מציאות כואבת
הדשא בצפון אמריקה לא תמיד ירוק יותר. אחוז העוני בקרב היהודים בקנדה עומד על 15 אחוזים. הגורם המרכזי לכך הוא מהגרים שרוצים את החלום האמריקאי, אבל מוכנים להתפשר מבחינה כלכלית
לא זול להיות יהודי בקנדה. יהודים שרוצים לרכוש מזון כשר בסופרמרקטים בדרך כלל ישלמו כ-30 אחוזים יותר מאשר על מוצרים זהים שאינם כשרים. כך גם המצב כשאנשים יוצאים לסעוד במסעדה שמגישה אוכל כשר. בנוסף, הורים הרוצים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר יהודיים ידרשו לשלם בין 10 ל-20 אלף דולרים לשנה על כל ילד, זאת בשעה שהלימודים בביתי הספר הציבורים הם בחינם. אורח החיים היקר באופן יחסי של היהודים בקנדה מתיישר עם העובדה כי העוני בקרב הקהילה היהודית בקנדה הולך ומעמיק בשנים האחרונות, כך על פי נתונים שנאספו על ידי הפדרציה היהודית ורשויות הרווחה במדינה. מהנתונים עולה כי כ-15 אחוזים מכלל היהודים בקנדה נמצאים מתחת לקו העוני.
בטורונטו, העיר הגדולה בקנדה, בסביבתה מתוגררים כרבע מיליון יהודים, חיים היום כ-30 אלף יהודים מתחת לקו העוני. כלומר, כ-12 אחוזים מכלל היהודים בטורונטו מוגדרים עניים. מתוכם, כעשרת אלפים נמצאים ברשימת המתנה בתקווה לזכות ולהשתלב בפרויקט של דיור בר השגה אשר מנוהל על ידי פרויקט המגורים שנקרא "קהילה", כך על פי ננסי זינגר, מנהלת הפרויקט. הפרויקט שנוסד בשנת 1982 על ידי הפדרציה היהודית בטורונטו (UJA), כולל 338 יחידות דיור (228 מתוכן מסובסדות) שנמצאות בשלושה בניינים ברחוב באטרסט בעיר, בקרבתו מתגוררים רבים מיהודי טורונטו.
המיפוי של המועמדים להיכלל בפרויקט אינו כרונולוגי כאשר קורבנות שעברו התעללות כל שהיא, זוכים לעדיפות בכל הנוגע להשתלבות בפרויקט. זינגר ציינה כי המצב רק החמיר אחרי שנת 1995, שבה החליטה ממשלת אונטריו לבטל את הסיבסוד אשר העניקה עד אז לדיור בר השגה. בניסיון להתמודד עם המצב הקים ה-UJA תוכנית בשם "השכרה ברת השגה בקהילה היהודית" (JCARP) אשר זוכה נתמכת על ידי "קהילה". התוכנית מאפשרת ליהודים אשר פונים אליה (בייחוד מהגרים) לנסות ולאתר עבורים דירה להשכרה במחיר נמוך בסביבת רחוב באטרסט.
ב"קהילה" מסייעים מדי שנה לכ-20 משפחות בסיבסוד שכר הדירה שלהם לסכום של עד כה-300 דולרים, על מנת לגשר על הפער בין עלות השכירות ליכולת של המשפחה לממן אותה.
במונטריאול, אחוז העוני בקרב הקהילה היהודית בעיר עומד על כ-20 אחוזים. מדובר בעיר עם האחוז הגבוה ביותר של יהודים שנמצאים מתחת לקו העוני. גם במונטריאול הסממן המהותי בקושי של הקהילה היהודית בעיר היא סוגיית המגורים, כאשר במקרים מסויימים אנשים ממתינים כעשר שנים עד שהם זוכים להשתלב בתוכנית של מגורים ברי השגה אשר מופעלים בעיר.
בעיר ונקובר שבדרום מערב קנדה, אחוז העוני בקרב הקהילה היהודית עומד על 16 אחוזים וגם שם הדבר בא לידי ביטוי בקושי לרכוש דירה. בהקשר הזה חשוב לציין כי שווי הממוצע של הבתים בונקובר נחשב לגבוה ביותר בקנדה, כך שלא רק בקרב הקהילה היהודית מתקשים להשיג מקום מגורים. הקהילה היהודית בעיר הקימה ארגון שנקרא "תקווה" אשר מסייע למשפחות יהודייתו אשר מרוויחות פחות מ-55 אלף דולרים בשנה, בסבסוד של עד 375 דולרים בחודש במימון שכירות של יחידת דיור בעיר.
בקלגרי, עיר גדולה שנמצאת בדרום מרכז קנדה, אחוז העניים בקרב הקהילה היהודית עומד על 11 אחוזים.
באוטווה, בירת קנדה, אחוז העניים בקרב הקהילה היהודית בעיר עומד על 9 אחוזים. בעיר פועל ארגון שנקרא "מולטי פייט" (רב דתי) אשר משלב תחתיו סיוע ליהודים, נוצרים ומוסלמים למצוא דיור בר השגה. לדברי גורמים ב"מולטי פייט", ישנם באוטווה לא פחות מ-10 אלפים איש שנמצאים ברשימת המתנה לזכות בדיור בר השגה.
רוב היהודים אשר נמצאים מתחת לקו העוני בקנדה הם מהגרים בגילאי 30-50 ומתקשים למצוא מקור פרנסה שהולם את כישוריהם. משום כך הם לרוב מתפשרים על משרה בה הם זוכים במקרה הטוב לשכר מינימום, או מקום עבודה אשר מעסיק אותם במשרה חלקית שלא מעניקה להם זכויות סוציאליות. אותם מהגרים גם לא חוסכים מספיק לפנסיה, כך שכשהם מגיעים לגיל הפנסיה ונפלטים משוק העבודה, המצב הכלכלי שלהם רק הולך ומתדרדר.מהגרים רבים מגיעים לקנדה או ארצות הברית כדי להגשים את החלום האמריקאי. חלקם מצליחים לשתלב בחברה ולעמוד על הרגלים מבחינה כלכלית, אך המציאות מראה כי חלק לא קטן מהם מתפשרים בצורה ניכרת מבחינה כלכלית רק כדי "לתפוס אמריקה", עובדה שמהגרים פוטנציאלים מישראל שחושבים שהדשא בצפון אמריקה ירוק יותר, צריכים לקחת בחשבון לפני שהם עולים על מטוס וחוצים את האוקיינוס.
