טלי לא האמינה שהגיעה למצב בו היא לא מצליחה לקנות חלב ולחם לבתה בת ה-10. אם תסתכלו עליה, לא תצליחו לנחש שהאישה היפה הזאת, גבוהה, חטובה ומטופחת, חיה על סף העוני. אין שום דבר במראה שלה שיכול להעיד שהיא חיה מהיד לפה. ההתחלה דווקא נראתה מבטיחה. טלי התחתנה ביוני 2002 וכעבור שלושה חודשים עברה עם בעלה הטרי ללוס אנג'לס. הזוג התיישב בוואלי, הוא עבד כעצמאי, היא כאשת מכירות. לא שונים בהרבה מזוגות ישראלים אחרים שהגיעו לארה"ב על מנת לנסות את מזלם.

בתחילת 2004, נולדה בתם היחידה, ספיר, ובערך באותו הזמן, מספרת טלי, התחילו הבעיות לצוץ. "עם הזמן הפערים בין הערכים שלי ושל בעלי גדלו והמצב בבית עלה על שרטון. כמו הרבה נשים, אני טיפלתי בכל ענייני הבית ובילדה ואילו הוא התרכז בהעצמה המקצועית, העסקית והכלכלית. סמכתי עליו בעיניים עצומות ונתתי לו את השליטה בניהול הפיננסי של כל החשבונות והעסקים. בדיעבד, זו היתה טעות חמורה, כי כשהגשתי לבעלי את ניירת בקשת הגירושים ביוני 2007, בדיוק ביום הנישואים החמישי שלנו, גיליתי שהוא רוקן את כל החשבונות המשותפים. לא היה לי אפילו כרטיס אשראי ולא חשבון נפרד משלי, כך שנשארתי ממש בלי כלום. למזלי, היתה לי חברה בסנטה מוניקה שהכניסה אותי ואת בתי שהיתה אז בת 3 אליה. הייתי אמורה להישאר רק לסופ"ש, אבל בסופו של דבר נשארתי שם לתקופה ארוכה, כי פשוט לא היה לי לאן ללכת”.

טלי הצליחה למצוא עורכת דין וקיוותה לטוב. "המשפחה בארץ נתנה לי את הכסף לשכור את שירותיה, כי אני נשארתי בלי כלום, אבל תוך חודש אחד, לפני שעשינו משהו בכלל, כבר הלכו כמעט עשרת אלפים דולר. לא יכולתי להמשיך ולעמוד בזה. למזלי, דרך החברה שהתגוררתי אצלה, הצלחתי להגיע למשרד עורכי דין, ‘טרופ אנד טרופ’ בסנטה מוניקה, שהסכימו לקחת את התיק שלי ללא כסף. הם אמרו שזהו סיכון מחושב ושאת דמי הייצוג שלי הם ינסו לקחת מהבעל”.

בעוד ההליכים מתקיימים בבית הדין לענייני משפחה של לוס אנג'לס, החלו הליכים אחרים במשרדי הרבנות בחיפה, מה שהביא בדיעבד למצב של "מרוץ סמכויות". רבים בציבור בישראל מכירים את המירוץ הזה ככזה המתנהל בין בתי הדין הרבניים לבין בתי המשפט לענייני משפחה. אלא שכאן, עלתה השאלה, למי הסמכות לדון בעניין הגירושים של טלי ובעלה. "אני לא ידעתי בכלל שהוא פתח לי תיק בארץ ברבנות, רק הרבה יותר מאוחר נודע לי. ביום שהוא קיבל את המסירה של ניירות הגירושים שהגשתי לו, הוא נעלם לכמה ימים. לא ידעתי בהתחלה לאן הוא נעלם, אבל בדיעבד התברר לי שהוא טס לישראל ופתח לי תיק ברבנות במטרה למשוך אותי בחזרה לארץ. מאותו הרגע התחילה מלחמת סמכויות, אך מאחר ואני פתחתי את התיק ראשונה בארה"ב, הסמכות היתה של בית המשפט בקליפורניה".

ומי באמת זכה בסמכות בעניין הגירושים שלך?

"בצעד חסר תקדים, בית הדין הרבני, לקח את עצמו את הסמכות לעניין הגירושים שלי, מה שיצר תקדים משפטי והזוי בארץ. אני נתבקשתי לשלם לערעור לבג”ץ, וכמובן, כשאין לך כסף לצרכים יומיומיים בסיסיים כמו לחם וחלב, אז אתה לא יכול לאפשר לעצמך להילחם ומפסיד מחוסר איזון כלכלי. כל עורכי דין שדיברתי אתם בארץ אמרו לי: ‘את בטוח תזכי אם תפני לבג”ץ’, אבל כשביקשתי מהם לקחת את התיק הזה, הם לא הסכימו ללא שכר, כמו בכל מקום, כסף היה כאן שם המשחק”.

