במהלך החודש שעבר עלינו, המכונה "חודש החגים", היינו כולנו בסוג של "מסע" רוחני. תחת ההשראה של ראש השנה ויום הכיפורים, מלאים בשמחה והתרגשות בחג הסוכות ושמחת תורה, היינו במצב רוחני גבוה.

ואז זה נגמר. מצאנו את עצמינו נוחתים חזרה לעולם הזה, למציאות היומיומית של החיים הרגילים.

אנחנו מתמודדים עם עולם שהוא קר, אדיש, ​​מאתגר ומאיים. אנחנו מרגישים שההחלטות הטובות שקיבלנו וההשראה הרוחנית שחווינו לא 'מתאימות' למציאות היבשה של החיים, וכאילו לא ניתנות להגשמה בעולם "האמיתי".

בהשראת התפילות של יום כיפור, או בהשפעת השמחה של חג הסוכות קיבלנו החלטות; "אני אקדיש יותר זמן ללימוד תורה" וכדומה, אבל כשאנו נפגשים פנים אל פנים עם אורח החיים הרגילים שלנו, העולם "האמיתי" לוחש באוזנינו שזה נחמד ליום כיפור, אך לא לכל יום. זה טוב לבית הכנסת, אך לא למשרד.

החל מהשבת הראשונה שאחרי חודש החגים, אנו מתחילים לקרוא בתורה את ספר "בראשית", שפותח בסיפור בריאת העולם. חכמינו ז"ל אומרים שהתורה לא רק מספרת איך הייתה בריאת העולם, אלא היא משולה למפת תכנון בניה, שהקדוש ברוך הוא הסתכל בה ועל פי הכתוב בה ברא את העולם.

זאת אומרת, שהמצב האידיאלי של העולם ובעצם מטרת ותכלית הבריאה זה מה שכתוב בתורה. ועד כדי כך, שבפרשתנו מסופר שכאשר בני האדם לא חיו לפי המטרה והתכלית של העולם ועשו את ההיפך מרצון הבורא, הביא ה' את המבול שטיהר את העולם. כיון שכאשר העולם אינו על פי התורה, לא על פי מטרתו ותכליתו האמיתית, אין לו קיום אמיתי.

העולם וכל מה שבתוכו נברא על ידי הקב"ה. אותו אלוקים שנתן לנו את התורה וציווה עלינו את המצוות, אותו אלוקים שנתן לנו את המשימה שלנו בחיים, לחיות חיים של תורה, הוא זה שברא את העולם, שבתוכו נחיה את חיי התורה והמצוות. ואדרבה, הוא ברא את העולם מלכתחילה עבור זה.

כעת מובן שהעולם מראשיתו לא יכול להוות סתירה לחיי תורה ומצוות. הוא אמנם מאתגר אותנו, אבל בטח לא מהוה סתירה.

אז אין מה להרגיש מאוים מהאופוזיציה שהעולם משדר ביחס לשמירת התורה. כי הוא נוצר על ידי מי שנתן לנו את המשימה, כך שוודאי נוכל למלא אותה.

שבת שלום.