שתף קטע נבחר

פורים לימד אותי שאין מקריות בעולם

במגילת אסתר נעדר שמו של הקב"ה, והסיפור מתנהל כאילו בדרך מקרה. אבל ה' מסתתר מאחורי ההתרחשויות ממש כמו שהוא מסתתר במציאות חיינו. רק בפורים אפשר להגיע למצב של קבלת המציאות כמו שהיא. איך עושים את זה? מכירים בכך שאנחנו לא באמת יודעים מה מסתתר מאחורי המסכה

פורים הוא חג של שמחה: מסכות, רעשנים שירים וריקודים. אבל במבט מעמיק יותר, מתגלה כאן יום מיוחד מאוד שמעורר שאלה קיומית מהותית: האם ההתרחשות במציאות היא מקרה, או גורל? ויש גם קשר מצמרר לשואה, שעליו אעמוד מעט בהמשך.

 

<< לעוד חדשות ועדכונים - היכנסו לדף הפייסבוק של ערוץ היהדות >>

 

במגילת אסתר נעדר שמו של הקב"ה, והסיפור מתנהל כאילו בדרך מקרה. עניין אחד מוביל לשני, והמגילה מגוללת את הסיפור כהשתלשלות של מקרים שקורים בשלב הראשון באיטיות. תשע שנים עוברות מתחילת הסיפור, עד שהמן מתחיל לרקום את המזימה השטנית שלו: השמדת העם היהודי.

 

עוד פורים בערוץ היהדות :

 

המן מטיל גורל, מסובב גלגל שיש עליו את שמות החודשים - וכשהגלגל נעצר על חודש אדר, הוא קובע שזה יהיה תאריך היעד של הפתרון הסופי.

 

בלילה ההוא איש לא ישן

מכאן מקבל הסיפור תאוצה, והכל קורה מהר מאוד. אסתר שומעת ממרדכי על התוכנית של המן, ואחרי שלושה ימי צום ותפילה היא מזמינה את המלך ואת המן למשתה. ואתה חושב לעצמך: הנה, עכשיו היא תספר למלך שהמן רוצה להשמיד את העם שלה, אבל באופן מפתיע היא בכלל לא מדברת עם המלך על גזירת השמד, אלא מבקשת ממנו ומהמן לבוא למחרת בערב למשתה נוסף.

 

איך היא יודעת שהיא צריכה לחכות 24 שעות? ככל הנראה באינטואיציה נשית מופלאה, או ברוח הקודש. כי באותו הלילה "נדדה שנת המלך". הוא מבקש שיביאו לו את ספר הזיכרונות, וקורא שם שאיש בשם מרדכי הציל אותו פעם מהתנקשות בחייו.

 

 (צילום: רויטל טופיול) (צילום: רויטל טופיול)
(צילום: רויטל טופיול)

 

המדרש אומר שבאותו לילה גורלי אף אחד מגיבורי הסיפור לא נרדם: מרדכי לא נרדם בגלל צערו על מה שעומד לקרות, במידה ואסתר לא תצליח לעצור את ההתרחשות; אסתר לא הצליחה לישון בגלל החשש האם תצליח למלא את משימת ההצלה שמוטלת עליה - והמן לא נרדם מרוב מחשבות איך יחסל עוד היום את מרדכי.

 

בבוקר שואל המלך את משרתיו: האם מרדכי קיבל גמול על מעשהו? ואומרים לו שלא. העובדה הזו גורמת למהפך דרמטי בסיפור, שמקבל תפנית בקצב מסחרר, ובמשתה השני שלמחרת בערב, לא צריך לעשות הרבה כדי לגרום למלך להוציא צו תלייה מיידי להמן.

 

מרדכי אחד בין המן להיטלר

המן הוא מזרע עמלק המייצג את ההשקפה שהכל מקרי. הוא מסובב את גלגל המזל ומאמין שהפור נפל על

חודש אדר באופן שרירותי לחלוטין. הוא חושב שהוא יכול לשחק בתפקיד אלוהים ולקבוע גורלות. אבל מגילת אסתר מגלה את ההסתר, ורומזת לנו מי מסתתר מאחרי המסכה.

 

ברובד הנסתר הגורל אינו מקרי וסתמי, ושמו של הקב"ה מסתתר בה כמו שהוא מסתתר במציאות החיים שלנו. פרשני האקטואליה מנסים להסביר לנו: זה קורה ככה, כי ככה וככה. ההסברים אולי הגיוניים, אבל המצב לא הגיוני:

 

כדור ארץ אחד לבד מרחף בחלל אינסופי. בצדו האחד הוא חשוך, בצדו השני מואר, מסתובב סביב צירו כמו מגילה סגורה. משהו קורה מתחת לפני השטח, פה ושם יוצאים שליחים בדחיפות עם פתשגן הכתב, אנשים מתים ואנשים נולדים ללא הרף, יש איזו תוכנית איפשהו. זה הולך לאן-שהוא. שימו לב אל הנשמה, תוך 24 שעות הכול יכול להתהפך.

 

מרדכי לא משתחווה להמן וזה מוציא אותו מדעתו. במבט מאוחר יותר, אפשר להשוות זאת לתושב גרמניה הנאצית, שלא צעק "הייל היטלר" והרים את ידו כשהיטלר בסביבה. אבל מבחינת מרדכי רק הקב"ה הוא המלך שמשתחווים לפניו, והוא לא יכרע ולא ישתחווה בפני אף אדם, יהיה מי שיהיה, כי מרדכי הוא בן לעם היהודי שיצא מעבדות לחירות - ואת המסר הזה העביר לעולם כולו.

 

איך אפשר למחות ולא לשכוח?

היטלר היה המן בן זמננו. אדם שמתיימר לתפוש מקום של אל עליון, ולקבוע גורלות של עמים שלמים.

זהו פשיזם שהיהדות יצאה נגדו עוד מתחילת דרכה, עם היציאה ממצרים של פרעה, שנתיניו סגדו לו כמו לאל.

 

היטלר ידע כי כל זמן שנר היהדות דולק בעולם, לא תיכון מלכות הרייך השלישי, ולכן רצה להשמיד את עם ישראל. ממש כמו היטלר, גם המן יודע שכל זמן שיש יהודים בעולם הוא לא יצליח להשליט את מלכות החושך, שמטרתה להפוך את בני האדם לרובוטים צייתנים, ולכן הוא רוצה לחסל לא רק את מרדכי לבדו - אלא את כל מי שמייצג את הרוח החופשית והאנטי-פשיסטית של היהדות.

 

התורה אומרת לנו שצריך למחוק את זכר עמלק, ובאותה נשימה: "זכור את אשר עשה לך עמלק". ועולה כאן שאלה: אם נמחק את זכר עמלק, איך נקיים את מצוות זכור את אשר עשה לך עמלק? אנחנו נוהגים לומר בכל פעם שמוזכר שמו של היטלר "יימח שמו וזכרו", אבל אנחנו הרי לא רוצים בהכחשת השואה, ומקיימים יום זיכרון כדי שלא נשכח את מה שקרה.

 

במדרש על פורים משווה הרב שג"ר זצ"ל את העניין הזה, לקטע מתוך הספר "הנסיך הקטן": הנסיך מגיע אל כוכבו של השיכור, ומוצא אותו יושב לבד מדוכא, כשסביבו ערימה של בקבוקים ריקים.

 

"למה אתה שותה?" שואל אותו הנסיך.

 

"כדי לשכוח", עונה לו השיכור.

 

"ואת מה אתה רוצה לשכוח?"

 

"את חרפת השתייה".

 

הרב שג"ר אומר שזהו אבסורד קיומי שלא ניתן לפתרון במצב תודעתי רגיל, ושיום הפורים יכול לעזור לנו לחיות את הפרדוקס הקיומי הזה של דבר והיפוכו: מחייה וזיכרון. הגמרא אומרת לנו שצריך אדם להתבסם בפורים עד שלא יבדיל בין מרדכי להמן.

 

האם מישהו כאן יודע איך לקיים/ את מצוות עד דלא ידע?

תודעת פורים אומרת שאפשר להגיע יום אחד בשנה, למצב שהוא מעבר לטוב ולרע, כמו אדם וחווה

לפני האכילה מעץ הדעת. כמו ילד קטן אתה מקבל את המציאות כפי שהיא, בלי לשפוט את הדברים. יכול להיות שלעתיד לבוא, כשיימחה זכר עמלק תחת השמים, זה יהיה המצב התודעתי של האנושות כולה?

 

אבל איך עושים את זה עכשיו? האומנם שתייה לשוכרה זו הדרך להגיע אל התודעה פורצת הגבולות של פורים? ואולי הביטוי להתבסם, בלשון המקור "לבסומי", מדבר בכלל על משהו אחר? ולא, אני לא מתכוון דווקא לסמי הזיה מרחיבי תודעה - אלא על המחשבה הטהורה בצלילות דעת מוחלטת, שאני יודע עכשיו, בעצם הרגע הזה שאני כותב את השורות האלו, שתכלית הידיעה היא שאני יודע שאני לא יודע.

 

לחיים...

 

 

בליל הפורים הזה קולות נפץ מהדהדים מהרחוב

כוחותינו ברמת גן משיבים אש לעבר גבעתיים -

ואני יודע שאני בכלל לא יודע איך לקיים את המצווה:

חייב אדם להשתכר בפורים עד שלא יבדיל בין מרדכי להמן,

בין פולין לתימן, בין החלל לבין הזמן,

בין פקין לבית שאן, בין גבעתיים לשושן.

 

האם מישהו כאן יודע איך לקיים

את מצוות עד דלא ידע?

האם מישהו כאן יודע להמריא

מעבר לטוב ולרע -

אל המרחב של לפני האכילה מעץ הדעת

לפני רגש הבושה של העירומים לגעת?

 

ובינתיים חזר השקט אל גזרת רמת גן-גבעתיים

התותחים דוממים

והמוזות הולכות

לחפש תשובות

בחלומות.

 

אתם חייבים להיכנס לעמוד פורים המיוחד שלנו:

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ירון ברנר
אהוד בנאי
צילום: ירון ברנר
מומלצים