מה לבית המשפט בלוס אנג'לס היה לומר על כך?

"השופטת בבית המשפט בדאון טאון צחקה ואמרה שזה לא מעניין אותה. היא אמרה לעורכות הדין שייצגו את בעלי: 'אני יודעת מה זה בית הדין הרבני, אני יהודיה בעצמי. ברור שהוא זכה בבית המשפט הרבני, זה כלל לא מפתיע אותי, אבל אנחנו כאן בקליפורניה. ההליך החל פה ולנו הסמכות בעניין'. ובינתיים, בגלל ההליכים שהתחילו בבית הדין הרבני בחיפה, אליהם לא הגעתי, הם נענו לבקשת הבעל ונתנו לי עונשים וסנקציות כמו תשלום פיצוי כספי לבעל, שלילת כל הזכויות הקונסולריות וכו'. זה היה מטורף ובלתי נתפס”.

החלטת הרבנות הראשית לקחת על עצמה את הסמכות בעניין, יצרה תקדים בארץ לתיקון החוק באופן שהרחיב את סמכותם הבינלאומית של בתי הדין הרבניים לדון בענייני נישואים וגירושים של בני זוג יהודים, גם אם אחד מהם מתגורר בחו"ל. וכך, בעוד טלי המשיכה עם ההליכים המשפטיים בלוס אנג'לס, המשיכו הדיונים במשרדי הרבנות בארץ להיערך כרגיל.

"בהתחלה כן, אבל בערך שנה לאחר שהתחילו ההליכים בקליפורניה ויום לפני שהחל המשפט על "גילוי כלכלי וחלוקת רכוש", באופן פתאומי החליט בעלי לנטוש ולהיעלם. יום לפני המשפט, קיבלתי ממנו אימייל בלילה שהודיע לי שהוא נוסע לישראל לזמן לא מוגבל ושאני צריכה להודיע לספיר, שהיתה אז כבר בת חמש. למחרת היום, השופטת כבר העבירה אלי את כל החסות על הילדה. לפני כן היו לו 20 אחוז חסות, עכשיו הייתי בעלת החסות המלאה. זה די הפחיד אותי, כי הרי לא התחתנתי כדי להיות אם בודדה. עכשיו כל האחריות היתה על הכתפיים שלי לדאוג לילדה שלי לבד. מאותו היום ועד עכשיו, אביה של ספיר לא שילם לנו פרוטה”.

הקשר בין ספיר לאביה נמשך?

"לא. בסיוטים שלי לא האמנתי שאהיה בסיטואציה כזאת, כי הוא באמת אהב אותה והיה מחובר אליה, אבל גם בתקופה שהוא גר כאן וחיינו בנפרד, הוא לא בא לראות אותה אפילו בזמנים שלו. ספיר היתה מחכה שיבוא לקחת אותה והוא פשוט לא היה מגיע. היא היתה עומדת ומחכה עם מזוודה ואני הייתי עושה לו טקסטים ומשאירה לו טלפונים, והוא לא היה עונה. היא נורא נפגעה ממנו. מאז היא לא ראתה אותו. האמת היא שאם היו אומרים לי אז שזה מה שיקרה וכך ייראו חיינו בשנים הבאות, יש מצב שהייתי בוחרת כמו הרבה נשים אחרות, לחיות במקום שרע לי ופוחדת לעזוב. עצוב לי היום כשאני שומעת כל כך הרבה נשים שטוענות שהן סובלות, אבל תלויות בבעל ולא עוזבות מפחד שלא יסתדרו לבד. פה הן בעצם מוותרות על החופש שלהן, על עצמאותן הכלכלית”.

מציאות החיים כאם בודדה היתה קשה, אך טלי מספרת שבעזרת חברים ואנשים טובים באמצע הדרך, היא הצליחה לשרוד. בתחילה התגוררה ב"גסט האוס" של חברה בעלת גן בסנטה מוניקה. טלי סייעה לחברתה בגן במשך היום ובכך הצדיקה את מגוריה שם. בהמשך, הצליחה למצוא עבודה בחברה המספקת שירותים עבור אל על בשדה התעופה LAX והשכירה דירת חדר באיזור סנטה מוניקה. "היה לי חשוב שספיר תלך לבית ספר טוב, אז מצאתי דירה קטנה. ספיר ישנה בחדר השינה ואת הסלון חילקתי לשניים, כשחצי אחד משמש לי כחדר שינה”, מסבירה טלי.

למה בעצם לא חזרת לארץ, לא היה לך יותר קל שם?

"כי העניינים המשיכו להסתבך והרגשתי שהשמיים בארץ סגורים עבורי בעקבות תביעה שהגיש בעלי לשעבר נגדי, על נזיקין שנגרמו לו כביכול בארה"ב. בסוף 2009 הרגשתי שאני חייבת לנסוע לבקר את המשפחה בארץ. נסעתי עם בתי לביקור של שבועיים, לקבל תמיכה וכוחות. הייתי כבר במקום שלא היה לי כסף לכלום וכל יום הייתי יכולה להיזרק לרחוב ולהישאר ללא קורת גג. שלושה ימים אחרי שהגענו לארץ, בעלי גילה זאת ומיד הוציא נגדנו צו עיכוב יציאה מישראל. נתקעתי בישראל שבעה חודשים ונאלצתי להתמודד מול האטימות של גופים שונים, והכי גרוע, מול בית הדין הרבני. הרגשתי שאני בסרט של מדינת עולם שלישי. בעלי טען שאני לא אמא ראויה, שאני משוגעת שלא יכולה לטפל בבתי, מה שהיה אבסורד כי הרי הוא נטש אותה איתי. מי שלא עבר את החוויה האיומה של בית הדין הרבני בארץ, לעולם לא יבין או יאמין. הוא ניסה לומר שבגדתי בו והציג תמונה שלי מפייסבוק ליד גבר אחר, שהוא בכלל בעלה של חברה שהצטלם איתי באירוע חברתי. זה היה אבסורד. אחרי שבעה חודשים שהיינו תקועות בארץ, ויתרתי וחתמתי על הכל, רק כדי לצאת מהמקום שהרגיש בשבילי כמו כלא".

ובכל אותם שבעה חודשים בהם נשארתם בארץ, בתך לא ראתה את אביה?

"הוא רצה לראות אותה, אבל היא לא הסכימה ולא יכולתי להכריח אותה. בשבילה הוא היה כבר אדם זר".

"כן, אבל עוד לפני שעזבנו, בעלי תבע אותי על נזיקין שנגרמו לו בארה"ב בגלל התביעה שלי נגדו. אני מעריכה שהוא עשה את זה על מנת לקזז את מחיר החוב שלו אלי בגלל דמי המזונות. למרות שקיבלתי את כתב התביעה, ידעתי שלא אוכל להגיע לשימועים ושופטת בית המשפט ברמת גן הסכימה להעניק לי פטור מהגעה בגלל שאני חיה בארה"ב. עורך הדין שלי ייצג אותי בבית המשפט. הבעיה התעוררה כשהשופטת התחלפה ובמקומה הגיע שופט אחר, שהחליט שלא מעניין אותו מהפסיקה של השופטת הקודמת ושעלי להגיע לכל הדיונים שהתקיימו".

"לא יכולתי. היתה לי עבודה שלא יכולתי לעזוב, ספיר היתה בבית הספר, זה היה בלתי אפשרי. לא היה לי גם כסף לשכור עוד עורך דין שייצג אותי. עורך הדין הקודם עזב כי לא יכולתי לשלם לו עוד. אמרתי לו: ‘איך אני יכולה לשלם לך אם אין לי אפילו כסף לקנות לחם לבת שלי’, אבל אותו לא עניין. נותרתי ללא עורך דין והדיונים בבית המשפט ברמת גן המשיכו כשאני לא מיוצגת שם בכלל. וכך, קיבלתי פסיקה נגדי בהיעדרי, על סך של קרוב למיליון שקלים. בגלל זה חששתי להגיע לארץ מאז, אבל בקיץ האחרון נשברתי ונסעתי. רציתי לבקר את המשפחה אותה לא ראיתי זמן רב. אז נסענו והאקס שלי מיד עלה על כך שהגעתי והוציא נגדי צו עיכוב יציאה. ספיר היתה בלחץ כי חששה שהחופש הגדול יסתיים והיא תישאר תקועה בארץ ולא תגיע להתחלת הלימודים. בדיעבד, זה היה לטובה שהגעתי, כי גיליתי שיש לי רק עוד שבועיים להגיש ערעור על פסק הדין שיצא נגדי בהיעדרי ולבטל את ה"חוב" שלי לאקס. הצלחתי למצוא עורך דין בארץ שייצג אותי בעניין ופתחתי מיד בהליכים לביטול פסק הדין וכן לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ".

