חלום הנדל"ן האמריקאי לא פוסח גם על ישראלים תושבי הארץ שרוצים ליהנות מהאפשרות להרוויח תשואה כספית יפה כמו ישראלים רבים הגרים בארה"ב והצליחו להתעשר בדרך הזו. אלא שלא תמיד ההשקעות האלה נגמרות טוב, בעיקר בגלל הסתבכות עם חברות נדל"ן ישראליות מפוקפקות. רבים מאלה שנפלו בפח והפסידו את כל כספם, הגישו תביעות נגד אותן חברות. אף אחד מהם עוד לא הצליח לקבל פיצויים.

"חברים שלי שעברו ללוס אנג'לס לפני כעשרים שנה, הצליחו מאוד לאחר שהשקיעו בבנייני דירות ומשרדים", מספר יונתן שאולי מתל אביב, "במשך שנים הרעיון להשקיע בארה"ב דיגדג לי ואחרי שחברים אחרים השקיעו בפלורידה וקיבלו 10% החזר על כספם מדי חודש, החלטתי להיכנס לזה כי בנקים בארץ לא נותנים כמעט ריבית ומאוד קשה למצוא נכסים ששווה להשקיע בהם. פניתי לחברת השקעות ישראלית ששמעתי עליה והם הציעו לי להשקיע בדירה בדאון טאון לוס אנג'לס. שמתי 200 אלף דולר, כל חסכונותיי. אני לא מכיר את לוס אנג'לס ולא יכולתי להגיע לעיר כדי לבדוק את המיקום, וממילא זה לא היה אומר לי הרבה כי אני לא מבין היכן שווה יותר להשקיע והיכן פחות. חברים שגרים בעיר אמרו ששוה להשקיע בדאון טאון כי זה איזור מתפתח מאוד. הרגשתי די בטוח".

השנה היתה 2005, תקופת שיא בתחום הנדל"ן. התוכנית היתה לרכוש את הדירה, לשפץ אותה ולמכור ברווח, אלא שהשיפוצים עלו הרבה יותר מהמתוכנן וכששאולי היה מוכן למכור, המחירים כבר ירדו. "בשלב הזה הבנתי שאין לי ברירה ואני צריך להשכיר את הדירה, כי לא רציתי למכור בהפסד", מספר יונתן, "ואז פתאום נודע לי שהדירה לא נמצאת בדאון טאון עצמו, אלא בשוליים שלו, באיזור בו שוכנים הומלסים רבים ושכר הדירה נמוך מאוד. הצלחתי להשכיר את הדירה ב-800 דולר וחשבתי לעצמי שזה יעזור לי לפחות לשלם את המשכנתא, אלא שאז הדיירים הפסיקו לשלם לי ולא יכולתי לעשות הרבה בשלט רחוק. מצאתי עורך דין דרך החברה שהשקיעה עבורי, כדי שיעזור לי להוציא את הדיירים מהדירה, מה שעלה לי אלף דולר ולקח שלושה חודשים. אחר כך מצאתי עוד זוג דיירים בעייתי שלפעמים שילם ולפעמים לא שילם. בסוף נמאס לי ומכרתי את הדירה בהפסד, העיקר להיפטר ממנה".

אבל בעצם אף אחד לא הונה אותך כאן, איש לא יכול היה לצפות שמחירי הדירות יירדו כל כך ושההשקעה שלך לא תצליח.

"לו הייתי יודע שמדובר באיזור לא טוב, לא הייתי קונה שם. סמכתי על בעלי החברה, שלא ממש עניין אותם ממני. הם רק רצו למכור את הדירה וניצלו את זה שאני לא מכיר את העיר".

 יונתן לא תבע את בעלי החברה וסביר להניח שלו היה עושה זאת, היה מפסיד במשפט. דרור כ. לעומתו, כן החליט לתבוע. "השקענו כ-50 אלף דולר והוצאות עיסקה נוספות כמו דמי סגירה בסך של 8,000 דולר בבניין דירות. במשך חמש שנים קיבלנו דמי שכירות של 300 דולר בחודש, כי היה מדובר בהשקעה עם עוד שותפים. במקור, הבטיחו לנו תשואה שנתית של 12%, אבל קיבלנו פחות ואחרי חמש שנים הפסיקו בכלל לשלוח אלינו את דמי השכירות. לא הבנו מה קורה, כי הדירות שהשקענו בהן היו מושכרות".

