שתף קטע נבחר
 

כפתור ופרח

הכירו את נתיבה כפתורי, הישראלית שחיה בארבע יבשות, וכל מה שהיא רוצה זה שכבר יהיה שלום

נתיבה כפתורי נולדה שנה אחרי הקמת המדינה להורים חלוצים וגדלה בתל-אביב. שמה ניתן לה על שם פריצת הנתיב לנגב בידי חטיבת גבעתי בקרבות 48 שאביה היה אחד מלוחמיה. נתיבה היא דור 4 לקהילה ירושלמית דתית, מצד אביה הצייר המפורסם דוד כפתורי ובן המשפחה הראשון שנולד בתל-אביב יפו. אמה הגיעה ארצה עם משפחתה מסלוניקי בגלל עוינות השכנים היוונים, בהיותה בת 5 ב-1933. משפחת אמה נחשבה כמשפחת פליטים שעברה מבית לבית בתקופת המנדט.

 

בילדותה גרו בבית דו משפחתי ברמת החייל עם גינה ענקית, בה 30 עצי פרי. היא תמיד התלהבה מהדרך בה אביה היה הורג את הנחשים. "הוא היה חותך אותם לשניים ושני החלקים היו ממשיכים לחיות". אביה לימד במכון אבני והציור היה כל חייו. כל הציירים היו נפגשים במרפסת ביתם ומשם יוצאים לצייר את הגינה, את השדה ואת מגדל המים בראש הגבעה.

 

בגיל 14 עברה המשפחה לפריס בעקבות אביה. "חשבתי שנוסעים רק לקיץ, אח"כ נודע לי שאנחנו נשארים לחמש שנים”, היא מציינת. היא התחילה ללמוד בבית ספר מקצועי, בגלל קשיי שפה ובשליש השלישי עברה לתיכון הטוב ביותר בצרפת והצטיינה בלימודיה. "בתיכון הכרתי את נילי לימון שנישאה לבנו של רוטשילד האמיתי". נתיבה סיימה את התיכון במגמה ריאלית ב-1968 שנת רבולוצית הסטודנטים ונלחמה על בריקאדות עם הסטודנטים ברחובות פריס. " זו היתה חוויה נפלאה". אביה הציג תערוכות ציור בפריס ובשבדיה.

 

נתיבה, יואל וגור הנמרים ()
נתיבה, יואל וגור הנמרים

 

נתיבה חזרה לבדה לצבא בגיל 19, "הייתי פטריוטית גדולה”, היא אומרת, ”אחרי מלחמת ששת הימים, נשבעתי שאלד חמישה בנים שכולם ישרתו את המולדת. זה לא בדיוק יצא ככה". נכנסתי לטירונות כצרפתיה עדינה, בחצאית מיני ועל עקבים ובסוף הפכתי לחברמנית עם מכנסי חקי וקיטבג על הגב”.

 

אחרי השחרור למדה באוניברסיטה בתל-אביב מתימטיקה וצרפתית, שם הכירה תייר אמריקאי משיקאגו שהציע לה נישואין אחרי יומיים. הם היו נשואים 4 שנים והתגרשו. בשנת 78 הכירה את בעלה העכשוי יואל (ג'ואל). הם נשואים 36 שנים וחיים באושר ועושר עד היום הזה. בשיקאגו סיימה נתיבה דוקטורט במתמטיקה ובמדעי המחשב. עבדה 4 שנים בתעשיה ואח"כ עבדה 29 שנים באוניברסיטת נורת'איסטרן, התחילה כמרצה, הפכה לפרופסור מלא וזכתה בפרסים רבים. נתיבה פרשה מהעבודה לפני שלוש שנים.

 

ב-1994 בתחילת שנות גיל 40, חלתה נתיבה בסרטן השד. היא עברה הקרנות והשתתפה עם 500 חולות מרחבי ארה"ב בניסוי קליני של בדיקת יעילותה של תרופת הטמוקסיפן. נתיבה קיבלה פלסבו והמחלה חזרה אחרי 4 שנים שבעקבותיה נאלצה לעבור ניתוח קשה של כריתה ושיחזור. ההחלמה ארכה זמן אך הכל עבר בהצלחה. אחרי הניתוח נתיבה וחברה טיפסו תשעה ימים והעפילו לשיאו של הר המצ'ו פיצ'ו בפרו. בין היתר, השתתפה בצעדות למען חולות סרטן השד, 60 מייל ב-3 ימים מקנושה ויסקונסין לדאון טאון.

 

במסגרת עבודתה בנורת'איסטרן זכתה נתיבה פעמיים בנסיעה לאפריקה במסגרת פולברייט סקולר. היא לימדה דוקטורנטים מתמטיקה, מדעי המחשב ואנגלית מקצועית בטכניון במדינת בנין, במערב אפריקה. כמו כן, סייעה בפיתוח תכנית למדעי המחשב לתואר ראשון.

 

הזוג מתגורר בסקוקי בבית רחב ידיים, ציורי שמן, פסטל, והדפסים של נתיבה תלויים על קירות הבית. בחצר הקדמית מוצב פסלו של אליוט בולטר הפסל, ידידה של נתיבה המפסלת בעצמה. את הפיסול למדה אצל עמרי עמרני, ציור למדה באופן בלתי פורמלי מהמאסטרו (כך כמה קראו לאביה). יואל, בעלה, יוצר בקרמיקה ואוהב לבשל ולאפות מעדני גורמה. בחצר האחורית מגדל הזוג דבורים ורודה כמה קילו דבש כל שנה. הם מעורים היטב בחיי הקהילות היהודיות והישראליות בעיר. נתיבה היא נשיאת סניף הילה הישראלי בהדסה בשיקאגו. יואל שימש כנשיא בית הכנסת "מצפה ג'ודיא". בין כל היתר, הזוג מטייל באופן ספונטני בכל העולם. תוכלו למצא אותם בארצות סקנדיביה, גרמניה שויצריה, ספרד, בכל אחת ממדינות אמריקה, מקסיקו, קנדה ואלסקה.

 

החל מהשנה, נתיבה ויואל מחלקים את זמנם בין תל-אביב לשיקאגו. בשבעת החודשים האחרונים חיו בדירה קטנה ונעימה בתל-אביב ליד הים. ג'ואל עובד מהבית ונתיבה פעילה בהנהלה של אירגונים שונים: היא הצטרפה להנהלת "במה לתיאטרון אפריקני ישראלי" בו משתתפים שחקנים אתיופים, ניגרים וישראלים. בנוסף, הקימה נתיבה חוג ספר המארח סופרים בהנחיית חנה ענבר. החוג אירח את הסופר חיים באר והסופרת אביגיל גרץ. לאחרונה השתתפה בכנס "נשים עושות שלום" בהשתתפות נשים ערביות ויהודיות, היא נסעה ברכבת השלום מנהריה לשדרות. "מוכרחים לעשות שלום!" היא אומרת.


פורסם לראשונה 26/03/2015 21:43

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים