לננסי ברנדס יש ילדים קטנים יותר מהנכדים שלו, שלושתם חרדים מבתו הבכורה ליאור שחזרה בתשובה והיום היא חסידת ברסלב ומתגוררת עם בעלה בשכונה החרדית יבניאל. בבית של הבת אין טלוויזיה ואין אינטרנט. צורת הבידור היחידה הנכנסת הביתה מגיעה בדמותו של סבא ננסי, שבא עם האוטו בשבת לבלות קצת עם הנכדים. "הבת שלי יודעת שאם לא אגיע בשבת בבוקר, היא לא תראה אותי כי אין לי זמן אחר”, הוא מסביר.

מאשתו השניה, הצעירה ממנו בשנים רבות, יש לברנדס שני ילדים קטנים, יונתן, 6, ואמה, 3. וכמו שאפשר לנחש, הדינמיקה המשפחתית הזאת, מספקת לברנדס חומר נהדר למופע הסטנדאפ שלו. ב-27 בינואר הוא יגיע אלינו ללוס אנג’לס עם המופע ‘חי בסרט’, אותו יעלה במסגרת מועדון ‘שלישי ישראלי’. הוא הופיע בעבר פעמיים בלוס אנג’לס: לפני 14 שנה בערך, אז הופיע עם שימי תבורי במופע היסטרי ומצחיק עד דמעות, ובפעם האחרונה לפני כארבע-חמש שנים. בכל פעם הוא הצליח לגרור כמות צחוקים מרשימה וליהנות מאהבת הקהל הישראלי המקומי.

יש הבדל בהופעות בפני הקהילה הישראלית בחו"ל וזו שבבית בארץ?

"הופעתי בארה"ב עשרות פעמים, בלוס אנג'לס, בניו יורק, ניו ג'רזי ומיאמי, ויש הבדל עצום בין הקהל הישראלי בחו"ל ובארץ. כל האמנים שמגיעים לארה"ב להופעות מדברים על זה שיש צימאון רב בקרב הקהילה בחו"ל, יש להם רעב להופעות של אמנים מהארץ ואפשר להרגיש את זה בהחלט בהופעות”.

החיים שלך מספקים לך הרבה חומרים טובים לסטנדאפ ולפי מה שאני מבינה, אתה באמת מדבר על כל אספקט, כולל הנכדים שמבוגרים מהילדים שלך. אגב, הם עושים לך בייביסיטינג לפעמים?

"הטרגדיה היא שלא. לפני שנה, הנכד שלי לא היה מוכן לשחק עם הבת שלי, הוא אמר לי: ‘סבא, אל תכעס, אבל דודה עושה עלי פיפי’. אז זה ירד מהפרק. לפני שנתיים, כשישבנו לכתוב הצגה חדשה, הגענו למסקנה שאין שום דבר יותר מצחיק מהחיים שלי, אז ביססנו את ההצגה באמת על חיי”.

יש נושא שלא תיגע בו ויהי מה או שאין לך פרות קדושות?

“לא אצחק על השואה. אני לא מתעסק בסאטירה פוליטית. לא אוהב בדיחות עדתיות, ובכלל אני לא מספר בדיחות בהופעה. אני מספר על החיים שלי, מה שקרה לי מאז שעליתי מרומניה ועד היום. כולל גרושתי הטריפוליטאית ובתי החרדית ואשתי הנוכחית. אבל בדיחות עדתיות לא תשמעי אותי אף פעם מספר, אני שונא אותן".

אבל אתה דווקא כן מספר בדיחות על רומנים.

"איילה, נכון שיש הבדל בין לצחוק על פרסים ועיראקים ולצחוק על עצמך? את יודעת מה זה אירוניה עצמית? אם אני צוחק על רומנים, אז אני צוחק על עצמי, אבל בחיים לא אצחק על מרוקאים, עיראקים ושאר עדות".

קראתי באיזשהו מקום שהרומנים דווקא מאוד נעלבו ממך ואפילו ביקשו לתבוע אותך על מה שסיפרת עליהם על הבמה.

"יש 5-10 אחוז באוכלוסיה הרומנית שלא אוהבים את ההומור שלי, כי יש להם דעות קדומות והם שבויים בסטריאוטיפים שלהם. אצל הרומנים יש אחוז מסויים שהוא רגשי, נטול הומור ועם הרבה רגשי נחיתות. אבל רוב הרומנים רואים בי הגאווה של העדה ומאוד מפרגנים”.

