באיראן חוגגים בטבע כדי להיפטר ממזל רע
לפי האמונה התפלה, מי שנשאר בבית ביום האחרון של חגיגות השנה החדשה מתגרה בגורלו. האיראנים נהנים בחג העתיק, והשלטון חסר אונים
ברחבי איראן נהרו אתמול (יום ד') לפארקים, שהתמלאו בריח הקבבים על הגריל. האיראנים שיחקו בפריזבי, בשח, בדמקה ובכדור נוצה. הכול כדי לא "להיתפס" בתוך הבית ביום ה-13 והאחרון של חג ה"נורוז", ראש השנה הפרסי.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
עוד חדשות בעולם :
מנתח לשינוי מין: "אני מתקן את טעויות האל"
פריחת הדובדבן מוציאה ליפנים את העיניים
טקסס: 3 נורו למוות בבסיס פורט הוד
יום הפיקניק השנתי באיראן נקרא "סיזדה בדר" (13 בפרסית), והוא האחרון ב-13 ימי החופש של השנה החדשה. מדובר במסורת מימיה של איראן לפני המהפכה האיסלאמית. מדובר במסורת מימיה של איראן לפני הכיבוש האיסלאמי, כשהדת השולטת הייתה הזורואסטריות. השמרנים מנסים ללא הצלחה כבר כמה עשורים לבטל פסטיבלים ואירועים פרה-איסלאמיים, שנראים מזוהים יותר עם הדת הפרסית העתיקה שהייתה דומיננטית באיראן לפני האיסלאם.
רבים מאמינים כי מי שנשאר בבית בחג עלול לסבול ממזל רע. "אני מכירה משפחה שנשארה בבית, ומאוחר יותר באותו יום הבן הקטן שבר את הרגל אחרי שנפל במדרגות", מספרת פטמה מושירי, בת 48 מטהרן. "כשאנחנו יוצאים בסיזדה בדר, אנחנו לוקחים את כל האמונות התפלות החוצה איתנו", מספר מרזיה רחימין בן ה-64 מטהרן. "אחרת עלולה לפרוץ מריבה או שצלחת יקרה תישבר".
בשבוע שעבר האייתולה אחמד חתאמי, ממנהיגיה הרוחניים של איראן, הזהיר פעם נוספת כי זו "אמונה תפלה" לחשוב שהיום ה-13 של השנה החדשה הוא יום חסר מזל, או לחשוב שמה שיביא את המזל הטוב הוא כיסוח דשא בצוותא - אחד ממנהגי החג. חתאמי אמר כי ראוי לשבח את האהבה לטבע, אך יש גם לשמור על ערכי האיסלאם משום שהפסטיבל הוא יום לפני שהמוסלמים מציינים את מותה של בת הנביא מוחמד.
האיסלאם דומיננטי כבר כמה מאות באיראן, אך עברה הזורואסטרי הותיר את חותמו דרך פסטיבלים וחגיגות שעדיין מצוינים עד היום. מספר המאמינים בזורואסטריות הוא מיעוט מוחלט - כ-60 אלף מתוך 76 מיליון הנפשות. התקשורת הממלכתית ויצרני לוחות השנה קוראים לפסטיבל "יום הטבע" במקום "סידזה בדר", כדי לא להעניק אסוציאציות שליליות למספר 13.
משפחות ברחבי איראן פורשות שטחים ומקימות אוהלים קטנים כדי לציין את החג. בני המשפחה אוכלים ארוחת צהריים, שותים תה ונהנים מממתקים, פיסטוקים ופירות. אחד המנהגים הוא קשירת גבעולי דשא יחד, בתקווה שהשנה הבאה תהיה מלאה באושר, בשגשוג וגם באהבה ובנישואין.
"תירוץ להיות שמחים יותר"
"קשרתי את הגבעולים כשהייתי בת 17", נזכרת סנאם רזאיי בת ה-68, כשהיא יושבת ליד בעלה עבדולאלי בן ה-75 בפארק בטהרן. "האיש הזה, באותו זמן איש צעיר, ניגש אליי והציע נישואים", היא נזכרת. "זה יכול לקרות גם לנכדים שלי", היא מוסיפה וצופה על קבוצת צעירים. "אנחנו עדיין מאוהבים אחרי חצי מאה".
שלא כמו מדינות אחרות במזרח התיכון, איראן פועלת לפי לוח השנה הפרסי השמשי, שמתחיל ביום הראשון באביב. באיראן השנה היא 1393, תאריך שמחושב לפי הגירתו של הנביא מוחמד ממכה למדינה בשנת 622. באפגניסטן, אזרבייג'אן, עיראק וטורקיה גם חוגגים את היום ה-13, כמו במדינות נוספות במרכז אסיה שבהן קבוצות מאמינים בדת הפרסית העתיקה.
החוגגים מנצלים את החג כדי לפגוש חברים או בני משפחה שלא פגשו זמן מה. חוץ מהיום ה-13 בלוח השנה ישנו יום נוסף שבו נוהגים אזרחים רבים לנהור לרחובות ולטבע:
ב"שחראשנבה סורי", שנחגג לפני ה"נורוז", קופצים האיראנים מעל מדורות ויורים זיקוקים, במטרה "לטהר את הנפש".
פג'מאן מוסאבי, עיתונאי איראני, אמר כי ברחבי המדינה רואים ב"סידזה בדר" סיבה לשמוח. "החגיגה העתיקה היא היום בעיקר תרוץ לאנשים להיות שמחים יותר. הרבה אנשים מברכים על זה בזמן שאין אף קריאה רשמית לעשות את זה".
לפנייה לכתב/ת 
