כשהיא התקשרה והציגה את עצמה, אמרה שנחתה כאן שוב אחרי 29 שנים, וזהו, היא רוצה להגשים כאן את מה שהיא עושה כבר מגיל 6.

"בואי נפגש ללאנצ'" הצעתי, והיא הגיבה מייד ב"ברור, אני מביאה את הלאנצ' איתי". סיפרה שהיא טבעונית. חשבתי לעצמי, שוב מוכרים לי בריאות ומספרים לי שיהיה טעים. היה טעים. טעים מאוד! היא התייצבה עם ארוחה מלאה ומשביעה, שלא לדבר על הקינוחים. ואולי צריך לדבר רק עליהם בשלב זה. החל מהמראה וכלה בטעמים. וכשמדברים על טעמים, כמה טוב שהיא עוד לא שכחה את הטעמים הישראלים, אלה היצירתיים שלא חוששים לפתח רק בישראל. ממש סוג של 'סטארט-אפ טעמים' כאלה שלא תמיד אפשר למצוא במחוזותינו. אלה שמשלבים חמצמצות עדינה של רסק פירות יער טרי עם קרם קליל של שוקולד נוטלה. אלה שרק מהריח שלהם הריר נוטף. ריח של שוקולד ושל פיסטוקים שהיא כל כך אוהבת גם את הצבע שלהם, גם את המראה וגם את הטעם שלהם.

מלבי טבעוני(אילנית סולומונוביץ' חבוט)

רחלי הר-דגן החלה את דרכה במטבח בגיל 6. אצל אמא וסבתא "האמהות שלי לא גרשו אותי מהמטבח למרות שהן היו מפולנייה ורומניה". היא זוכרת בבירור את סלט הפטריות החם שהחליטה להכין. "חזרתי מבית הספר והייתי רעבה. היו פטריות, והכנתי. הייתי ילדה קטנה שידעה שהיא אוהבת לבשל".

איזה דרך את עושה מהסלט פטריות לאן שאת היום?

לימודי אוכל לא נגמרים, אני אוהבת להתנסות. התמחיתי באוכל סיני. אני מאוד אוהבת אוכל מוקפץ שמשאיר את האוכל פריך, הבישול קצר, יש בו הרבה צבעים והרבה ריחות. התחלתי עם מרק חמוץ-חריף. סבתא ואני אכלנו אותו כמעט לבד. שנה שלמה התעסקתי עם הרבה חיתוכים של ירקות, למדתי טכניקות חיתוך ועוד. משם עברתי לאיטליה וצרפת. באיטליה התאהבתי בהכנה של בצקי פסטות בעצמי. הם עקשנים, מותחים אותם והם חוזרים לעצמם. אחת המנות שהכי אהבתי להכין היתה ה'טימבלו'. שילוב של פסטות, ירקות צבעים וריחות. וכמובן הקינוחים מצפון איטליה שמשתמשים בגבינות עם יותר שומן מגבינה שזו חגיגה בפני עצמה.

מה תפיסת העולם שלך בעיניין בישול?

אצלנו בבית היה תמיד אוכל טרי. אמא למדה מסבתא לבשל אוכל רומני. למרות שהיא פולנייה היה לה ראש מאוד פתוח. ג'אנק פוד לא היה אצלנו בבית. היה אוכל מהצומח, המון ירקות ופירות. בשום אופן לא חומרים משמרים. גם שניצלים היו ובקר, אבל הם לא היו מרכז המטבח. גדלתי עם תפיסה של אוכל בריא וטרי ואני ממשיכה בזה לאורך כל השנים. אני אוהבת להתנסות, ואכלתי כמעט כל דבר שהגישו לי. הדבר היחיד אולי שלא אהבתי אף פעם לאכול מחוץ לבית היה אוכל מבשר טחון. כשרצינו משהו מתוק אמא הכינה טרטלטים מבצק פריך.

רחלי הר-גיל והפבלובה המפורסמת(אילנית סולומונוביץ' חבוט)

איפה למדת בישול ואפייה?

