שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הערוץ שנלחם בפוטין מדירה במוסקבה
    בין שלל תחנות הטלוויזיה הרוסיות שמשרתות את האינטרסים של הקרמלין ניצב Dozhd, שנאלץ לשדר מסלון בבירה. למרות התנכלויות פוליטיות הוא עדיין שורד וממשיך לבקר את השלטון. מספר הצופים שלו רק גדל
    בין חמשת כתבי הטלוויזיה שראיינו החודש את ראש הממשלה הרוסי דמיטרי מדבדב לא היה קשה לזהות מי יוצא דופן. השאלות של מיכאיל זייגר היו חדות מאלו של הקולגות שלו, שהחזירו את השידור לאולפני הטלוויזיה המרווחים שלהם. הערוץ של מיכאיל משדר מסלון במוסקבה.

     

    עוד חדשות בעולם :

    צרפת: כלובים מסביב לספסלים נגד הומלסים

    אמא, שבתי הביתה: חילופי שבויים באוקראינה

    עם מיין קמפף: כפיל היטלר גובה 100$ לצילום

     

    בחודש שעבר קיבל זייגר את אות הוועדה להגנת העיתונאים. הוא העורך בפועל של ערוץ החדשות Dozhd, שעלה לכותרות ב-2011 כשכיסה את הפגנות הענק נגד הנשיא פוטין, שאז היה ראש הממשלה ותכנן לחזור לנשיאות. ערוצי הטלוויזיה הממלכתיים התעלמו במפגין מהמחאות נגד פוטין, אך לא הערוץ העצמאי Dozhd.

    אופניים במסדרון. הכניסה לאולפן במוסקבה (צילום: AP)
    אופניים במסדרון. הכניסה לאולפן במוסקבה(צילום: AP)

    הוקם לפני ארבע שנים וצובר תאוצה. Dozhd (צילום: AFP)
    הוקם לפני ארבע שנים וצובר תאוצה. Dozhd(צילום: AFP)

    מחפשים בית חדש. הצוות בקונטרול (צילום: AP)
    מחפשים בית חדש. הצוות בקונטרול(צילום: AP)
     

    השנה הפכו ערוצי הטלוויזיה הממלכתיים ברוסיה לכנועים אפילו יותר מהרגיל, ושידרו תעמולה שתמכה בסיפוח חצי האי קרים ובמדיניות התוקפנית כלפי אוקראינה. הערוץ של זייגר הלך נגד הזרם, ועכשיו הוא משלם על זה. הממשלה של פוטין אמנם לא הורתה לסגור את הערוץ, אך מסע הכפשה של הקרמלין הוביל אותו לסף קריסה.

     

    עם עגלות ואופניים במסדרון, הדירה הישנה במרכז מוסקבה היא הבית של ערוץ Dozhd, שלא פחות מ-12 מיליון איש צופים בו בטלוויזיה וברשת. המגיש, פבל לובקוב בן ה-47, מתכונן להגשת המהדורה ונזכר בימיו הראשונים בטלוויזיה, לפני פירוק ברית המועצות.

     

    "פעם כנראה היה קשה יותר: לא היה לנו אינטרנט, 'סקייפ', טלפונים סלולריים. הלכתי בשידור חי באזורי מלחמה. אז הסביבה הנוחה הזאת בדירה בקושי מפריעה לי", הוא מספר. לובקוב העביר את רוב שנות הקריירה שלו בערוץ NTV, שנשלט מ-2001 על ידי חברת הגז הממלכתית Gazprom.

     

    בימיו של האוליגרך ולדימיר גוסינסקי הציע NTV נקודת מבט שונה מהקרמלין. הממשלה הצליחה להעביר את השליטה ממנו לחברת הגז, במה שנחשב לדיכוי הראשון של התקשורת העצמאית תחת שלטון פוטין. עכשיו, כשהוא מגיש ב-Dozhd, לובקוב אומר כי הוא מרגיש שוב את אותו קמפיין שחווה ב-NTV, אז "השתמשה הממשלה בכל הכלים שיש לה".

    זוכר ימים קשים יותר. לובקוב (צילום: AP)
    זוכר ימים קשים יותר. לובקוב(צילום: AP)

    זייגר (ראשון משמאל) בראיון עם מדבדב (צילום: AP)
    זייגר (ראשון משמאל) בראיון עם מדבדב(צילום: AP)
     

    הלחץ על הערוץ, ועל כלי תקשורת אחרים שאינם ממלכתיים, גבר השנה כשהקרמלין רצה לאחד את המדינה מאחורי סיפוח קרים ומעורבותה של רוסיה במזרח אוקראינה.