התשובה התחוורה להם זמן קצר לאחר מכן כשחברת הנדל"ן דרכה השקיעו, הודיעה לדרור כי הוא צריך לשלם את המשכתנא לבנק או שהדירות יעוקלו. "בשלב הזה הייתי מבולבל לחלוטין, אם הדירה מושכרת ואנו משלמים מהרווחים את המשכנתא, אז מדוע אנחנו הולכים לאבד את הדירות?"

לאחר עשרות שיחות טלפון ופניה לעורך דין, התברר לדרור שהחברה הפסיקה לשלם את המשכתנא ולקחה לעצמה את רווחי הבניין, כשהם מפרישים לו ולשאר המשקיעים רק 300 דולר בחודש. דרור והשותפים הגישו תביעה ובינתיים נאלצו להפריש עוד סכום גדול כדי להציל את הבניין מעיקול.

לעורך הדין אברי לויתן קצת קשה להבין מדוע ישראלים המתגוררים בארץ מתפתים לרכוש נכס בחו"ל. "קיבלתי כבר מספר תביעות של ישראלים מהארץ המבקשים לתבוע חברות נדל"ן הפועלות בארה"ב. כמו שאתה לא קונה רכב לפני בדיקה קפדנית, אתה לא יכול לקנות בית בלי לבדוק הכל לעומק. כמה הוא באמת שווה, איפה הוא ממוקם וכו'. בנוסף, אני לא מבין איך אנשים מתפתים להשקיע עם חברות שהם אינם מכירים, רק כי מישהו מוכר להם חלומות".

נגד יזם ישראלי אחד הוגשה תביעה משותפת של 20 משקיעים מישראל ולוס אנג'לס, בדרישה להחזר של 10 מיליון דולר. התובעים טוענים כי לאחר שרכשו דרכו שני פרוייקטים למגורים לפני כחמש שנים, הם נאלצו להוסיף כספים ובניגוד להבטחות שניתנו להם, לא הצליחו להשיג משכנתאות למימון הרכישה. "הבטיחו לנו שנקבל תשואה מינימלית של 8% לשנה", מספר אודי שניידר, "והובטח שנוכל למכור את הדירות ברווח גדול, אלא ששום דבר לא קרה. ביקשנו לקבל את הכסף בחזרה, אבל אז נטען שאי אפשר ושהכסף כבר מושקע. בינתיים, הדירות מושכרות, אבל אנחנו לא מקבלים שכר דירה כי החברה טוענת שהיא צריכה לשלם את המשכתנא. הכסף שלנו שוכב בבניין הזה ועושה עבורנו אפס כסף".

עצוב אולי מכל הוא סיפורו של אביגדור, ניצול שואה תושב לוס אנג'לס, שהשקיע 180 אלף דולר בבית דירות באלבמה ובדירה נוספת בפנורמה סיטי. "הכרתי את א.ש (השם המלא שמור במערכת) דרך מכר טוב שסיפר לי עליו גדולות ונצורות. הוא שיכנע אותי להשקיע איתו ושאקבל כל חודש סכום יפה בתמורה, ובסופו של דבר גם אמכור את הדירות ברווח גדול. השתכנעתי והשקעתי, אבל שכר דירה אף פעם לא קיבלתי. כשביקשתי לדעת מה קורה, א.ש סיפר לי כל מיני סיפורים ואחר כך התחמק ממני ומהטלפונים שלי".

