כנגד 4 בנים: איך להגיב להתנהגות של הילדים?

ילדים מעצבים את אישיותם בעיקר בבית - מול הוריהם ואחיהם. התוצר הוא שילוב ייחודי של גורמים גנטיים (מין ומזג, למשל),‬ הסביבה שהם פוגשים (בעיקר ההורים והאחים), האווירה המשפחתית שהם חווים ודרכי החינוך ולבסוף - הבחירה שלהם. האם לשתף פעולה? להרגיז? לנדנד?

מטרת הילדים, המתבטאת באופן התנהגותם, היא להרגיש חלק משמעותי מהשדה החברתי שבו הם פועלים. לנו, ההורים, אין שליטה על התנהגותם של ילדינו, אך יש לנו השפעה רבה עליה. את שלושת הגורמים המשפיעים ביותר על עיצוב אישיות הילד (האדם הצעיר, שיגדל ויהיה אדם מבוגר) נכנה אד"מ:

א' 

האווירה שבה חי וגדל הילד. האוויר הביתי, שאותו נושם הילד. האם זו אווירה חמה, עוטפת, מכילה ונעימה? האם היא מאפשרת להתנסות? האם בבית שלנו מותר לטעות? האם האווירה חונקת מרוב אהבה ומעודף דאגה? האם היא מאיימת? מפחידה?

ד'

דרכי החינוך. יש דרכי חינוך המעודדות את הילד, תוך שיקוף כוחותיו ויכולותיו. למשל, אם אנו משתפים את הילד, מתייעצים עימו, מזמינים אותו לעזור. בדרך זו אנו מעבירים לו מסר: אתה משמעותי עבורי, לכן אני משתף אותך בחוויותיי וברגשותיי. אתה יכול לייעץ לי - למשל מה כדאי לי, ההורה, להכין לארוחת הערב. אתה יכול גם ממש לסייע, למשל, לשטוף איתי את האוטו.

לעומת זאת, קיימות דרכי חינוך המשדרות לילד שעליו לתפקד ברמה גבוהה יותר (אם אנו מבקרים אותו או מפעילים עליו לחץ) או ברמה נמוכה יותר (אם אנחנו מגוננים יותר מדי ומציגים אותו כחלש ולא מסוגל להתמודד עם קושי).‬

מ'

המערך המשפחתי, המכלול שבו חי הילד. מהו המיקום האובייקטיבי ומהו המקום הסובייקטיבי שלי במשפחה? מהו הערך שלי בתוך המערך המורכב הזה? למשל, בן בכור בגיל 5 זה מיקום אובייקטיבי, אולם במשפחה אחת יכולים להתייחס אליו כאל תינוק ובמשפחה אחרת - כאל בוגר.

הבה נבחן את התנהגותם של ארבעה ילדים בכורים, כולם בני ‭,5‬ בבית ובגן לפי שלושת המשתנים שהגדרנו.

מתנהג לא יפה בבית ובגן  

אורי מרגיז בהתנהגותו גם בבית וגם בגן: הוא צועק, הוא דוחף ולפעמים מקלל. ייתכן כי בבסיסה של ההתנהגות המפריעה נמצא קושי רגשי. למשל, הוא לא זוכה להתייחסות הורית נכונה: אם הוא מפריע הוא מקבל התייחסות רבה, אבל אם הוא מתנהג יפה - הוא חש שלא מבחינים בו. זה מכאיב לו, והוא מכאיב בחזרה, כדי להגיד למבוגרים בסביבתו: קורה לי משהו לא טוב. בררו מה קורה איתי ותנו מענה מתאים לצרכים שלי.

ייתכן כי אורי מתמודד עם קושי אובייקטיבי. אולי הוא רגיש למגע או לרעשים, אולי הוא לא רואה טוב או לא שומע טוב. אך ברור שהוא סובל, והתנהגותו מאותתת להורים: אתרו את הקושי.

אם הילד שלכם מתנהג גם בגן וגם בבית בדרך המפריעה גם לכם, גם לו וגם לסביבה שלו - היוועצו באיש מקצוע. רופא ילדים הוא כתובת מצוינת להתחיל לברר אם מדובר בקושי על רקע גופני. אם לא מתגלה כל קושי גופני המענה יבוא מהכיוון הרגשי.