     

    הערוץ הוקם ב-2010, וביתו הראשון היה מפעל שוקולד לשעבר על גדות נהר מוסקבה. בחודש נובמבר הפסיק בעל הנכס את החוזה ואילץ את הערוץ לחפש בית חדש. צופים אדוקים הציעו ל-Dozhd מקום אחר, אך בתחילת החודש נאמר להם שהם לא יכולים לשדר משם. הדירה במוסקבה נבחרה כחלופה זמנית, וקברניטי הערוץ לא רוצים לפרסם את מיקומה המדויק.

     

    מינואר משדר הערוץ בכבלים ובאינטרנט במקביל, ובכך הרחיב את קהל היעד שלו לאזורים שעדיין רגילים לקבל את המידע מהתקשורת הממלכתית. באותה תקופה התחילו הצרות שלו, כאשר סיקר את ההפגנות היומיות באוקראינה נגד ממשלת רוסיה. אותן הפגנות שרשתות הטלוויזיה המגויסות כינו "הפיכה ניאו-נאצית".

    מתכוננים לשידור (צילום: AP)
    מתכוננים לשידור(צילום: AP)
     

    בסוף ינואר המשיך הערוץ להעסיק את הקרמלין, כששידר תוכנית שעסקה במצור על לנינגרד במהלך מלחמת העולם השנייה, אז מתו מאות אלפים מרעב. "האם היה שווה להיכנע כדי להציל חיים?", שאל הערוץ את הצופים. השאלה גרמה לביקורת של התקשורת הממלכתית על היעדר פטריוטיות, ושכנעה את הקרמלין לקרוא לסגירת הערוץ.

     

    הערוץ התנצל אך הפגיעה הייתה קשה. הדובר של פוטין, דמיטרי פסקוב, האשים את הערוץ ב"חציית קו אדום מוסרי ואתי". בדומה הממלכתית קראו ל-Dozhd "ניאו-נאצי" ו"בוגד באזרחיו". כמעט כל רשתות הכבלים הוציאו את הערוץ מלוח השידורים תוך כמה ימים, והיחס אליו היה כאל מצורע.

     

    הבעיות נמשכו בקיץ, כשהפרלמנט הרוסי העביר חוק שאוסר על הצגת מודעות בערוצי הכבלים. הערוץ קיצץ את הוצאותיו בחצי, פיטר קרוב ל-30% מעובדיו והפחית את תקציבו החודשי ל-20 מיליון רובל (357 אלף דולר) - קמצוץ מתקציב של כל ערוץ טלוויזיה ממלכתי. בהמשך קיבל צו פינוי ממפעל השוקולד. "אמרו לנו כמה פעמים: 'אנחנו מצטערים, יש לנו אינטרסים עסקיים אחרים ואנחנו לא מוכנים לקחת את הסיכון'", אמרה נטליה סינדייבה, שעומדת בראש הערוץ מרגע הקמתו.

     

    "לא מוכנים לקחת את הסיכון". נטליה סינדייבה (צילום: AP)
    "לא מוכנים לקחת את הסיכון". נטליה סינדייבה(צילום: AP)

    נטליה מאמינה שרודפים את הערוץ מסיבות פוליטיות. "אם זה לא אינטרסים עסקיים של רשתות הכבלים לחתוך את הערות, אז איזה עוד סיבה יכולה להיות? לא יכול להיות לזה הסבר שאינו פוליטי", אמרה. זייגר מתעקש שהשידור מהדירה במוסקבה הוא צעד זמני שלא משפיע על איכות השידורים, ומדגיש כי הקהל רק גדל.

     

    במדד חופש העיתונות של "עיתונאים ללא גבולות" שפורסם השנה דורגה רוסיה במקום ה-148 מתוך 180 מדינות, בין מלזיה לפיליפינים. אבל הרוסים עצמם לא ממהרים לצאת לרחובות כדי להגן על חופש העיתונות. הכתבים בערוץ Dozhd אומרים שהתעמולה הממלכתית גובה את המחיר ומשכנעת את הרוסים להאמין ב"עליונות האינטרסים הלאומיים".

     

    אך לטענתם המשבר הכלכלי הנוכחי והירידה באיכות החיים עשויים לשנות את המצב. "אם המשבר הכלכלי יעמיק אנשים יתחילו לשאול את עצמם שאלות כמו 'למה כל כך רע?' או 'האם זו ארה"ב שבאמת אשמה בכל?'", אומר לובקוב.

     

    בחודש מרס גייס הערוץ כמיליון דולר בקמפיין מימון. לפי זייגר הדבר מוכיח שהדרישה לתקשורת עצמאית ברוסיה עדיין קיימת. "המצב במדינה שלנו נהיה חמור הרבה יותר ובמצב הזה הקהל שלנו צריך את העבודה שלנו אפילו יותר, אז אנחנו לא חושבים לעצור", מכריז זייגר. "זו העבודה שלנו, זה המאבק שלנו".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הערוץ שנלחם בפוטין מדירה במוסקבה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים