החינוך המקצועי: ילדים שלא נתנו להם סיכוי

גיא כאבז, נער בן 16 וחצי, מתעורר פעמיים בשבוע בשש וחצי בבוקר ויוצא לעבודה במוסך. הוא לומד מכונאות בבית ספר מקצועי, והעבודה במוסך היא חלק מההכשרה שלו. במשך יומיים נוספים הוא לומד בכיתה מכונאות. הייתי בשיעור כזה, וראיתי מה מלמדים שם: כמה נערים ישבו סביב מורה ולמדו מהו צמיג ואיך יודעים מה המידה שלו. אחר כך עברנו ללוח עם חלקי מכונית עליו, והמורה הסביר איך נראה הברקס במכונית. ביומיים שנשארו בשבוע גיא לומד את כל יתר המקצועות: אנגלית, מתמטיקה, ספרות, תנ"ך וכדומה.

ביבי חביבי // החדש של נוי אלוש // רק ב-ynet

מנהל המוסך שבו גיא עובד אמר לנו שהוא זה שאחראי על החינוך של גיא, ואיגוד המוסכים הוא שמגבש את תוכנית הלימודים. כשאנחנו שואלים איך נראה החינוך הזה, אומר המנהל שהוא מתמקד בהרגלי העבודה, ניקיון, לבוש, עמידה בזמנים, ארגז כלים במקום, רמפה נקייה וכדומה.

גיא עצמו מרוצה מעבודתו. גם אח שלו עובד במוסך. בגילו הצעיר הוא יודע שהוא לא קיבל את הקלפים הטובים בחיים. כנראה עלינו ויתרו, הוא אומר בהשלמה.

נערים מבתי ספר מקצועיים. לא קיבלו קלפים טובים

זה סיפור עצוב על ילדים שלא נתנו להם סיכוי. בגיל צעיר שבו נערים ונערות עוד חולמים להגיע לירח, מסוחררים משפע האפשרויות של העולם המודרני, הצעירים האלו כבר השלימו עם כך שהם יהיו פחחים, אופים, מעצבי שיער, מזכירות, ספריות וטבחיות.

אין שום פסול באף אחד מהמקצועות האלה. יש בהחלט פסול בקביעה שילד בן 15 נועד להיות פחח. מי ששולח את הילדים האלו לבתי ספר בלי בגרות ובלי לימוד אמיתי, מגביל מראש את מסלול חייהם, ולא נותן להם סיכוי. מי יכול לקבוע בגיל צעיר כל כך שילד נועד להיות פחח? שזה המקסימום אליו יגיע בחיים?

ואל תבואו ותגידו לי שצריך גם פחחים. ודאי שצריך, ואם אתם כל כך דואגים למצב הפחחים בארץ, ראוי שתשלחו את הילדים שלכם ללמוד את המקצוע.

בכלל, אני מציע שבוויכוח על החינוך המקצועי, ישים כל אחד לנגד עיניו את הכלל המוסרי, שהוא לא יציע לילדים של אחרים חינוך למקצוע שהוא לא היה בוחר לבנו שלו. לפי מחקר של מכון אדווה, 71 אחוזים מבתי הספר המקצועיים נמצאים בעיירות פיתוח, בכפרים ערביים ובישובים עניים. יתר 30 האחוזים ממוקמים אמנם בישובים מבוססים, אבל בשכונות הדרומיות שלהם, למשל דרום תל אביב. יוצא שהחינוך המקצועי גם סוגר הזדמנויות, וגם עושה זאת באופן לא שוויוני.

ואל תבואו ותגידו לי שפחח מרוויח יותר מאקדמאי כי זה פשוט לא נכון. מחקרים מראים בפירוש שלימודים אקדמאים הם דרך המלך למוביליות חברתית, וככלל אקדמאים מרוויחים יותר מחסרי השכלה. ועוד לא דיברנו על היוקרה והמעמד של השכלה שאינם קשורים בכסף.

מתוך התוכנית

בחודשים האחרונים עקבתי אחרי החינוך המקצועי. התחקיר המלא גדלתי בשכונה שבה כל הילדים, כולל האחים שלי, הוסללו על ידי המורים לבית ספר מקצועי, ורציתי לדעת איך נראה המצב היום. גיליתי ש-50 שנה עברו, ולא הרבה השתנה. פגשתי נערים מובסים שלא מאמינים בעצמם, שהמערכת כולה התגייסה כדי לרמוז להם, אתם לא מסוגלים, לימודים זה לא בשבילכם, אתם נועדתם להיות פועלים.

פגשתי ילדים שמבזבזים את התקופה היפה והיצירתית ביותר בחייהם על לימודי סרק: ילד שלומד שלוש שנים עיצוב שיער, כאשר בקורס של משרד העבודה והרווחה אפשר בכמה עשרות שעות ללמוד את המקצוע. מה יש ללמד שלוש שנים עיצוב

שיער? ופגשתי גם הורים נואשים שרואים לאן מסלילים את הילדים שלהם, והם אינם יכולים לעשות דבר.

אחרי כל הדברים האלה צריך להבהיר שאין לי התנגדות גורפת לעצם החינוך המקצועי. חינוך עיוני משובח שמשולב בו גם ידע טכנולוגי, יכול להיות ברכה גדולה. טכנולוגיה היא שפה שראוי ללמוד גם בגיל צעיר, ובתנאי שהיא לא מקצוע מחייב לחיים, והאופציה לבגרות אמיתית בבית הספר קיימת. ומעבר לכל צריך להשתנות היחס ללימוד עצמו. בית הספר לא צריך להיות ספק של אנשי מקצוע לתעשייה או לצבא. המחויבות הגדולה שלו היא קודם כל לילד עצמו. הוא צריך לקבוע מי יהיה הילד הזה, ולא באיזה מקצוע הוא יעבוד.

הערב (ב') ב-21:00 בערוץ 10 נביא ב"פנים אמיתיות" תחקיר מקיף על חוסר השוויון בחינוך המקצועי. סוציולוגים, אנשי חינוך, חוקרים, הורים והכי חשוב ילדים, נוגעים בנושא הטעון הזה.