נוני דארוויש, אשה יפה, עדינה ומשכילה, העונדת מגן דוד לצווארה, הופיעה השבוע לפני קהל ישראלי בביתם ומכניס האורחים של עדה ואמנון ברון (בן מנשה) בקניון קאונטרי, שבלוס אנג'לס.

היא גוללה סיפור מרתק, שתחילתו בילדותה במצרים ובנעוריה בעזה. אביה נחשב מגיבורי 'הלוחמים' לשחרור פלשתין, וזכה לפרסומו לאחר שבאמצע שנות ה-50 - בתקופה של טרום הפתח' - הצליח להחדיר מאות אנשי פדאיון לשטח ישראל, שם ביצעו פעולות טרור ורצח בכפר חב"ד, באשקלון, במושב שפיר, תקפו אוטובוסים ציבוריים וכלי רכב של אזרחים, הרגו חיילים והצליחו לשתק כמעט את דרום הארץ. לבסוף, חאפז חוסל באמצעות חבילת נפץ שנשלחה ע"י המודיעין הישראלי ביוזמתו של הרמטכ"ל דאז משה דיין.

"עד גיל 8", סיפרה דארוויש למאזיניה הישראלים-אמריקאים, "למדתי בבתי ספר פלשתינאים ואני זוכרת את האינדוקטרינציה ואת השנאה לעם היהודי. את האנטישמיות ינקנו עוד מגן הילדים. חינכו אותנו, למשל, שאסור לקחת ממתקים מזרים, מחשש שהזר הוא יהודי שחפץ להרעיל אותנו. למדנו לדקלם בשבועה 'נשחרר את פלשתין ונילחם לצורך כך עד טיפת הדם האחרונה. פעם, בתמימותי, שאלתי את המורה שלי: 'מדוע כולנו שונאים יהודים?... הרי אין יהודים בעזה' - והמורה ענתה לי, 'מי ששואל שאלות כאלה הוא בוגד שדינו גיהנום'. כך למדתי לא לשאול יותר".

נוני דארוויש עם אמנון ברון | צילום: נועה שריד

נוני, נערה סקרנית וביקורתית, החלה לפקפק בסתר ולהתנגד להטפה ולשנאה של בני עמה כלפי כל מי שאינו מוסלמי ובעיקר יהודים וישראלים. "הפרדוקס הוא", סיפרה, "שכאשר אחי לקה באירוע מוחי, מיד החליטה המשפחה שהמקום הנכון להעבירו לטיפול זה בישראל. בתוך תוכם, הערבים יודעים שניתן לסמוך על היהודים כשזה מגיע להצלת חיים. אחי אכן קיבל את הטיפול הכי מסור והכי טוב שאפשרי והוחזר לעזה רק לאחר שמצבו הוטב."

הגעגועים לאביה שחוסל בילדותה והחיים בצל האלימות והשנאה ברצועת עזה, גרמו לנוני לבחון מחדש את החינוך שקיבלה. המסקנות שהגיעה אליהן הובילו אותה, בסוף שנות ה-70, לעבור לארה"ב. ב-25 השנים הבאות, בארץ האפשרויות, היא למדה באוניברסיטה סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, הכירה ועבדה עם יהודים, וכפי שהיא מעידה - עם רבים מהם נקשרה ואהבה אהבת נפש. "החיכוך עם יהודי ארה"ב והחיים באווירה חופשית ודמוקרטית, חיזקו אצלי תובנות והראש נפתח", היא סיפרה על החלטתה להמיר את דתה - ממוסלמית לנוצריה.

כששבה לבסוף לביקור בארץ מולדתה - הפעם כאזרחית אמריקאית ואם לילדים, נתקפה שוב דכדוך כשהבינה כמה גבר כוחו של האיסלאם הקיצוני ועד כמה התגברה השנאה לארצות הברית ולישראל. היא חזרה לניו יורק ב-10 בספטמבר 2001, יום לפני אירועי ה-11 בספטמבר.

נוני: "כשראיתי את המטוס השני הבנתי מיד שהג'יהאד הגיע לאמריקה. התקשרתי מרוגזת לחברים שלי במצרים, וקיוויתי לשמוע שהם מגנים את הפיגוע. ללא יוצא מן הכלל, כולם כעסו עלי שאפילו העליתי בדעתי שערבים עשו את זה. כולם התכחשו לכך שמוסלמים יכולים לעשות מעשה כזה, וכולם היו בטוחים שזו קונספירציה ישראלית. ואני מדברת על אנשי העולם הגדול, בעלי חינוך גבוה - לא אנשים מהרחוב. כולם האמינו שזו קונספירציה יהודית-ישראלית".

לאחר אירועי ה-11 בספטמבר, החליטה נוני לעשות מעשה. היא החלה לכתוב ולפרסם (3 ספרים ועשרות מאמרים) ולהרצות ברחבי העולם על השפעותיה הרדיקליות על התרבות הערבית והאיסלאמית. ב-2004 הקימה את הארגון "ערבים למען ישראל". ומצאה שיש לא מעט ערבים החושבים כמוה על בני עמם ועל יחסו ליהודים ולישראל.

דארוויש סיפרה על ביקוריה בישראל. פעם נפגשה עם נשיא המדינה (דאז, משה קצב), פעם אחרת הרצתה בפני "המכון הבינלאומי לחקר באנטישמיות ע"ש וידאל ששון". "לדעתי, ישראל היא המדינה הכי נפלאה במזרח התיכון, היא נכס למזרח התיכון", היא אומרת.

אחד המסרים החזקים של נוני דארוויש הוא חוסר ההבנה של האמריקאים את מהות הדת המוסלמית, שלדבריה מורה למאמיניה לשקר, להונות, לרמות, להרוג, למות, כדי להשיג בסופו של דבר את החזון של עולם כל-מוסלמי. "זוהי מלחמה רוחנית שכל האמצעים כשרים בה", אמרה, והוסיפה בתוגה שרוב האמריקאים אינם מבינים זאת.