שמעון פרס אשם
העוני מסוכן הרבה יותר מדאעש. אבל נתניהו מעולם לא הסתכל במראה, הוא לא יודע לקחת אחריות. מבחינתו, כל עוד יש על מי להפיל את האשמה אפשר להמשיך ולהיכשל
כמה טוב שיש שמעון פרס. בכל פעם שנתניהו נמצא במשבר הוא נזכר בו. פרס הוא חבל ההצלה של ראש הממשלה, הוא שם בטוב וברע. פעם פרס יסדר ופעם פרס הוא האשם.
נתניהו הורס את היחסים עם העולם בכלל ועם ארה"ב בפרט? פרס ירים טלפון, ירגיע, יעגל פינות. נתניהו צריך קמפיין שטנה? פרס מחלק את ירושלים.
אני יכול לדמיין את יועציו של נתניהו יושבים להם בחדר מיד לאחר שפורסם דו"ח העוני האחרון. יושבים וחושבים מה לעזאזל, עושים עם מיליון וחצי ילדים עניים. שום רעיון לא עולה בראשם. השקט נשמע בחלל האוויר ופתרונות ותוכניות לא נראים באופק. התקשורת ממשיכה לעסוק בעוני ותמונות של משפחות שאין להן במה להאכיל את ילדיהן ממשיכות לרצד על המסכים. ואז פורץ השר גלעד ארדן לחדר עם פתרון על: "יורים עלינו והם מתעסקים בעניים".
המטה נדרך. יש תחושה שיש כאן טיעון שובר שוויון. היועצים שולחים את ארדן לירות את מילותיו לחלל האוויר. אבל אבוי, במקום להכניס את העניים למקלטים מרוב פחד ולהעלים אותם מהעין, הטיעון גורר אחריו ביקורת קשה.
נתניהו נואש. אם הקונספט ארדן-איראן לא תפס, אז מה כן יעבוד? "פרס באירוע של עמותת לתת", זורק מישהו כבדרך אגב. נתניהו מזדקף בכיסאו, "או! מצאנו פתרון!". פרס לא מאכזב. באירוע של עמותת סיוע לנזקקים הוא "העז" להגיד משפט אמפתי כלפי עניים, "אי אפשר להמשיך להאכיל את הציבור בהצהרות". הוא אפילו לא מזכיר מי הגורם שאחראי למצב, אבל מכונת ההסתה של נתניהו לא נותנת לאמת לבלבל אותה ומיד נכנסת לפעולה. "פרס אשם בעוני", "מזימה משולבת של התקשורת ופרס להחליף את ראש הממשלה".
הם יורים, אנשיו של ביבי. יורים לכל הכיוונים, כאילו אין מחר. פרס ופרס ופרס ופרס. כאילו נתניהו לא ראש ממשלה כבר שש שנים. כאילו נתניהו "סתם" אורח בממשלתו, משייט לו בסופרטנקר של ספינים בעוד למטה, המשק קורס.
נתניהו מעולם לא הסתכל במראה, הוא לא יודע לקחת אחריות. מבחינתו, כל עוד יש על מי להפיל את האשמה אפשר להמשיך ולהיכשל. כל עוד יש "פרס" החיים, בכלל, קלים. כי פרס יכול לנקות את הלכלוך והוא גם יכול להיות אשם בו, ממש מולטי טאלנט.
בכל פעם שהוא מאוים שולף נתניהו איזו דמות להיטפל אליה. זאת, תמיד, האסטרטגיה שלו, שום מדיניות מלבד מדיניות האצבע המאשימה.
שמעון פרס הוא נכס ההסברה והבחירות של ראש הממשלה. נדמה שבכל בוקר, רגע לפני שנתניהו שואל מה שלום המדינה, הוא שואל מה שלום פרס.
העוני בישראל הוא סכנה הרבה יותר גדולה ומוחשית מאשר דאעש וכל מדינות ערב יחד. הוא מפורר את החברה הישראלית, מנפץ לרסיסים את כבודם של אנשים. משפיל ומעליב ומרסק את נפשם. המדיניות הכלכלית של נתניהו היא פצצה מתקתקת אבל נתניהו נהדר בלעמוד על במות עם איורים של פצצות, אין לו מושג איך מפרקים אותן ומה עושים כשהן מתפוצצות לו בפרצוף.
ומכיוון שפרס כל כך נחוץ להסברת כישלונותיו של ראש הממשלה ולדידו של נתניהו מזל שפרס נולד, יש לי הצעה כיצד להוזיל את עלויות יום ההולדת של פרס שהליכוד כל כך זועם עליהן: במסיבה הבאה תוגש לאורחים גלידת פיסטוק. תרומת משפחת נתניהו.
אראל מרגלית הוא חבר כנסת ממפלגת העבודה ומתמודד בפריימריז
לפנייה לכתב/ת 