אביגדור המבוהל מיהר לקחת את המסמכים עליהם חתם לעורך דין, ששמח לשלשל לכיסו 2,000 דולר דמי ייצוג (שהלכו ותפחו במהלך החודשים הבאים לכדי 10 אלף דולר). הפרשה המסובכת והארוכה הזאת שנמשכה כשלוש שנים מורטות עצבים, ואביגדור גילה כי אף אחד מהנכסים לא באמת נרשם על שמו, וכי א.ש הודיע לו חד וחלק כי ההשקעה לא הצליחה והוא איבד את כספו. "לא יכולתי לשלוט בעצמי. ניגשתי למשרד שלו והתחלתי לצעוק, דפקתי על השולחן ודרשתי את הכסף שלי", מספר אביגדור ועיניו מתמלאות דמעות. א.ש הזמין משטרה והוציא נגד אביגדור צו הרחקה.

"הייתי מאוד מאוד תמים. הילדים שלי כעסו עלי שחתמתי על מסמכים מבלי שעורך דין יעבור עליהם ומבלי שאתייעץ איתם, אבל חשבתי שאני יודע מה שאני עושה.זה היה כל הכסף שלי. היום הילדים שלי עוזרים לי לגמור את החודש. אני לא מבין איך אדם, ישראלי ויהודי, יכול לעשות דבר כזה לניצול שואה. אני יודע שאני לא היחיד ושהוא דפק גם אנשים אחרים, אבל זה לא מנחם אותי. במקום לשבת בכלא, הוא ממשיך לנהל עסקים כרגיל. ואני, שגנבו ממני 180 אלף דולר ואת הבריאות שלי, יושב ובוכה. הייתי יכול לעזור לילדים שלי עם הכסף הזה, ובמקום זה אני עול על צווארם".

אבל לא רק קשישים וישראלים תמימים תושבי הארץ יכולים ליפול בפח, אלא גם אנשים צעירים ומשכילים שהחליטו שנדל"ן בארה"ב בטוח יותר מהשקעות נדל"ן במזרח אירופה. "אני לא מבין מדוע הם חושבים שכאן יש אנשים ישרים יותר, אבל זהו בדיוק מה שקורה", אומר עו"ד אילן ירגוזי, המייצג אף הוא קורבנות נדל"ן, "אנשים רצים להשקיע בחו"ל בקלות ראש ואמונה עיוורת שהם יתעשרו מהר. הם לא עוצרים לחשוב מדוע שקבוצות הרכישה אליהם הם פונים, מוכרות להם דירות ב-50% מתחת למחיר השוק. אנשים צריכים לפקוח את העיניים ולבדוק מי מוכר להם חלומות ומי מוכר להם עסקה טובה, ואת זה אפשר לעשות רק מבדיקה אישית וישירה של השוק. זה מדהים לראות משקיעים קטנים שחסכו פרוטה לפרוטה, רצים להשקיע 100, 200 אלף דולר בחברות נדל"ן שהם לא מכירים. הרי טלפון אחד למתווך מקומי היה עונה להם על כל השאלות. כל אלו שהגיעו אלי מכים על חטא ומודים שעשו טעות".

מצד שני, לא כל סיפורי ההשקעות מסתיימים במפח נפש. יש גם ישראלים רבים שהצליחו לנגוס יפה בעוגת הריל-סטייט ולהרוויח היטב גם מבלי להבין הרבה בנדל"ן. סיוון ובני מהרצליה השקיעו 80 אלף דולר בפרוייקט של כ-300 יחידות דיור בלאס וגאס. כשהגיע הזמן למכור, הם הכפילו את כספם. חבריהם שהחליטו לא למכור, מצאו עצמם מפסידים עם נפילת שוק הנדל"ן. הכל עניין של עיתוי", אומר בני, "צריך לדעת לקנות בזמן ולמכור בזמן, ויש כאן הרבה עניין של מזל. אנחנו מכרנו בזמן כי היינו זקוקים לכסף ואילו החברים שלנו האמינו שהמחירים יעלו עוד יותר, ואכלו אותה כמו עוד הרבה משקיעים. הם יכולים לבוא בטענות רק לעצמם".

