לנצח עד הסוף: פרידה אישית מפראנס ברוגן

ביום חמישי האחרון הלך לעולמו באמסטרדם פראנס ברוגן (Frans Brüggen), מוזיקאי, מבצע ומנצח. באופן אישי, אבד לי מגדלור שהאיר את העולם המוזיקלי שלי למעלה מ-40 שנה.

ב-1972 קניתי אלבום ובו שלושה תקליטים. נגן החלילית ברוגן ניגן ב-17 חליליות שונות, כולן אורגינליות מראשית המאה ה-18. לא כל החליליות היו מכוונות ולא כולן במצב נגינה מושלם (למעלה מ-250 שנה לאחר שנבנו). מה שהיה מיוחד באלבום זה, והיה גילוי עצום מבחינתי, הוא אותו ה"דבר", הצליל האותנטי שקשר את המאזין ישירות אל המוזיקה ואל התקופה שבה נכתבה.

בתוך האלבום היה מקופל פוסטר ענק של אותו נגן מופלא, ברוגן, משל היה כוכב רוק. לא תליתי את הפוסטר מעל מיטתי. מאוחר יותר הבנתי שהכריזמה היא מרכיב חיוני באישיותו, ובשנים האחרונות אכן תלויה תמונתו של ברוגן מעל שולחן העבודה שלי.

ברוגן מנגן טלמן ב-1967:

ברוגן נולד ב-1934 באמסטרדם. בנערותו למד נגינה בחלילית אצל Kees Otten, גם הוא חלוץ בתחום שהכניס את החלילית (ה"פרימיטיבית") ככלי נגינה לגיטימי בבתי הספר הגבוהים למוזיקה בהולנד. בגיל צעיר התמנה פראנס לפרופסור בקונסרבטוריון המלכותי בהאג, ומאז החל במסע ארוך לגילוי, שחזור וקילוף ערימות האבק שכיסו על אותה מוזיקה נפלאה בת 300-200 שנה.

איזו חלילית תרצה למדוד?

הקשר שלי ל"כוכב" נעשה קרוב ומוחשי יותר ב-1975. למדתי נגינה בחלילית אצל מריון ורברוגן באמסטרדם. היא היתה מבכירי תלמידיו של פראנס, כפי שנהגו לקרוא לו. תלמידה אחרת בראשית שנות ה-70 הייתה דורותיאה וינטר, שנפטרה לפני כשנה. ביקרתי אצלה שבועות מעטים לפני כן, והיא סיפרה לי בהתרגשות רבה ש"פראנס התקשר, דאג לשלומי והמליץ לי להעביר את הזמן הקצוב שנותר לי בלשמוע כמה שיותר יצירות של יוהן סבסטיאן באך כמעין תרופה מרגיעה ומנחמת". ברוגן זכה גם שמלחינים ידועים כתבו והקדישו לו יצירות: "Gesti" של לונצ'אנו בריו, "Sweet" של לואיס אנדריאסן ועוד.

ב-1980 עבדתי כשוליה אצל גידו קליימיש, בונה חליליות ידוע, גם הוא תלמידו של פראנס ברוגן. חלק מתהליך לימוד המקצוע היו ביקורים במוזיאונים לכלי נגינה ברחבי אירופה ומדידת כלים עתיקים. יום אחד העזתי להתקשר בטלפון אל ה"כוכב" באמסטרדם. ברוגן ענה והזמין אותי לביתו. אני זוכר עדיין את חרדת הקודש שליוותה אותי כשפתח את הדלת והזמין אותי להיכנס. ביקרתי כבר במוזיאונים רבים לפני כן, אבל בבית הזה, על אחת התעלות המרכזיות באמסטרדם, היה משהו מיוחד. אוסף החליליות המקוריות הוצג בתוך ארון זכוכית תלוי. הבית, והנגן עצמו, ואני שם. 

"איזו חליליות תרצה למדוד?" בחרתי שתי חליליות שהוצאו מהארון. פראנס פנה לחדר השני ואני ישבתי והתענגתי תוך מדידת החליליות העתיקות במשך יום שלם. מאז ועד היום אני בונה חליליות, ויש לי קשר הדוק עם רבים מתלמידיו ותלמידי תלמידיו של ברוגן. אין ספק שרבים וטובים ב"עולם המוזיקה העתיקה" הושפעו מנגינתו ומעבודתו המהפכנית והחלוצית. חלקם אף חייבים לו את מקצועם (בניית כלים למשל...) או את הקריירה המוזיקלית שלהם.

תזמורת המאה ה-18

ב-1981 פנה פראנס ברוגן לדרך חדשה, ניצוח. יחד עם חברו, המוזיקולוג סיוורט ורסטר (Siewvert Verster), ייסד הרכב תזמורתי שנקרא מאז ועד היום "תזמורת המאה ה-18" (לאתר התזמורת). התזמורת עובדת כקולקטיב וחלק גדול מכ-55 חבריה מנגנים בה מאז היווסדה. המנצח וידידו קיבצו אוסף נגנים - הטובים שאפשר - המנגנים בכלי התקופה. בתחילה, כלל הרפרטואר של התזמורת יצירות מתקופת הבארוק: פרסל, באך, ראמו. בהמשך, התרחב הרפרטואר אל המחצית השנייה של המאה ה-18 - אל היידן, מוצרט ובטהובן. עם השנים אף הורחב אל המחצית הראשונה של המאה ה-19 - אל שוברט, שומן, ברהמס, מנדלסון ועד לשופן.

הסימפוניה השלישית של בטהובן (ארואיקה) בניצוחו של ברוגן:

הקונצ'רטו המשולש של בטהובן:

הנגנים מתאספים ארבע-חמש פעמים בשנה לחזרות ולמסעות קונצרטים באירופה וברחבי העולם. עד היום היו כ-120 מסעות, כ-1,200

קונצרטים והקלטות רבות (בדרך כלל הקלטות חיות). הצליל המיוחד של "התזמורת המאה ה-18" הוא שילוב של נגנים מעולים, כלים מקוריים (או חיקויים מודרניים של כלי התקופה) ומנצח רב-השראה. כמו המוזיקה, גם כלי הנגינה עברו שינויים רבים במקביל למהפכות ולסדרים חברתיים חדשים באירופה.

המוזיקה חרגה מהכנסיות, חדרי הארמונות והטירות, ויצאה אל האולמות והקהל הרחב. כלי המוזיקה השתנו בעוצמה ובגובה הצליל (Pitch), ועל כן יש חשיבות רבה לנגן בכלי המתאים יצירה מתקופה מסוימת. נגני "תזמורת המאה ה-18" יוצאים לעתים למסע קונצרטים עם כלים רבים המותאמים לתוכנית המסע. כמי שבא מעולם הנגינה בכלים עתיקים (חלילית) ידע ברוגן ליישם את הקשר החיוני בין המוזיקה לכלי הנגינה למרות שהיה "מוזיקאי שאינו ארכיאולוג אלא אמן דגול" (לוצ'אנו בריו). אין ספק שגם המנצח ואווירת הקולקטיב ("אני משתכר כמו נגן הקלרינט השני", אמר ברוגן) תרמו ליצירה המיוחדת הזאת ששמה "תזמורת המאה ה-18".