בלי כללים אין משחק
כשיש מטרה מוגדרת רצוי לקבוע כללים שיעזרו לכם להגיע אליה
יש לי הרגל ניו-יורקי שבו כל בוקר אני בודק את מזג האוויר. כשאני יודע כיצד יראה היום אני יכול להתכונן בהתאם: האם ללבוש מעיל, להצטייד במטריה, לוותר על משקפי השמש. זה הכלל שלי להתחלת היום.
כרגע אני בישראל לביקור קצר בחגים. מזג האוויר בארץ נוח ונעים בתקופה זאת של השנה. מההרגל, גם כאן אני בודק את מזג האוויר בניו-יורק רק כדי לדעת "מה אני מפסיד". מסתבר שממוצע המעלות בשלושת הימים הקרובים אצלכם יהיה 10 מעלות צלזיוס. באילת חוזים 31 מעלות...
"אני חייב למצוא דרך להגיע לאילת לפני שאני חוזר לניו-יורק", חשבתי לעצמי.
עוד לא הספקתי לסיים את המחשבה והנייד שלי מצלצל. אבי על הקו.
"הילדים לא מפסיקים לדבר עליך. הם מתים לשמוע סיפורים על ניו-יורק. אנחנו יורדים לאילת ומאוד רוצים שתצטרף אלינו, אתה בא?"
מאיפה זה בא? חשבתי לעצמי. כנראה שצריכים להיזהר עם מה שאנו מבקשים לעצמנו. בשמחה! עניתי. התענגתי על המחשבה שאני הולך לספוג כמה ימים של שמש לפני החזרה לניו-יורק המתקררת.
אבי הוא חבר ותיק מתקופת הצבא. אנו מכירים הרבה שנים. יש לו שלושה ילדים בוגרים ובת צעירה יותר. הוא התאלמן לפני כשנה וחצי. מאז הוא שיתף אותי בכך שלעיתים קרובות יש קצרים תקשורתיים בינו לבין הילדים. בעיקר הילדים הבוגרים. "מאז שאיבדתי את אשתי אין לי סבלנות ואני מתפרץ בקלות. תבין, אישתי הייתה גורם מאזן בתוך המשפחה והיא קבעה את הכללים. מאז שהיא נפטרה, מאזן הכוחות השתנה ונוצרים המון מתחים".
ההיכרות ביני לבין אבי ומשפחתו היא כזאת שבמהלך השנים הילדים התרגלו לנוכחות שלי והם מרגישים קרובים אלי. נוח להם לשתף אותי בדילמות שלהם.
המכונית נעצרת בכניסה לבניין. אני נכנס בהתלהבות ומחבק את אבי ואת ילדיו, שלא ראיתי מזה חצי שנה.
הדרך נעימה. אנחנו מקשקשים על כל מיני נושאים ומשחקים משחקים שטותיים עד שאבי מכריז על עצירה בדימונה. "למה דימונה?", שואל שי, בנו הצעיר. "אתה עושה את זה בכוונה? אני לא יכול שנעצור במקום הזה".
"שוב אתה מתחיל עם הסצנות שלך!" אבי עונה מייד. "כי ככה החלטתי, מה רע בדימונה? כל דבר דרמה, אני ממש לא מבין אותך". הוא זועם.
חבר'ה, אני מתערב, מה העניין? באנו ליהנות או לריב? מה העניין, שי? למה אתה לא רוצה לעצור בדימונה?
"אני רוצה לעצור בבאר שבע ולא בדימונה, כי יש לי משהו למסור לחבר שאמור להגיע לפגוש אותי בקניון", מסביר שיר.
אבי, שמעת את מה ששי אמר?