לקחת על עצמך סיכון גדול בכך שלא הגעת לארץ לדיונים קודם לכן.

"אכן חששתי מכך, אבל הייתי במקום שידעתי שאני לא יכולה להמשיך עם המשפטים האלה. ידעתי גם שאין מצב שאנתק את הילדה מבית הספר, היא תלמידה מצטיינת ולא רציתי שהדיונים בארץ יעצרו את הלימודים שלה כאן. בנוסף, אין מי שיממן אותי, אני מפרנסת את עצמי ולא יכולתי לקחת פסק זמן מהעבודה".

טלי הצליחה לבטל את צו עיכוב היציאה ולשוב ללוס אנג'לס. ספיר לא ראתה את אביה כשהיתה בארץ והיא מסרבת לראות אותו. "ביום ההולדת העשירי שלה, עודדתי אותה לכתוב אליו, לקח לי זמן לשכנע אותה כי עבורה הוא כבר בן אדם זר. כתבתי לו שיש לה יום הולדת עשירי ואני מתכננת עבורה מסיבה ויהיה נחמד אם הוא ישלח אליה מתנה. כתבתי לו שהיא מאוד רוצה אייפאד והוא באמת שלח אליה. הוא פיקפק אם היא תדע שהוא שלח לה את זה, אז צילמתי אותה עם האייפאד והכרטיס ששלח אליה. ביקשתי שתכתוב לו תודה והיא כל הזמן דחתה, ואחר כך אמרה שכתבה אבל שנמחק לה, היה לה קשה עם זה. בסוף היא כתבה לו בכתב יד: "היי, תודה על האייפאד וכו'" היא לא מסוגלת לכתוב את המילה: אבא. הוא ענה לה בחזרה והיא כתבה גם משהו, אבל בזה זה נגמר. כתבתי לו בפורים האחרון: 'אני חושבת שזה חשוב שאם כבר התחלתם לדבר, תכתוב לה באופן שיטתי', אבל הוא הפסיק לכתוב ובזה זה נגמר”.

מה ספיר אומרת לחברים בבית הספר על אביה כשהם שואלים אותה איפה הוא?

"היא אומרת להם שהוא בישראל, ולא מרחיבה. הם יודעים שאביה לא בתמונה. לפני ארבע שנים הוא פתח חשבון פייסבוק בשם שלה, שם הוא קיבל חברים ופרסם תמונות של ספיר. כל מי שחיפש במנוע החיפוש, יכול לעלות על העמוד הזה”.

מה שהכעיס את טלי כל כך לא היה הבלוג של האב, כמו הבלוג שנכתב כביכול בשמה ותיעד את ניתוקה מאביה: "אני בת למעלה משמונה ולא ראיתי את אבי יותר מ- 3.5 שנים”, נכתב בבלוג באנגלית, ”אני אוהבת את אבי ומתגעגעת אליו. למרבה הצער, אני עדיין צעירה מדי ואינני יכולה להתנגד לאמי ואני עדיין לא מבינה את מעשיה שהפרידו אותי מאבי. אני כותבת את סיפורי כדי שיום אחד אוכל לזכור מי אני באמת כשאגדל".

"הרבה אנשים ראו את מה שהיה כתוב שם עלי ועל ספיר במשך מעל שנה”, אומרת טלי, "הדברים שהיו כתובים שם שקריים ומזעזעים. לדעתי הוא פירסם את זה כדי להראות למשפחה בארץ ולבית המשפט שהוא אבא טוב ואוהב. החומר הוסר רק לאחרונה לאחר שהוא קיבל מכתב חמור מעורך דין ופתיחת תיק נזיקין על שימוש בשם קטין והתחזות. כשהחברות של ספיר סיפרו לה על הבלוג שמופיע על שמה, היא לקחה את זה מאוד קשה ועד היום יש לה המון כעס על כך".

איך את מסתדרת כלכלית?

"מאוד קשה לי. כואב לי כל כך שאין לי אפשרות להעניק לילדה שלי חוגי העשרה, אבל היא מקבלת ממני אהבה ללא תנאים, תמיכה, הגנה, ביטחון וחיבוקים. לי זה מרגיש שהיא כבר השלימה עם המציאות שלה, אבל לי יותר קשה לחשוב שהיא גדלה ללא דמות גברית, דמות אבא”.