מתנהג יפה בבית ובגן

יואב מתנהג יפה גם בבית וגם בגן. הוא תמיד נכון לשתף פעולה. לכאורה, זהו חלומו של כל הורה. המצב נפלא. אך ייתכן שגם כאן נדרש תיקון. קיימות שתי אפשרויות בהקשר זה: ייתכן שיואב הוא ילד מרוצה. הוא מרגיש טוב ולכן הוא גם תורם ומתחשב. אנחנו נהנים, הסביבה נהנית, וכמובן - גם יואב נהנה. כולם מרוצים.

אבל לפני שאנחנו טופחים לעצמנו על השכם, חשוב שנכיר אפשרות נוספת: שמדובר בילד מְרַצֶּה. הוא תמיד אומר "כן" תוך התחשבות מוחלטת באחרים וויתור על רצונו ועל העדפותיו.

איך נדע? נשאל אותו מה הוא רוצה. "מה אתה מעדיף - לראות סרט או לרדת לגן השעשועים‭"?‬. האם הוא תמיד משיב: "מה שנוח לך, אמא" או "מה שאתם רוצים‭?"‬ או שהוא יודע גם להביע את רצונו? אם הוא תמיד קשוב לרצונות שלכם, כדאי מאוד ללמד אותו להיות קשוב גם לעצמו.

לדעת להגיד מה אני רוצה, להעז לבקש ולהעדיף, להכיר את עצמי ולתת ביטוי גם למחשבות שלי ולרגשות שלי - זה אולי לפעמים פחות נוח להורים, שהתרגלו ש"הילד כל כך נוח‭,"‬ אבל זה חשוב. חשוב לדעת מה אתה רוצה ומעדיף, חשוב לחוש שמותר לך להביע עמדה, וגם דעתך חשובה ותובא בחשבון.

ילד (ומבוגר) הקשוב לעצמו אינו אגואיסט. החוכמה היא לדעת לשלב: לדעת מה אני רוצה, מה אחרים רוצים ולהשכיל לערוך איזונים שיאפשרו לכולנו להתחשב זה בזה וגם לבטא את עצמנו.

בבית "בודק גבולות‭,"‬ בגן מלאך קטן

עידו מתנהג יפה בגן. הוא קלט הרבה דברים טובים ונכונים לגבי התנהלות בחברה - ומיישם אותם. אפשר להניח שהוא הפנים חוקים וגבולות. אבל דווקא בבית הוא לפעמים מאתגר.

זה אולי לא הכי נוח, אבל יש כאן היבט מחמיא: בבית שלי אני מרגיש מספיק בטוח כדי להגיד לפעמים "לא" ולדעת שמקומי מובטח ולא יאונה לי רע. כולנו רוצים שיתוף פעולה, אבל מלאכים יש כנראה רק בשמיים.

על פני האדמה מותר לפעמים לבכות, להביע חוסר שביעות רצון וגם לא לשתף פעולה. חשוב לבדוק אם מדובר בדפוסים החוזרים על עצמם ומפריעים לילד ולמשפחה (כל בוקר יש מלחמה על צחצוח השיניים, כל ערב מתנהל קרב סביב הכניסה לאמבטיה).‬ אם זה דפוס, תוכלו לאתר את סוג ההתנהגות המפריעה וללמוד כיצד לצאת ממנה באמצעות הדרכת הורים ממוקדת.

כדאי לזכור שכולנו שונים. לפעמים נחווה אי- הסכמות ואי-שביעות רצון. זה טבעי וחלק מהחיים. השאלה אינה כיצד נמנע לחלוטין את קיומן של אי-הסכמות, אלא כיצד ניתן מענה נכון כאשר ילד מאותת על קושי. כרגיל, תקשורת היא מילת מפתח. וכמובן גם ידע על הצורך של כולנו להיות משמעותיים ומודעות למצבי משבר ולמעברים בחיי הילד (נולד אח, הורים התגרשו, עוברים דירה) - ורכישת כלים, כדי שנוכל להיענות לצרכים חשובים אלה.

שקט בבית ובלגן בגן

הורים רבים מספרים על ילד שמתנהג נהדר בבית אבל "הופך" את הגן. חלקם מפנים אצבע מאשימה, או לפחות תהיות, כלפי צוות הגן. אכן, יכול להיות שהילד סובל בגן כי הצוות אינו מקצועי מספיק, ועל כן הוא מפריע להתנהלות התקינה בו.

