שתף קטע נבחר

למה חמאס שונא אותנו - אהבה במבט אחר

היכן עובר הקו הדק בין שנאה לאהבה, מה הקשר בין ט"ו באהבה למבצע בעזה והאם אהבה היא בחינם או שצריך לשלם עליה? שלי רום בוחנת את חג האהבה בראייה מפוכחת בן מלחמה לשלום

ב-11.8.14 נחגוג את חג האהבה 'ט"ו באב', זהו יום בו הירח יושב במזל דלי (אויר) ומחבר אותנו בציר מופלא לתדר של אהבה, אנרגיה מיוחדת תשכון ביקום ותסמל את המהות של מזל 'אריה' (אש) המסמל את הליבה הפנימית של האדם. מזל אריה נשלט על ידי השמש, המאור הגדול המקביל לאנרגיה של 'הלב' מרכז החיים.

 

כולנו מאמינים באנרגיה של אהבה, אז איך זה שאנחנו עסוקים עוד משחר ההיסטוריה במלחמות? לבנו מתמלא בזעם נוכח האויב שלנו או נוכח חכמולוגים שיוצאים נגד העם עם אמירות דעתניות כנגד המלחמה, כנגד ההרג ואולי גם בעד העם ששוכן בעזה ומשלח אלינו פצצות. אז איך זה קורה שכל ההתפרצות המלחמתית הזו מתרחשת דווקא בחודשי הקיץ ובזמן שאנו אמורים לשמוח עם הילדים שלנו וליהנות מחופשה, ולמה בישראל יש הרבה יותר מלחמות מכל מדינה אחרת בעולם?

 

כשהכרזנו על כניסה קרקעית לעזה, לבי התמלא זעם (אש), לא יכולתי לשאת את העובדה שאנחנו הולכים לאבד חיילים, זה בלתי נתפס שבשנת 2014 לא הגענו לפתרון מונע מלחמה, אנחנו עדין צריכים להילחם בדרך פרימיטיבית מול האויב שלנו עם נשקים וזלדות עייפות. אמא ישראלית צריכה לשלוח את הילד שלה למערכה בקרב דמים ולא בטוח שהילד שלה יחזור. החדשות הופכות נוראיות מיום ליום וה'כאוס' גודל בקרבינו. אנחנו מפתחים שנאה לעם השכן וכמו שכולנו יודעים מאנרגיה של שנאה לא בדיוק צומחים דברים טובים.

 

 (צילום: AP) (צילום: AP)
(צילום: AP)

 

תמיד היינו עם קטן ומאויים, היושב בקרב עמים גדולים ופרימיטיביים, פיסת האדמה שלנו קטנה, מקורות המים שלנו דלים, ארצנו הקטנטונת ענייה באוצרות טבע ואם מדברים על העמים הערביים שבקרבינו, הם מעוניינים לנגוס בפיסה הקטנה הזו בכל הזדמנות ובכל עת. אז מה הסיבה לכך?

 

אנחנו עם כל כך קטן והפכפך, אנחנו משנים את דעתינו כל כך מהר, בתקופת חטיפתו של גלעד שליט, לחמנו למען שחרורו מהשבי, עם שלם הפך להיות 'משפחת שליט', ואז ביום אחד, החלטנו להוקיע את הילד ואת משפחתו בהאשמות שונות ומשונות על אופן ההתנהלות של 'גלעד שליט' טרם השבי ועל התנהלותו של אביו הלא חביב שלא ממש 'מצטלם טוב' בתקשורת. אז מה הסיבה לכך?

 

כדי להבין את ה'שנאה' אנחנו צריכים להבין את המושג 'אהבה' שהרי כולנו בטוחים שאנחנו בקיאים במושג וההגדרה שגורה בפינו. אז מה זאת אהבה -  האם זה רגש עוצמתי, האם זו תחושת שייכות? בויקיפדיה המונח אהבה מוסבר כך: "קבוצת רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עזה או אחדות עמוקה כלפי ישות כלשהי: אדם, בעל-חיים, חפץ ואף אידאה". בעוד אני ממשיכה לקרוא על המושג אהבה, אני מוצאת שגם כתוב: "אהבה מאופיינת בגעגועים, חיפוש אחר קרבת הנאהב, דאגה לו ובקשת טובתו. כאשר האהבה אינה ממומשת, היא יכולה להיות גם מכאיבה ולא נעימה, טרגדיות רבות עוסקות באהבות בלתי ממומשות ותוצאותיהן".

 

אהבה בתשלום

אז מה דעתכם, אולי הפלסטינים בכלל אוהבים אותנו? האהבה שלהם אלינו לא מושגת אז היא נגמרת בטרגדיה. 'טרגדיה קשה' יש לציין 'כנראה שהם ממש אוהבים אותנו שהם מוכנים להתאבד עלינו ככה. הציניות הזו שתקפה אותי עוזרת לי להסביר את החלק השני של הכתבה שאולי ישמע לחלקכם בלתי הגיוני כמו ההומור הלא משעשע שהפלסטינים בעצם אוהבים אותנו.

 

גם ילד קטן שרוצה אהבה מהוריו יכול לעשות מעשים שיוציאו אותם מהדעת כמו להרביץ ולגרום נזקים, ככה סתם בלי סיבה מוצדקת. ילד יכול להציק ל'ילדה' שהוא אוהב וזו לא תאמין בשום אופן שהוא בעצם אוהב. אז איך זה יכול להיות שהגבול בין אהבה ל'שנאה' הוא כל כך דק? שלעיתים אנחנו לא מצליחים לפרשן, האם הוא 'אוהב' או 'שונא'?