אני אוטודידקטית אדוקה. אני בקטע של 'להתנסות'. שרפתי הרבה סירים, מחבתות ומטבחים בדרך לתוצאה המבוקשת. צברתי הרבה מאוד נסיון בשטח. את הנסיון בשטח העברתי גם בסדנאות, במיוחד לילדים. וחלק מהדברים אני מביאה מהבית. הייתי חשופה לבת משפחה חולת צליאק, זו מחלה אוטואימונית. נטול גלוטן הוא דבר שאני מודעת לו מאוד מקרוב, זו לא אמירה כללית בשבילי. למדתי גם אצל יורם שהיה שף קונדיטור בכפר המכבייה. הוא לימד אותי את הכימייה של עולם הקונדיטוריה וטכניקות במטבח. אצלו הבנתי איך נהיה קראמל, למה העוגת שמרים שלי לא הצליחה. למדתי שהתהליך וסדר החומרים יכול להשפיע על המרקם של האוכל. בצרפת למדתי בבית ספר נחשב לגלידות וסורבה. התנסות חדשה לגמרי. בבלגיה התמחיתי בשוקולד. כשחזרתי לארץ עבדתי במתחם יפו, הייתי קונדיטורית במסעדת 'טאבון' בנמל יפו. ומשם עברתי לעבוד עם אחותי ב'סוזאנה' שבמתחם נוה צדק.

נראה שתפיסת העולם של רחלי הר-דגן מתכתבת עם העולם החופשי. עולם של ניסוי ותהייה, ובעיקר הרבה הקשבה. היא לא כופה את דעותיה ותפיסת עולמה. היא מציגה את הדברים לקהל, ונותנת לו לשפוט. נסיון רב שנים לימד אותה שהחלומות שלה לא תמיד הלכו יד ביד עם הציפיות של כולם, והיא יישרה קו בקלות. ביקורת בונה תמיד עשתה לה טובה. "אני אוהבת לעוף על עצמי בחיבור של מרקמים וצבעים וטעמים. זה סוג של אמנות בשבילי. אני קודם מכינה בשביל עצמי, ואז אוהבת לתת. אני מאוד פרקטית. אני מקבלת היזון חוזר מיידי, ומאוד קשובה. אני יודעת מיד מתי אנשים אוהבים, ואז ממשיכה ואם לא, אני מוותרת מיד. ציירים לעיתים מחכים שנים, עם אוכל את יודעת מיד מה הוא עשה למי שטעם ממנו".

על מה את שמה דגש כשאת מבשלת?

ההתמחות שלי היא בטעם ובריח, ורק אז מגיע הסטיילינג והמראה של המנה. אני מכניסה את מה שאני יודעת פנימה כדי שיהיה טעים. הקישוטים שלי הם שומשום שחור, קצח, ואגוזים שיוצרים את הטעם הריח והמראה כמו שמנים אתריים בחדר.

לאיזה בצק את הכי מתחברת?

לבצק שמרים. יש לו תחושה של "טוסיק של תינוק". אני אוהבת את הריח והמרקם. הוא האהוב עלי ביותר.

אז איפה מתוקה בסיפור חיים שלך?

מתוקה זו אמא שלי. זושה היא-היא המתוקה שלנו. היא קיבלה את השם כשעלתה לארץ. מירי, אחותי הקטנה, ניהלה בזמנו את סוזאנה בנוה צדק, ושם הכירה את שוקי, מי שהפך לבעלה לעתיד. יחד הם החליטו שהגיע הזמן לעבוד בשביל עצמם. הם פתחו את 'מתוקה' שאז היתה קטנטונת. עבדתי איתם בתור השפית הראשונה של המקום כמעט שלוש שנים. הבאנו רהיטים מהבתים של הסבתות, משוק הפשפשים, סרביסים מהדודות הזקנות ונתנו תחושת בית אמיתית. הפירות והירקות הגיעו טריים כל יום משוק הכרמל הסמוך. בכל בוקר היייתי מביאה מהבית מאפי בטטה ורוזמרין, ועוד פינוקים. היו מנות משגעות ומיוחדות והכל בעבודת יד. משם המשכתי הלאה, ופתחתי צימר בראש פינה. שם ארחתי ובישלתי ומאוד נהניתי.