עם שימי תבורי. צילום: מאיר פרטוש

ברנדס, שנולד ברומניה כסילביו, בן יחיד להוריו, עלה לארץ בשנת 1974 בגיל 28 והתיישב בתל אביב. בתחילה היה ידוע דווקא כפסנתרן וליווה זמרים כאילנית, ריקי גל וצביקה פיק. אחר כך התפרסם כמעבד מוזיקלי ועיבד להיטים כמו ‘הפרח בגני’ המיתולוגי של זוהר ארגוב, והשירים ‘חי’ ו’הורה’ אותם ביצעו עפרה חזה ואבי טולדנו באירוויזיון. הוא הפיק את אלבומו של יהורם גאון ‘אמצע הדרך’ והיה גם מנצח תזמורת חיל האוויר. היום, רשומים על שמו באקו"ם לא פחות מ-3,400 עיבודים.

רק בשנות ה-90 החליט ברנדס להתחיל בקריירה חדשה כסטנדאפיסט וההצלחה היתה פשוט מדהימה. אחת ההופעות המוצלחות שלו, שילבה הופעה עם שימי תבורי, עבורו עיבד שירים בעבר. תבורי שיתף פעולה עם ברנדס עד הסוף, כשהוא לא חושש להניח לננסי לצחוק על חייו האישיים והופעתו החיצונית. כשאני מזכירה לו את ההופעה ההיא שהותירה אותי עם דמעות בעיניים, הוא עונה: "עשינו למעלה מאלף הופעות ביחד. המופע שראית בלוס אנג’לס היה אחד הראשונים. הגענו למצבים מטורפים עם המופע הזה. פעם סיפרתי ששימי החליט שאחרי מותו הוא רוצה לתרום את העיניים שלו למדע, אבל המדע פנה לבג"ץ".

אתה מצחיק גם בחיי היומיום שלך מחוץ לבמה?

"אני חושב שאני הרבה יותר מצחיק ביומיום מאשר על הבמה".

ואשתך, תסכים איתך?

"לא ממש. אני מספר בהופעה שאשתי צוחקת רק בשני מצבים: כשהיא מנקה את המשקפיים (הוא עושה קולות כחכוך בגרון – א.א) או באמצע סקס. אני לא מתייעץ אף פעם עם אשתי לגבי החומרים שאני כותב, למרות שהיא המנהלת האמנותית שלי, כי אם הייתי מתייעץ איתה הייתי מזמן צריך לפתוח חנות ירקות".

אנשים מצפים ממך כל הזמן להיות מצחיק?

“כן, ואני נהנה מזה. כל יום אני מצחיק אנשים ברחוב והם עוצרים ומחבקים אותי וזה מאוד כיף. אני נורא אוהב לגעת באנשים ולחבק אותם. אני מאוד אוהב בני אדם בכלל. מאז שהבת שלי חזרה בתשובה, הבנתי שלשמח אנשים זו מצווה גדולה, אז אני רואה בזה ייעוד".

בזכות ההומור, קל לך יותר להתמודד עם מצבים בחיים?

"כן, אבל הומור הוא גם נשק קטלני. הוא פותח דלתות וכובש אנשים, אבל אם אתה לא יודע להשתמש בו, זה יכול לחזור אליך כבומרנג. אתה צריך להיזהר שלא להיות פאתטי. זו מנורה שכל הזמן דלוקה אצלי בראש ומזהירה אותי".

יש לך עוד בת מנישואיך הראשונים, גם עליה אתה מספר בהופעות?

"כן, היא בת 27 ועדיין לא נשואה והרבה פעמים אני אומר בהופעות שלי שהייתי מאוד שמח שיהיה לה חבר אסתטי, אלגנטי וחכם, אבל לכל אלה יש כבר חבר”.

ברנדס, בן 68 ונראה פחות, אלוף באילתורים והוא מאוד שמח כשהקהל יוצר איתו דיאלוג במהלך ההופעות, כי הוא נהנה מאוד לאלתר. באחת ההופעות האחרונות שלו בבאר שבע, אישה מהקהל צעקה לעבר הבמה: "אבל שמעתי את הבדיחה הזאת כבר לפני 40 שנה”. ברנדס לא נשאר חייב וענה: "מותק, אני לא אשם שאתה חיה כל כך הרבה זמן".

ברנדס היה תמיד ילד מצחיק, עוד בשכונה בבוקרשט, אבל דווקא את ההורים שלו הוא לא הצליח אף פעם להצחיק. "הייתי עושה להם בעיות ומגיל שלוש הם הכניסו אותי לפנימיות. היו לוקחים אותי בכל יום שני בבוקר בוואן ולוקחים אותי בכח לפנימיה. מגיל שלוש ראיתי כל צורה של פנימיה ובגלל זה פיתחתי את ההומור שלי, בתור נשק. המורים שנאו אותי כי הייתי מטרד וההורים שלי שנאו אותי כי הייתי תלמיד על הפנים. הבאתי ציונים גרועים, אז הם שלחו אותי לפנימיות ואמרו לי שאני כישלון".