"ברור ששמעתי. אני לא מבין למה הוא לא אומר את הדברים הללו מהתחלה. מה, אני צריך לנחש שיש לו משהו למסור למישהו בבאר שבע? תמיד אנחנו עושים את ההפסקות בדימונה. עכשיו אני צריך לעשות סיבוב ענק בשביל להיכנס לעיר וזה לא מתאים, כי אני רוצה להיות במלון לפני 3:30. קבעתי לעצמי טיפול בספא, ואם אני נכנס עכשיו לבאר שבע אני לא מגיע לפגישה שלי בזמן!"
שי, ידעת מזה?
"ברור שלא, אחרת לא הייתי קובע את הפגישה עם החבר. מאיפה אני צריך לנחש שאתה הולך לספא?"
"היית צריך לשאול, אתה כל הזמן עושה לי את זה!" אבי עונה בזעם.
אתם מבינים, אני שואל, שאם אתם לא משתפים אחד את השני ועושים תיאומי ציפיות אתם עשויים להיתקל כל הזמן בבעיות מהסוג הזה? בואו נבדוק ביחד איך אפשר לפתור את העניין. שי, האם אפשר למסור את החבילה בדרך חזרה?
"לא! זה משהו שחייב להימסר היום".
או.קיי, אבי, האם אפשר לדחות את הפגישה שלך בשעה או שעתיים?
"אני לא יודע. אני צריך לבדוק. אבל למה בכלל אני צריך לשתף את כל העולם ולקבל אישור אם קבעתי לעצמי משהו מראש?"
תרשה לי לענות לשניכם בשאלה, אני אומר. האם זה מקרב אתכם להשיג את מה שאתה רוצים כאשר אתה לא משתפים אחד את השני בתוכניות שלכם?
"לא, זה סתם מעצבן שעכשיו אני צריך להתעכב ושי זועף וכועס וזה ממש לא המטרה של הטיול הזה", אומר אבי.
"נכון שאם הייתי אומר לאבא מראש היה נחסך כל הוויכוח הזה", תורם שי את חלקו.
אז אם אתה מזהים שזאת התוצאה, מה כדאי לכם לעשות?
"כדאי לבחור או לעשות משהו בצורה אחרת", הם עונים יחד וצוחקים.
מה דעתכם שנקבע ביחד כלל אחד לפחות לתקשורת במשפחה עד שנגיע לאילת?
"נשמע מעניין", עונים כל הקולות במכונית כמעט בפה אחד.
הכלל הוא שבאנו ליהנות ולהיות ביחד, לכן כל פעולה או מילה שנבחר להוציא מכאן ועד אילת תהיה חייבת לפגוש את הקריטריון הזה.
"אני מסכים", אומר אבי. "גם אני מסכים", אומר שי ואחיו ואחותו מצטרפים אליו.
אבי התקשר למלון והצליח לדחות את הטיפול שלו בספא בשעתיים. הוא סטה מהדרך ונסע לקניון בבאר שבע כדי למסור את החבילה.
ישבנו בקניון במשך שעה נוספת כדי לקבוע יחד כללים לחופשה הקרובה. משעה של עבודה קיבלנו חופשה חלומית בלי ויכוחים כמעט, עם המון הבנה וחמלה שהכלל המוביל היה ליהנות ולתמוך אחד בשני.
כאשר מניחים דברים כמובנים מאליהם ולא יוצרים מערכת כללים ברורה עלולים להיווצר קצרים תקשורתיים. אל תניחו שום דבר כמובן מאליו. שבו עם היקרים שלכם, שאלו אותם ואת עצמכם מה אתם רוצים להשיג כתוצאה וקבעו ביחד כלל שינחה אתכם בדרככם לתוצאה הזו. רק כאשר משחקים לפי הכללים יש משחק.
שלמות היא מבחירה.
הכותב : ניסים שדהM.A מטעם אוניברסיטת תל אביב, בעל ניסיון בתחום הניהולי בסקטור הפרטי והציבורי. מוסמךMastery University מטעם Anthony Robbins מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי מעביר הכשרת מאמנים בעיר ניו יורק יחד עם סדנאות ייחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית.
917-225 8549
