"לקתולים אין טקס עוצמתי כמו בר מצווה"

וינסנט באל לא מכיר את ישראל יותר מדי טוב, אבל החיבור שלו ל"יש ילדים זיגזג" - ספרו של דויד גרוסמן מ-1994 היה מיידי. את הספר קיבל הבמאי הבלגי ממפיק שעבד איתו על סרט קודם וההחלטה לעבד אותו לקולנוע לא איחרה לבוא. "אהבתי אותו כי הסיפור כזה מקסים והדמויות צבעוניות. ממש רציתי לערבב בין ההומור, ההרפתקה וסיפור ההתבגרות שיש בו. זה ספר כל כך עשיר, עם דימויים מאוד חזקים", מסביר באל בראיון ל-ynet.  

באל בן ה-43 הוא במאי סרטי ילדים עטור פרסים. גם העיבוד שלו ל"יש ילדים זיגזג" לא נותר מקופח וזכה בין היתר בפרס סרט הילדים והנוער באקדמיה האירופית לקולנוע, ובבחירת הקהל בפסטיבל הבינלאומי לסרטי ילדים ונוער במונטריאול. את "יש ילדים זיגזג" ביים לפי תסריט שכתב ג'ון גילברט בשיתוף איתו. הוא העביר את העלילה מישראל לרחבי אירופה, שם ילד אחד בגיל בר המצווה (תומאס סימון) יוצא למסע התבגרות חוצה מדינות שהוא גם מסע אל גילוי סודות מהעבר שלו ושל משפחתו.

וינסנט באל ואיזבלה רוסליני על הסט של "יש ילדים זיגזג"

תומאס סימון ופדיה ואן הויט ב"יש ילדים זיגזג"

ישראלי אחד לפחות כבר נתן את ברכתו - במהלך כתיבת התסריט מספר באל שהיה בקשר עם גרוסמן, ואפשר אף לצפות בו בהופעת אורח קטנה בסוף הסרט. "הוא קרא את התסריט והוסיף הערות, בעיקר על פרטים קטנים שהיו חשובים לו", מעיד באל, "מצד שני הוא היה נדיב מאוד ונתן לי המון חופש בעיבוד הספר שלו לתסריט".

תומאס סימון ב"יש ילדים זיגזג"

ריכוך של הטראומות. "יש ילדים זיגזג"

הסרט הבא שעליו באל עובד הוא "Brabaconne" - מעין סיפור רומאו ויוליה בשילוב מוזיקת פופ בלגית עדכנית, שיפנה הפעם למבוגרים. עם זאת, הזיקה לילדים נשארת.. "יש לך המון חופש כשאתה עושה סרט לקהל צעיר, יש מקום להרבה פנטזיה והומור" הוא מסביר.

האם אתה חושב שהילדים של היום כצופים קשים יותר לריצוי?

"אלו לא רק הילדים, כולנו התרגלנו לקבל כל מה שאנחנו רוצים כאן ועכשיו, פונקנו על ידי המהירות והזמינות של הכל, וזה נכון לגבי הילדים שלנו במיוחד. אם הם רוצים לראות משהו הם רוצים לראות אותו עכשיו ויכולים לראות אותו עכשיו. ובכל זאת, סיפור טוב הוא סיפור טוב - אז והיום. אני עובד לפי האינטואיציה שלי, והטכנולוגיה כיום מאפשרת לנו המון. הכל משתנה בקצב, אבל אני לא חושב על זה כשאני מביים - רק מתרכז בלספר את הסיפור".

ואיך זה לעבוד עם שחקנים צעירים?

"ההבדל העיקרי הוא ברמת הריכוז. אני נותן להם את אותן ההנחיות כמו למבוגרים, מה הדמות רוצה, מאיפה היא באה, ולאן היא הולכת. מבחינה מסוימת דווקא קל נורא לעבוד עם ילדים כי הם נהנים לשחק דמות, אבל הריכוז שלהם קצר יותר. מבחינתם הם לא עובדים, הם משחקים, וצריך לשמר את האנרגיה שלהם - במיוחד כשיש מבוגר וילד יחד, ורמות האנרגיה שלהם לא תמיד מתאימות. אז אנחנו צוחקים הרבה ומסבירים, זה לא כזה קשה".

תומאס סימון ובורגהרט קלאוזנר. הבדלים בין נערים למבוגרים