יחד עם זאת, כמעט בכל גן יש ילד שמתנהג בצורה מאתגרת, ורוב הגנים, אפשר להניח, כן מתנהלים באופן מקצועי ולכן אינם הסיבה להתנהגותו של הילד. כמו כן, אם היחסים בין הילד להורים הם טובים, ילד בגיל 5 יכול בהחלט לשתף אותם בחוויות שלו מהגן, ובעת הצורך אפשר לקיים בירור עם צוות הגן ועם גורמים נוספים.

אני רוצה להתמקד בילדים שמתנהגים יפה בבית משום שהם לא חשים מספיק בטוחים בו, ובגן הם פורקים את התסכול שלהם ומתנהגים לא יפה. הנה דוגמה: אמא של נמרוד אמרה לו: כשחוזרים מחוג ג'ודו שמים את החליפה של החוג בסל הכביסה כדי שהיא תהיה מוכנה לשיעור הבא. נמרוד שכח לשים את החליפה בסל, וכאשר רצה ללבוש אותה לפני החוג גילה שהיא רטובה - בדיוק עכשיו היא מתכבסת במכונה.

נמרוד בכה וכעס ובערב אמר שהוא עייף, ולכן לא יאסוף את הצעצועים. בבוקר הוא קם - והצעצועים אינם. "מי שלא אוסף - לא משחק‭,"‬ אמרה אמא.

הכוונות של האם טובות. היא רוצה שהוא יפנים אחריות - אבל ההתנהלות שלה כוחנית מאוד. במקום להזכיר לבנה לשים את חליפת הג'ודו בסל, היא "מראה" לו מה קורה למי ששוכח. אבל נמרוד רק בן ‭.5‬ אפשר בהחלט לשים יחד איתו את חליפת הג'ודו בסל הכביסה. אפשר לשוחח איתו ולהגיע להסכמה: אתה עייף? נאסוף את הצעצועים יחד או שתאסוף אותם מחר בבוקר, כשיהיה לך כוח.

אז איך נפתח אצלו אחריות? בעיקר על ידי דוגמה אישית. אם אנחנו אנשים אחראים, והיחסים בינינו טובים - האחריות מורגשת באווירה המשפחתית, ונמרוד כנראה יאמץ אותה. חשוב גם להפגין גמישות. אל תתעקשו ואל תפגינו נוקשות בשם ה"עקרונות‭."‬ אחריות יכולה להתפתח גם אם לפעמים נאסוף יחד צעצועים או נשים יחד את חליפת הג'ודו בסל הכביסה.

בדוגמה שלנו נמרוד הבין מתוך ההתנהלות הביתית כי העולם מתחלק לחלשים ולחזקים. שם המשחק: חובה לנצח, אסור להפסיד. ולכן בבית הוא "מלאך" צייתן כדי לא להפסיד מול אמא החזקה. אבל בגן הוא נותן ביטוי לחלק השני של הרעיון: חובה לנצח (כמו אמא).‬ וכך, מול הגננת, שאינה מתנצחת איתו, הוא מרשה לעצמו להפגין כוח רב.

שורש הבעיה אינו ביחסים עם הגן, אף שכך זה נראה לכאורה, והפתרון יתרחש מאליו אם המלחמה בבית תיפסק. נמרוד הפנים את המודל הכוחני שראה בביתו והוא מיישם אותו בזמנים ובמקומות האפשריים בעיניו. על הוריו להוביל אותו בנועם לפרידה ממאבקי הכוח.

ועוד נקודה חשובה למחשבה: בעולם החומרים, ביצה שמתבשלת במים רותחים - מתקשה. תפוח אדמה שמתבשל במים רותחים - מתרכך. בעולם היחסים, מול עמדות של ההורים גם הילדים יפתחו עמדות. אך אי-אפשר לנבא מה תהיה העמדה שיפתחו, כי ילדים, בניגוד לביצה ולתפוח אדמה - יכולים גם לבחור. ילד אחד יהפוך את הגן, ילד אחר יְרַצֶּה. אין לנו שליטה על הבחירות שלהם, אבל יש לנו שליטה על ההתנהגות שלנו. 

הכותבת היא בעלת תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית יישומית ומורה במדרשה להנחיית קבוצות, מכון אדלר ‭ ‬