 

נתחיל משינוי התפיסה ש'אהבה' בבסיסה צריכה להיות 'אהבת חינם' כמו שלא מעט רוחניקים ממהרים להצהיר. אז הרשו לי לתקן אתכם 'אהבה' לעולם לא הייתה מוצר חינם שמחלקים ברחובות. וגם אהבה איננה 'רגש' או קבוצת רגשות בלתי מוסברת שאיננה ניתנת לשליטה או הסבר. החמסניקים לא אוהבים אותנו, אתם לגמרי צודקים. העולם מושתת על כדאיות, יש סיבה גבוהה לכל מה שמתרחש שלעיתים רחוקות אנחנו כבני אנוש יכולים להבינם. זה נשגב מבינתנו ומה'ערכים' שגדלנו עליהם.

 

מתי זו אהבה ומתי שנאה? (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
מתי זו אהבה ומתי שנאה?(צילום: shutterstock)

 

אהבה בבסיס שלה שואפת ל'הרמוניה' ושוב נפתח ויקיפדיה למילה ונגלה: ”הרמוניה הוא שם בתה של אלת השלמות והטוהר אפרודיטה שהרתה לארס, אל המלחמה והרוע (המסמל גם אי סיפוק ושאיפה בלתי ניתנת לריסון). אפרודיטה נחשבת לצנועה באלים וארס לבעל ההיבריס (גאווה עצמית) הגדול ביותר, ובתם של שני האלים הללו מסמלת השלמה של שני הפכים קיצוניים זה את זה. בדומה לכך גם בהרמוניה ישנה השלמה של תווים לנעימה אחידה, ועל כן היא נקראת בשם זה".

 

המונח הרמוניה עושה לנו סדר בבלבול, שהרי הרמוניה מאחדת שני כוחות שונים למטרה אחת. מתוך רצון להתאחד כדי להשיג את המטרה. ההסבר הזה מנפץ לנו הנחת יסוד בסיסית, שכשאנחנו אוהבים יש לנו מטרה נסתרת, זאת אומרת ה'אהבה' איננה חינמית כל כך, יש לה מחיר. אנחנו בדרך כלל אוהבים דווקא את אלה השונים מאתנו ומציקים לנו ואילו אלה ה'רוכשים' לנו אהדה והערצה, אליהם אנחנו פחות מתייחסים, הם משעממם אותנו.

 

איזה עולם מוזר, אז יש סיכוי שבכל זאת ה'חמסניקים' אוהבים אותנו או שאולי הם צריכים משהו מאתנו? דווקא בחודש הזה בשנה כשאנחנו עסוקים בהנאות החיים, הם באים ומציקים לנו. מה הם רוצים ואיך זה משרת את הבריאה?

 

אנחנו, העם הכי גאה (אש) שיש, נקראים כך ה'עם נבחר' כי נבחרנו לעשות שליחות כלל עולמית, של העברת ידע (אוויר) לכוון את ההתפתחות למטרה של ידיעה מתחדשת שאיננה מושתת על 'הון' או 'רגש'. הפערים שנוצרו בין העם הפרימיטיבי שמשקיע את כל 'הונו' בבניית מנהרות ולא ברכישת ידע, מונע מהבסיסים האנרגטיים שהוא בנוי. אין להם את הידע להתפתח, הם לא יכולים ללמוד כשאין להם את היכולת לכך, אין להם בתי ספר, או יותר נכון אין להם מורים משכילים. הידע נמצא אצלנו, העם השכן, לנו יש את הידע לגרום להם להתפתח בדרך 'הרמונית' ולא בדרך מלחמה.

 

הסיבה שנבחרנו להיות ה'עם' הנבחר, קבעה את גורלנו מראש, אנחנו לא יכולים להיות אהובים על העולם,

כי העולם 'שונה' מאתנו. קשה לו לרכוש לנו 'כבוד' כי אנחנו שונים מידי במהות שלנו, אנחנו 'קטנים וממזרים' ואנחנו גם לא מונעים מ'אהבת חינם' זו הסיבה שמיהרנו לנטוש את משפחת שליט כשהשגנו את המטרה שלשמה התכנסנו, לא באמת 'אהבנו', הייתה לנו מטרה משותפת, הייתה סיבה לאיחוד הקולקטיבי.

 

היכולת השכלית, ה'מוח היהודי' החכם (אוויר) אמור להוביל את ההתפתחות הכלל עולמית. אנחנו ה'עם הנבחר' וזה מעצבן את כל הסובבים אותנו, הידע הוא הכוח שלנו להשגת המטרה והמטרה היא 'התפתחות'.

 

העידן החדש, ציר אריה דלי, ששולט באנרגיה של חג האהבה, מחייב אותנו לשנות את תפיסת ה'אהבה' המוטעית, לשחרר את הרצון ל'חנוק' מרוב אהבה. לאפשר לעולם ללמוד מאתנו, בדרך נכונה. הידע לא אמור להיות 'חמדני' אנחנו לא אמורים למכור את סודות הלחימה שלנו לאויב ואז הוא ישתמש בו נגדנו (אבסורד נכון?).

 

העם היהודי נבחר לאפשר לאויב, או לכל העולם כולו, ללא הבדל דת, מין גזע או לאום. ללמוד מאתנו בבתי ספר חדשניים, בכיתות לימוד פתוחות לכל קהל, העם הערבי שוכן לידנו למרות הקוטב הפרימיטיבי שלו, כדי ללמוד מאתנו. אין לנו אוצרות טבע, אנחנו לא מדינה עשירה ב'הון' עצמי, אבל יש לנו המון 'ידע' משוכלל שכדאי שנעשה בו שימוש נכון.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
צילום: shutterstock
צילום: ענבל מרמרי
שלי רום
צילום: ענבל מרמרי
מומלצים