דניאל ש. משייט בעולם מזה עשר שנים. במקור הוא תושב תל אביב, אבל לאחר שהחליט לצאת לפנסיה מוקדמת ביחד עם אשתו, הוא מכר את ביתו והעתיק את מגוריו ליאכטה. "חשבנו מה לעשות עם כספי הבית שמכרנו והחלטנו להשקיע בבתים בפלורידה. ראינו את הבתים רק באינטרנט. קיבלנו אינפורמציה מהברוקר על מצב הבתים, כמה הוא מעריך יעלו השיפוצים, כמה נקבל בשכר דירה וככה קנינו חמישה בתים. הם עלו לנו בין 40-80 אלף דולר כל אחד והם כולם מושכרים. יש חברת השכרה שאחראית להשכיר את הבתים ולהפקיד את הכסף בבנק תמורת 8% דמי שירות. אני לא יודע אם יש לי מזל יותר מאחרים, אני מכיר עוד הרבה אנשים שהשקיעו בפלורידה והם מאוד מרוצים. אם היה לי עוד כסף נזיל, הייתי קונה עוד בתים".

ירון א. מלוס אנג'לס נמנה אף הוא על המשקיעים הקטנים והמרוצים: "אני לא מגיע מתחום הנדל"ן, אבל אני מבין בהשקעה טובה. יש לי בתים בלאס וגאס ובמיאמי שרכשתי בעשור האחרון. את הבתים בלאס וגאס ראיתי בעצמי ואת אלה בפלורידה ראיתי רק בתמונות ששלח אלי הברוקר. למעט שיפוצים קלים, לא הייתי צריך להשקיע יותר מדי. היום אני מרוויח משכר הדירה יותר מאשר מעבודת היומיום שלי".

"אני חושבת שרוב הסיפורים שתשמעי על ישראלים שנפלו בפח ואינם מרוצים מההשקעה שלהם, הם על אנשים שהשקיעו עם חברות נדל"ן", אומר אשת הריל-אסטייט לימור חכים, "מי שרוכשים נכסים בעצמם, יש להם הרבה יותר שליטה. אבל זה לא מחסן אותך. אני למשל קניתי בית עם שותפה והשכרנו למשפחה שנראתה לנו נחמדה ומסודרת. הם שילמו לנו שלושה חודשים בזמן ואחר כך הפסיקו לשלם. מה לא ניסינו? הלכנו אליהם לבית, ביקשנו יפה, אחר כך פחות יפה, אחר כך איימנו עם עורך דין, אבל האנשים האלו משחקים איתנו כבר קרוב לשנה בבתי המשפט. הם מכירים את החוקים היטב ומושכים אותנו. בינתיים, אנחנו צריכות לשלם את המשכתנא מכיסינו ואת המיסים על הבית ואת הוצאות עורך הדין. זה עסק מתיש ויקר. יש דיירים שממש מתמחים בזה. הם מתנחלים בבתים, לא משלמים שכר דירה ומשחקים עם בעל הבית במחבואים. זה היתרון של חברת השקעות, יש לך גב ואתה חוסך מעצמך גם את כאב הראש של גביית הכסף מדי חודש".

סיפורה של אביבית ג. אחות במקצועה מבאר שבע, מהווה דוגמא להשקעה מוצלחת ולסיבה מדוע ישראלים רבים מתפתים להשקיע בנדל"ן, גם כשהם שם והנכס שלהם כאן. אביבית החליטה לקנות דירה בלוס אנג'לס לאחר שהגיעה לבקר את אחותה המתגוררת בוודלנד הילס. "חשבתי בהתחלה להשקיע בתל אביב, אבל מי יכול לקנות שם דירה? המחירים בשמיים, גיליתי שהמחירים כאן סבירים ואפשר לקבל שכר דירה מאוד יפה. קניתי דירה ב-170 אלף דולר, שלושה חדרי שינה בוואלי. קניתי אותה ב-2012 והשכרתי אותה ב-1700 דולר לחודש, עד שלפני חודש העמדתי אותה למכירה ב-240 אלף דולר וקיבלתי לא פחות משבע הצעות. גם אחרי שאשלם לברוקרית את דמי העמלה ואת כל שאר הוצאות הסגירה, אשאר עדיין עם למעלה מ-50 אלף דולר רווח. אני לא עושה את הסכום הזה בשנת עבודה".