתמשים בצרפת ובלגיה, הראה כי יותר מ-53% מהמתנסים הביעו שביעות רצון מיעילות המכשיר. התלונות השכיחות בקרב המשתמשים היו תחושה לא נעימה וישנוניות במהלך השימוש, או כאב ראש לאחר השימוש. לא תועדו כל תופעות לוואי חמורות.
איך זה עובד? תאי שריר ותאי עצב הם שני סוגי התאים היחידים המגיבים היטב לגירוי חשמלי: ה"ספאלי" תוכנן לעבוד ספציפית על תאי עצב המשפיעים על כאב. הוא פועל באיזורים מדוייקים לפני ואחרי התפצלותו של העצב הטריגמינלי, אותו עצב הידוע כגורם למרבית תחושת הכאב במיגרנה. באמצעות שליחת זרמים חשמליים, שאינם כואבים לעצב, משתחררים אנדורפינים - חומרים טבעיים משככי כאב. ככל שרמתם עולה, כך סף הכאב היוצר את "כאב הראש המיגרנוטי" נחסם, ולמעשה התקף המיגרנה מעוכב.
מיגרנה: בעיה של נשים וצעירים
מיגרנה מתוארת ככאב ראש הולם, בדרגה בינונית עד קשה, לרוב בצד אחד של הראש, שמוחמר בזמן פעילות גופנית וחשיפה לאור, לקולות או לריחות, ומשולב לרוב גם בבחילות ובהקאות. התקפי מיגרנה יכולים להתרחש לאורך תקופה ארוכה ועלולים לתקוף מדי יום או אחת לכמה שבועות, חודשים ואף שנים.
למרות שמיגרנה יכולה לתקוף בכל גיל, היא שכיחה בעיקר בגילאי 40-10. אצל רוב האנשים המיגרנה תוקפת באופן מחזורי ועוצמתה פוחתת לקראת גיל 50. מיגרנה שכיחה פי שלושה בקרב נשים והיא נוטה להיות תורשתית: יותר ממחצית מהאנשים שסובלים ממיגרנה מדווחים על קרובי משפחה שסובלים מאותה בעיה.
כמו בשאר כאבי הראש, מנגנון פעולת המיגרנה עדיין אינו ברור מספיק. על פי אחת התיאוריות, המיגרנה מתרחשת כשהעורקים במוח מתכווצים ומיד מתרחבים, בעיקר בקרומי המוח. התרחבות זו, ככל הנראה, מפעילה קולטני כאב באותה סביבה.
אך התיאוריה הזאת פשוטה מכדי להסביר את השינויים המורכבים בזרימת הדם שמתרחשים במוח בזמן מיגרנה. זאת ועוד: בזמן התקף מיגרנה מתרחשת בתאי העצב במוח סדרת שינויים עוד לפני השינוי בזרימת הדם. השינויים האלה נקראים 'הגנרטור של המיגרנה'.
סוג נדיר של מיגרנה, שמכונה 'המיגרנה המיפלגית', קשור ככל הידוע לפגם בכרומוזומים 1, 19 ואחרים, וכיום מתנהלים מספר מחקרים שבודקים את טיב הקשר בין הפגם הכרומוזומלי למיגרנה. נראה שגם אסטרוגן, ההורמון הנשי הראשי, מעורר התקפי מיגרנה: עובדה זו מסבירה מדוע המיגרנה שכיחה הרבה יותר אצל נשים.
במהלך תקופת ההתבגרות, כשעולות רמות האסטרוגן בגוף הנערה, הופכת המיגרנה לשכיחה יותר בקרב בנות בהשוואה לבנים.
חלק מהנשים סובלות ממיגרנה לפני הווסת החודשית, במהלכה או מיד אחריה. כשמגיחה תקופת הבלות (מנופאוזה) ועימה השינויים ברמות האסטרוגן, נעשית המיגרנה קשה לשליטה. נטילת גלולות למניעת הריון שמכילות אסטרוגן מחמירה בדרך כלל את שכיחות התקפי המיגרנה. בהריון, וגם תחת טיפול הורמונלי חלופי, יורדת תדירות המיגרנה.
נדודי שינה, עודף שינה, שינויים בלחץ ברומטרי, רעב ומוצרי מזון שונים – כמו שוקולד, גבינה צהובה, יין אדום, קפאין, אספרטיים, מונוסודיום גלוטמט (השכיח במזון סיני), נטריטים וניטרטים (שמצויים בעיקר בנקניקים ונקניקיות) – עלולים אף הם לעורר מיגרנה.
סימפטומים: בזמן התקף מיגרנה הכאב העז מורגש לרוב בצד אחד של הראש. הכאב עשוי להיות מתון, אבל פעמים רבות הוא קשה ביותר. הכאב מלָוה פעמים רבות בבחילות, ולפעמים גם בהקאות. התקף מיגרנה כולל לא רק כאב ראש, אלא עלול לכלול גם תקופה מקדימה ותקופה מסיימת.
התקופה המקדימה כוללת שינויים במצב הרוח או בהתנהגות, שעלולים להקדים את התקף המיגרנה אפילו ביממה. החולים הופכים למדוכאים, עצבנים או חסרי מנוחה. לפעמים הם סובלים מבחילה או מאובדן תיאבון. כעשירית מהסובלים חווים התקף שמכונה 'אאורה', שכולל הפרעות ראייתיות (כמו הופעת אורות מהבהבים או משוננים, או נקודות של עיוורון בשדה הראייה), תחושתיות (עקצוץ בעור, חולשה של יד או רגל), תנועתיות (אובדן שיווי משקל) או מילוליות (קושי בדיבור). ה'אאורה' מתרחשת עד כשעה לפני תחילת המיגרנה ומסתיימת כשהמיגרנה מתחילה. כ-25% מהאנשים חווים גם תקופה מסיימת, שכוללת שינויים במצב הרוח ושינויים התנהגותיים.