ספרי על עוגה מטורפת

כשאחותי נישאה, כמובן שהעוגה יצאה ממטבחי. עוגות חתונה הן בד"כ לא אכילות. העוגה שלה הכילה שלוש קומות, כשכל שכבה של עוגת טורט נאפתה בטעם אחר. גובהה של כל קומה היה כ-20 ס"מ והעוגה שקלה 20 ק"ג. חצינו איתה את הכביש מאוד בזהירות, ומאז שנים רוצים להזמין אותה ממני. אני אוהבת עוגות מטורפות, אחרות. אני לא מצפה בבצק סוכר, פשוט א אוהבת את זה. אם אני נדרשת לציפוי כדי להניח תמונה אני אצפה במרציפן.

(אילנית סולומונוביץ' חבוט)

מה מקורות ההשראה שלך?

לפני שלוש שנים עשיתי מהפך תזונתי. הפסקתי לשתות קפה. הפסקתי לאכול בשר, עוף, ביצים ומוצרי חלב. הכל לפי שיטת קינגסטון מסקוטלנד. הרגשתי שאני צריכה לנקות את הגוף מרעלים. הייתי צריכה לחדש אותו. התחלתי להסתכל על הגוף בפריזמה אחרת. לשם לב למה שאני מכניסה לפה. לא רציתי להכניס לגוף אוכל שרוסס, חיידקים לא בריאים. אני לא דתייה בעיניין הזה. פעם הריח של בשר על האש היה מגניב אותי, היום כבר לא. משם פיתחתי אוכל וקינוחים שמתכתבים עם התפיסה הבריאותית שלי.

ולמה עכשיו ארה"ב?

יש לי בן דוד אהוב בשם אילן קורנברג בניו ג'רזי, והחלטתי להגיע לכאן לכבוד יום ההולדת ה-60 שלו. כל זה קרה במהלך פתיחה של עסק חדש בישראל. הגעתי והכנתי שש עוגות, אחת לכל עשור. הכנתי מאה מלבי אישיים טיבעוניים. בטעמים של בית. והחברים לא הפסיקו לדבר על זה. העסק שלי בארץ היה בשלבים ראשונים. הגעתי בנובמבר מאז אני משחקת בחומרים המקומיים כאן, כי החלטתי להשאר. פתחתי עסק בשם "הקיוסק" ודרכו אני משווקת את מעשה ידיי. אני מתמקדת בעיקר בקינוחים, ובימים אלה עובדת בעיקר לפסח, כשאני משווקת את המוצרים לבית הלקוח. יש פבלובה מהממת וסקסית עוגת שוקולד שהיא פצצת אנרגיה כבדה ויפה, כדורי כל טוב על מקל וכמובן נשיקות קוקוס. בין הפשטידות המשגעות מפטריות וקישואים מסתובבת גם לזניה מדפי אורז. המטבח שלי הוא כמו מעבדה ואני מתאימה את המתכונים למוצרים המקומיים. כמובן שיש לי אוכל מכל הסוגים, אבל אני משתדלת להתאים אותו לתפיסה הבריאותית שלי, ואנשים מאוד מעריכים ואוהבים את זה. אני מחפשת את המוצרים שמחליפים את הגלוטן שתפקידו להיות החומר האלסטי בתוך המזון. אני משתמשת בקמח חומוס או קמחים אחרים. גם חלות ועוגות שמרים אני מכינה ללא גלוטן, והכל מחומרים טיבעיים, בלי כימייה מיותרת.

הר-דגן היא טבחית בנשמתה, בלי יומרות של שפים שזורקים מחבתות עם שמן רותח במטבח. היא לא דרמה קווין. היא עובדת, והיא נהנית ממה שהיא עושה. הכל נעשה בשקט נפשי, בקבלה של האחר ובאהבה. האגו נשאר אצלה במקום חבוי, אם בכלל קיים. האנרגיות הרגועות שלה עוברות במנות שהיא מכינה, והיא מביטה בהן כמו בילד שרק נולד לה בכל פעם מחדש. "אני רוצה לתת לאנשים את האופציה להתנסות, ומובילה אותם בשקט לאכול בריא מבלי לוותר על הטעמים".

מה הדבר הכי מיוחד שבישלת בחייך?

מכל הדברים שאי פעם בישלתי הבישול של החיים שלי זאת עדן. עדן ביתי היחידה היא חיילת עכשיו. היא יד ימיני כשאני מכינה קייטרינג וחסרה לי עכשיו מאוד. היא ילדה שמחה. אנחנו האמא והבת הכי חברות בעולם. החבר שלה אמר לה לא מזמן שרק 'אמא שלך יכולה להצמיח לך כנפיים ותת לך לעוף'.

