שירה: כשכלם עדין ישנים

סימן ראשון

לְהַשְׁכִּים בַּחֹשֶׁךְ

לְבַצֵּעַ מַטְּלוֹת בֹּקֶר

כְּשֶׁאוֹרוֹת הַלַּיְלָה תְקֵפִים עֲדַיִן

תְּנוּעוֹת שִׁיבָה וִיצִיאָה

בַּחַלּוֹן הַדָּרוּךְ

הַמַּקִּיפִים אֶת הָעִיר

מִסְתַּמֶּנֶת מִבַּעַד לַעֲנָנִים

בְּהִירוּת קַלָּה

מֻפְשָׁט, אַוְרִירִי, מֵשִׁיב נֶפֶשׁ

לְמַאַבְקֵי הָאָדָם

שברים

הוּא צוֹעֵק

כְּשֶׁכֻּלָּם עֲדַיִן יְשֵׁנִים

פָּנִים מְיֻסָּרוֹת

מְקִיצוֹת מִן הַחַלּוֹן

קְצֵה חוּט, טַעֲנָה נוֹקֶבֶת, צְחוֹק גִּדֵּם,

דִּמּוּי נִמְרָץ, תּוֹכֵחָה, וִדּוּי

שָׁבִים אֶל הַתְּרִיס הַמּוּגָף

שֶׁהוּא לְעוֹלָם תַּחֲנָה אַחֲרוֹנָה

עֲלוּבָה, לְאֵלֶּה שֶׁבָּחֲרוּ

לְהַחֲרִישׁ

מַעְגָּל אֵשׁ

בִּתְנוּפוֹת הַמִּלָּה

מִתְגַּבֶּרֶת

אֶת עָצְמַת הַפְּרִיטוֹת

אֲחָדִים יְשׁוּבִים עַל מַחְצֶלֶת

לָרֹב טוֹב עִם הַחוֹל בַּחֹשֶׁךְ

וּבְטוּחִים: מָחָר נַעֲשֶׂה אֶת

הַשִּׁנּוּי