"זו בעיה. בית הספר שלה עוזר לי לשלוח אותה לקייטנה באביב כי הם יודעים את מצבי. בשנה שעברה חברה שלי התקשרה לחבר טוב של בעלי לשעבר וביקשה ממנו לדבר איתו כך שלפחות יממן את הקיטנה שלה. הוא דיבר איתו, אבל הוא סירב לשלם. בסופו של דבר, החברה שלי עשתה מגבית וגם החבר של בעלי לשעבר השתתף ושילם מחצית מעלות הקייטנה”.

יש המון עזרה שהממשלה מעניקה לנשים בעלות הכנסה נמוכה ועם ילדים.

"הילדה מקבלת ארוחות בחינם בבית הספר וזה מאוד עוזר לי, הן מבחינת הזמן והן כספית. יש לי מדיקל, למרות שאינני הולכת לרופאים וכשהייתי צריכה שספיר תישאר בבית הספר אחרי שעות הלימודים, גם עם זה קיבלתי עזרה. עכשיו אני עובדת ומרוויחה משכורת, אבל זה לא מספיק. לפעמים אין לי מספיק כסף לקנות חלב. ספיר מבקשת ממני דברים ואני צריכה להסביר לה שאין לי ונורא כואב לי על כך”.

בינואר השנה, לאחר חודשים ארוכים של טלפונים טרנסאטלנטים ושיחות עם עורך הדין שלה בארץ, הגיע היום הגדול של טלי בבית המשפט ברמת גן. היא טסה לארץ עם בתה וקיוותה לטוב. "היה לי חשוב להוריד את פסק הדין נגדי. זה אבסורד שאני, כאם יחידה שבקושי סוגרת את החודש, חייבת לאקס שלי מיליון שקלים כשלמעשה הוא זה שחייב לי ולבתי דמי מזונות. טסתי לארץ והתייצבתי בבית המשפט עם עורך הדין. הרגשתי שאני נמצאת בידיים טובות ושהצדק סופסוף יצא לאור. במשך שנים ישב עלי עול כבד בגלל שחששתי עם כל ביקור בארץ שלא יתנו לי לחזור לארה”ב. אם הייתי רוצה לשוב לארץ, הייתי שבה עם חוב של מיליון שקלים וההוצאה לפועל היו ככל הנראה רודפים אחרי שאשלם. חוסר ההגינות הזה הדיר שינה מעיני במשך תקופה מאוד ארוכה. רציתי סופסוף לחזור לעצמי, להצליח לישון בלילה בשקט ולא להיות מוטרדת".

לשמחתה של טלי, שופט בית המשפט הבין שנעשתה טעות בכך שיצאה פסיקה נגדה בהיעדרה והוא ביטל את פסק הדין. למרות שבעלה לשעבר של טלי עשוי עדיין לשוב לבית המשפט ולבקש דיון מחדש בנושא, היא עצמה מרגישה מעודדת מהצדק שסופסוף נעשה. השלב הבא הוא אכיפת דמי המזונות שפסק לה בית המשפט בלוס אנג'לס בסך של כ-200 אלף דולרים. "פעם ראשונה שאני מרגישה שדברים מתחילים לזוז לטובתי וזו הקלה עצומה לדעת שאני שוב מחזיקה את המושכות בידיים ונמצאת בשליטה”, אומרת טלי בחיוך רחב.

"נשים חייבות להבין שלפני החתונה, אם יש כתובת על הקיר, אז לא להתעלם. אל תהיו עיוורות, למרות שהאהבה אכן עיוורת. היום אני מנסה לעזור לנשים שנקלעות לסיטואציה דומה לשלי. צברתי הרבה שנות ניסיון והמון התמודדות בשתי חזיתות, ישראל וארה"ב. עורך הדין שלי אומר שאני כבר יכולה לפתוח משרד ייעוץ לנשים בגלל כל הידע והניסיון שיש לי. כששואלים אותי מאיפה אני שואבת את הכוחות ואיך אני ממשיכה לחייך למרות כל הקשיים, אני אומרת לכולם שאנחנו נבחרנו להיות אמהות וזו זכות ומתנה גדולה. הילדים שלנו הם הכח שנותן לנו את היכולת להמשיך הלאה. בנוסף, יש לי מזל גדול שיש מסביבי הרבה אנשים טובים שעזרו לי והיו לצידי לאורך כל המסע שעדיין נמשך".