גשר אמריקה - ישראל

בחיפוש המתמיד אחר חיבור בין הקהילה הישראלית היושבת בארה"ב לבין הקהילה היהודית אמריקאית קמות יוזמות, שנראה כי התמדה בגיבושן ובעשייה תביא בסופו של דבר להבנה רחבה יותר בינהן. בבית הכנסת הקונסרבטיבי גשר שלום בפורט לי יודעים שהכל אפשרי. והפעם הם מביאים את התוכנית Celebrate Shabbat Together לקהילה הרחבה. המשפחות מוזמנות לחגוג יחד את השבת בדרך שמשלבת אלמנטים ישראליים ואמריקאים, בערב אחד שאין עליו עוררין. זמרת ישראלית מופלאה בשם רותי כהן, והנגנים הישראלים אורן נימן ואסף גלייטנר גם הם יצטרפו לחזן הידוע פול צים בתפילה מוזיקאלית שם תוכל הקהילה לקחת חלק. בהמשך עונג שבת עם קינוחים ושירה בציבור. אם כל זה לא מספיק, ארוחת ערב ישראלית מקדימה תתקיים בשעה 6 בערב. הילדים עד גיל 12 מוזמנים בחינם ומבוגרים ישאו בעלות של 20$ לאדם. אפשר כמובן להצטרף מיד אחרי הארוחה לתפילה ולערב השירה בשעה 7 בערב ללא תשלום. כל זאת יתקיים ביום שישי, 27 למרץ החל מהשעה 6 בערב. לרישום מראש (גם לפעילות החינמית)ענת פיינברג: anat@geshershalom.org

יום המעשים המאוד טובים

יום המעשים הטובים שיזמה שרי אריסון מתקיים בשנים האחרונות בכל רחבי העולם. שבט 'מצדה' השוכן בטנפליי לקח גם הוא יוזמה, וביום ראשון האחרון הגדודים נערכו למשלוחים של חבילות המכילות מזון ומצרכים שונים, וארזו אותם יחד. בין השאר התכנסו ילדי הקבוצות מכיתות ד' ו-ה' והכינו חבילות קטנות לאנשים שנתמכים ע"י ארגון ה-Jewish Family Service. אורנית פלג שעובדת בארגון הגיעה לשוחח עם הילדים, ואף הקרינה להם סרטון שעוסק במהות הארגון. הילדים למדו ממנו על עזרה לזולת, נחשפו לאוכלוסיות שאין להם גישה אליהן בד"כ (חולים, מרותקים לביתם ועוד) ודנו במעשה הטוב שקיבל משמעות חדשה בשבילם. את המארזים הכינו במסגרת פרוייקט Kosher Meals on Wheels ויחלקו אותם למשפחות לקראת פסח. הילדים שוחחו על משמעות היום בקבוצות, ובסוף הפעילות במסדר.

שבט מצדה(אילנית סולומונוביץ' חבוט)

יום (רק) לאישה

כמאה נשים נתכנסו לערב נשי במיוחד. ענבר סינגל, יזמת מקומית בעלה חברה Cultura במחוז ברגן חלמה על ערב לנשים, עם דברים שנשים אוהבות לעשות, והלכה על הטוב ביותר. היא הביאה כעשר ספקיות בתחום התכשיטים, תיקים, אביזרים ובגדים שהציגו למכירה את המיטב מבית היוצר שלהן, קראה לשרון פרי לערוך שולחן תקרובת עשיר למהדרין (או למהדרות אם תרצו) ובשיא הביאה לבמה את הופעתה של עידית נוידרפר "לקחת נשימה" שחלקה עם הבנות בהומור ועם הרבה מאוד אנרגיות יום בחייה של אישה שמג'נגלת בין הקרירה לבית ובעצם...שוכחת לנשום. ההצגה שלה משלבת מסרים ברורים של צורך לקחת פסק זמן לעצמך, ולזכור שגם לך יש מקום בעולם (הכל בלשון נקבה). היא שיתפה את הקהל בתחושות, במחקרים ובטכניקות והפכה אותו לרגע לחלק מההצגה שלה.

בנות נהנות ביום האשה(אילנית סולומונוביץ' חבוט)

במופע של עידית נוידרפר(אילנית סולומונוביץ' חבוט)