״הכוונה שלנו היא להפוך את העברית מ'קשה שפה' לעברית מודרנית ומדוברת מחוץ לגבולות ישראל״, סיפרה השבוע רוית בר-אב, רכזת הפעילות של ה"מועצה ללשון ולתרבות עברית בצפון אמריקה", שהוקמה בחודש נובמבר האחרון ושהחלה בפעילות קדחתניות עם הקמת גוף שמטרתו לאגד את כלל המורים לעברית בארה״ב ובקנדה. ״הרעיון להקים את המועצה החל כיוזמה של ההסתדרות הציונית העולמית בשיתוף משרד החינוך בארץ ושלושה אירגונים מקומיים: המרכז לעברית במסצ׳וסטס, קרן סטיינהרט לחיים יהודיים והמרכז לקידום העברית בוורמונט. הבנו שיש ביקוש וצורך לחזק את השפה ואת התרבות העברית ורצינו לגבש אירגון גג שיתאם בין כל הגופים הקיימים. גיבשנו במשך שמונה חודשים רשימה של כ-70 חברי מועצה, ביניהם מורים לעברית, רבנים, מנהיגים רוחניים, נציגים מהאקדמיה ללשון העברית בישראל, נציגי עמותות, אנשי עסקים ופעילים בקהילה הישראלית והיהודית. מה שמאחד את כולם זה הרצון לחזק ולהפיץ את השימוש בשפה״, הוסיפה בר-אב, שנבחרה מטעם ההסתדרות הציונית העולמית להוביל את הפרויקט וניהלה בעבר את אגף קשרי הציבור של ״מרכז פרס לשלום״.

״המטרה העיקרית של המועצה היא שהעברית תהיה שפת התקשורת בין יהודים בעולם. החזון שלנו דומה לזה של ׳מכון גתה׳ הגרמני ושל ׳המועצה הבריטית׳ ו׳המכון הצרפתי׳, אירגונים שמהווים עבורנו דוגמה. מדובר במרכזים בינלאומיים שנועדו להפיץ את התרבות ואת השפה בעולם. למה לא להקים בעצם גוף דומה שיקדם ויפיץ את לימוד השפה והתרבות העברית?״.

״הכוונה שלנו אולי נשמעת שאפתנית, אבל אנחנו מבקשים להפוך את העברית לשפה מדוברת, חיה ונושמת. נארגן פעילויות ופרויקטים תחת הכותרת 'חגיגה עברית' בשבעה מוקדים בערים מרכזיות: ניו-יורק, בוסטון, לוס אנג׳לס, שיקאגו, טורונטו, סן פרנסיסקו ומיאמי, ובהן נקיים פעילות מקומית במהלך שבוע. אנחנו מתכננים כנסי שירה ומקהלות. הקמנו צוותי היגוי בערים האלה, שיפתחו ויתאימו את הפעילויות למגוון גילאים. אנחנו מתכוונים לתת חסויות למחקרים ולפרסומים בנושא השפה העברית ולהעניק העשרה מקצועית למורים לעברית, כולל למורים בלי תעודות הוראה. אנחנו עובדים בשיתוף עם משרד החינוך, ככה שאנחנו מעודכנים בשיטות הלימוד המונהגות בארץ. פעילות נוספת שלנו היא הענקת חסות לכנס שנתי בנושא התרבות והלשון העברית שיתקיים בארה״ב והשתתפות בכנס השנתי שמתקיים בארץ ביום הולדתו של מחיה השפה העברית, אליעזר בן יהודה״.

״השר מכיר את הפעילות שלנו, תומך, מעודכן בפרטים ומפרגן. המימון מגיע מההסתדרות הציונית ובמקביל אנחנו מתחילים גיוס תרומות ולשם כך הוקמה עמותה. אנחנו מתכוונים לפנות לקרנות ולגופים שהנושא חשוב להם״.

״יש להסתדרות ולסוכנות הציונית כ-150 מורים ומדריכים שהם שליחים ייעודיים, והם עוזרים לנו במיפוי מדוייק של הנתונים. חוץ מהקהילה הישראלית, גילינו מקומות שלא האמנו שיש בהם קהילות של דוברי עברית, למשל באלאבמה, קולורדו, מילווקי וקליבלנד״.