למרבה המזל, ברנדס התגלה בהמשך כפסנתרן מחונן וזה מה ששינה את יחסם של הוריו כלפיו. בתחילה, עם זאת, גם המורים לפסנתר, כמו המורים בבית הספר, ביקשו להרים ידיים ולוותר על התלמיד הלא ממושמע. אחד מהם אפילו אמר לאביו: "מר ברנדס, הבריאות שלי חשובה יותר מהילד שלך". המהפך בהתייחסות של ברנדס לפסנתר ולמוזיקה בכלל, חל בגיל 14 כשראה בצוות הבידור של בית הספר פסנתרן שניגן באופן מזעזע, אבל הצליח למשוך אליו את כל הבנות. ברנדס הבין שיש לו הזדמנות להיות אליל בנות והתחיל ללמוד פסנתר בצורה רצינית.

"פתאום היתה להורים סיבה להתגאות בי”, מספר ברנדס, שהקים כנער את להקת ‘רוזו נגרו’. זו התפרסמה מאוד ברומניה בשנות השישים ולברנדס נוספו מעריצים ומעריצות רבים, אחד מהם היה נשיא רומניה. "לפני כמה שנים הייתי ברומניה והנשיא הזמין אותי אליו למשרד והראה לי את התקליטים של הלהקה. הוא היה מעריץ. האמת היא שכל בנאדם מגיל 50 ומעלה ברומניה, מכיר את הלהקה שלי. היינו הטירוף של רומניה".

והדבר הטוב ביותר שקרה לו אולי, זה שההורים שלו התחילו לאהוב אותו שוב. הם היו ממתינים לו בחלון באמצע הלילה ולא הולכים לישון עד שראו את בנם היחיד שלם ובטוח במיטה.

הם זכו לראות את ההצלחה שלך כסטנדאפיסט?

"לא, אבל זכו לראות אותי כמוזיקאי והיו גאים בי. לצערי, אמא שלי נפטרה ביום האירוויזיון ולא ראתה אותי מנצח על התזמורת".

איזה סטנדאפיטים אמריקאים וישראלים אתה אוהב במיוחד?

"אני מאוד אוהב את לואיס סי.קיי וכריס רוק, ובישראל אני אוהב את ישראל קטורזה, גורי אלפי, אדיר מילר, עדי אשכנזי ואסי כהן, שהוא החקיין מספר אחת בארץ".

ממה אתה נהנה יותר, מוזיקה או סטנדאפ?

"אני אוהב לשלב הומור ומוזיקה על הבמה. זה אידיאלי מבחינתי".

תופיע בעוד מקומות בארה"ב או רק בלוס אנג'לס?

“עוד לפני ההופעה בלוס אנג’לס אני הולך להיות הקומיקאי הישראלי הראשון שיופיע במועדון של ג'רי ספרינגר בניו יורק. ההופעה תתקיים ב-20 בינואר ותהיה בעברית”.

היית רוצה שהנכדים שלך יבואו יום אחד לראות אותך מופיע או שזה בלתי אפשרי מבחינתם?

"לצערי, זה בלתי אפשרי כי הם לא נכנסים לאולמות בהם יושבים גברים ונשים ביחד. אבל אני עורך להם הופעות פרטיות בבית והם מאוד נהנים מהסיפורים שלי. אני טורח להגיע לפחות פעמיים בחודש ליבניאל, והם וכל תושבי האזור החרדים, מקבלים אותי נפלא".

חוש ההומור של ברנדס הצליח לעזור לו להתגבר על הרבה סיטואציות בחיים שהיו מכניסות אחרים לדיכאון כבד. לפני מספר שנים התחילו להתפרסם ידיעות בתקשורת על חובות אישיים של ברנדס והידיעה המעליבה מכל, אך גם הנכונה, היתה שהוציאו נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ, עיקול על הבית ותיק בהוצאה לפועל. בסופו של דבר הגיע ברנדס להסכם שעל פי הפרסומים, סגר חוב של כשני מיליון שקל. ברנדס סיפר אז בראיון כי שותפו להפקה רוקן את כל החשבונות וברח לחו"ל כשהוא מותיר אותו עם החובות לבנקים. ברנדס הסדיר את החובות, מכר את הוילה בהדר יוסף ושילם בחזרה את "עד השקל האחרון” לדבריו. מדי יום הוא התמודד עם המכה הכלכלית שהוריש לו השותף, ובערב היה עולה על במות ומצחיק אנשים. למזלו, הוא מעיד, הוא טיפוס שלא מניח למצבים קשים להשתלט על חייו ולהוריד אותו למטה. "אני בנאדם אופטימי מאוד ובחיים לא אניח לשום מצב שלילי או דיכאוני להשתלט על החיים שלי".

הופעתו של ברנדס תיערך במועדון לה בריאה ב-27 בינואר ובחסות ה-IAC, ארגון מתחברים והקונסוליה הישראלית.

‏831North La Brea Los Angeles