ליהודי האמריקאי שלמד קצת עברית ב'היברו סקול', לא פשוט להתמודד עם ה-ח׳ וה-ר׳. אתם מרגישים שיש התעוררות ורצון ללמוד את השפה בקרב הדור הצעיר הגדל בארה״ב?

״יש אמריקאים שחיים פה והעברית שלהם מצויינת. הרבה מהפרופסורים לעברית הם אמריקאים. העניין הוא שיש יהודים אמריקאים שלמדו קצת עברית כילדים כי ההורים הכריחו אותם ללכת לסאנדיי סקול והם זוכרים את זה כחוויה לא נעימה. הם לא משמרים את השפה ולא מרגישים נוח לתחזק אותה. יש כאלה שהעברית שלהם מסתכמת בלימוד פרק ההפטרה לבר המצווה. אנחנו מקווים להפוך את העברית המדוברת לחוויה חיובית ולאמצעי תקשורת וחיבור בין יהודי העולם״.

״יש שיטות לפיתוח דו-לשוניות ומחקרים שמצביעים על היתרונות של רכישה של יותר משפה אחת. אנחנו מבינים שרוב הילדים שגדלים כאן להורים ישראליים דוברים שתי שפות והצוותים המקצועיים שלנו ידעו להדריך, לייעץ ולכוון משפחות שבהן העברית היא שפה נוספת״.

״מהבדיקה שלנו עולה שיש כאן מורים ללא הכשרה מתאימה. נשים רבות מוצאות את עצמן מלמדות עברית כי זו האופציה היחידה שלהן לעבוד. החזון שלנו הוא לדאוג שתהיה רמה מקצועית אחידה של מורים ושתהיה כתובת לכל שאלה מקצועית ומאגר אינטרנטי של תוכניות לימוד וחומר מקצועי שניתן לשתף ולחלוק. בהחלט מצאנו שיש כיום בעיה. בד״כ רמת הידע של המורות האמריקאיות שמלמדות בסאנדי סקול מאד בסיסית. אנחנו מפתחים תכנית להכשרת מורים ונעביר השתלמויות וסדנאות בתחום״.

״יש לנו תורמים ואנשי עסקים שלא מדברים עברית שוטפת אבל הם שותפים לחשיבות של העמקת השימוש בשפה ומבינים את המשמעות שלה, ולכן יש להם מקום במועצה שלנו. ההשתתפות במועצה היא על בסיס התנדבותי״.

״הפידבק שאנחנו מקבלים מהשטח הוא אדיר. קיימת התלהבות ורצון לשיתוף פעולה. אני מכירה את הפעילות של האירגונים השונים הפועלים באזורינו, אנחנו לא מגיעים ממקום של תככים ופוליטיקה ולא מאיימים על מקומו של אף אחד. הכוונה שלנו היא לא להחליף פעילות קיימת אלא לחזק, למקצע ולהעמיק את השימוש בשפה במסגרות הקיימות תוך חיבור בין כל הגופים השונים שפועלים בשטח. עד היום לא הייתה יד מכוונת בנושא לימוד העברית וזה בעצם הכוח של המועצה שלנו. אין לנו שום אינטרס מעבר לרצון הטהור להפוך את העברית לנכס. אנשים לא התחברו למועצה ללשון ותרבות עברית כדי שיצא להם איזה רווח פוליטי אלא כדי להיות חלק מתנועה שבה העברית מהווה חלק חשוב בזהות. הקפדנו שתהיה נציגות גם ליהודים וגם לישראלים שגרים בצפון אמריקה. אנחנו לא פועלים בוואקום ולא המצאנו את הגלגל אלא פשוט מבקשים לעשות סוג של סדר ולצמצם בירוקרטיה. החשיבות של הפעילות שלנו היא גם עבור הדורות הבאים וגם כאמצעי חיבור בין הקהילות היהודיות השונות בצפון אמריקה וחיזוק הזהות והקשר לישראל באמצעות השפה״.