מאז אותו היום, החליטה סיאס לקחת על עצמה להיות הפיה הטובה של אנשים שמבקשים לרכוש בתשלומים מוצרים לילדים ממיטות לתינוקות, עגלות, כיסא לתינוק ועד בכלל. היא פנתה להנהלת ברלינגטון וביקשה לכסות את החובות של כל מי שאוגרים פרוטה לפרוטה על מנת להצליח לשלם על המוצר לו הם זקוקים. הנהלת ברלינגטון היתה די מופתעת מהפניה הנדיבה, אך נענתה בשמחה כמובן. אף אחד מהקונים המאושרים שהצליחו לחסות את חובותיהם לברלינגטון לא ידע את זהות האישה הטובה לה הם צריכים להודות. סיאס הקפידה לשמור את זהותה בסוד. מתן בחסד עד הסוף. היא גם לא גילתה לבעלה יוסי ושלושת ילדיה: עדי, אוריין ורוי, על הפרוייקט החדש שלקחה על עצמה. מאז, היא שבה לברלינגטון מדי שנה ומשלמת את החובות של הלקוחות במסגרת תוכנית ה- Layaway.

היום, נמצאים בני הזוג סיאס מרחק שנות אור מאותם ימים בתחילת דרכם בארה"ב. הם מתגוררים בחווילת פאר בקלבסס וחיים ברווחה כלכלית שמאפשרת להם לא רק לקנות אפרסק אחד עסיסי, אלא את הסופרמרקט כולו. אלא שמיכל, אישה צנועה ועם רגליים על הקרקע, מעידה על עצמה שאין לה עיניים גדולות או חולשה למותגים. "עובדה, גם היום אני עדיין קונה בברלינגטון ולא בסקס פיט אבניו. זה לא מעניין אותי".

בנובמבר 2013, חודשיים לאחר מות אמה האהובה של מיכל, שמחה, היא החליטה לקחת את הנתינה שלה צעד אחד קדימה. "החלטתי להקים עמותת צדקה ולקרוא לה על שמה של אמי: בשמחה, גם על מנת להנציח את שמה וגם בגלל שאני נותנת באמת בשמחה. אחר כך הזמנתי 14 חברות אלי לבית וביקשתי מהילדים ובעלי להיות נוכחים. סיפרתי להם על מה שעשיתי במשך שבע השנים האחרונות ואיך שילמתי חובות של אנשים בברלינגטון. בעלי והילדים היו בהלם מוחלט, לא היה להם מושג מזה. אוריין, שהיתה אז בארץ במסגרת לימודיה, ראתה את הוידיאו שצילמנו ואמרה לי: ‘אמא, תמיד ידעתי שאת מיוחדת ושזה רק עניין של זמן שכל העולם ידע מזה’. החברות, נענו בשמחה לרעיון להצטרף לפרוייקט. התנאי היחידי שהיה להן, והבנתי אותו, היה שהילדים שיקבלו את העזרה יהיו ישראלים או יהודים. כי כמו שאומרים: עניי עירך קודמים".

ביחד עם החברות, ערכה סיאס מספר אירועי גיוס כספים ואת הכספים שאספה העניקה לישיבה בקלבסס, בבקשה שיעזרו לתלמידים נזקקים. כשמספר התרומות הלך וגדל, היא מילאה 135 קופסאות מלאות בציוד לבית הספר מילקוטים ועד מחברות, עפרונות וצבעים ופנתה לשלושה בתי ספר יהודים: העמק, עמודי השלום ואור אליהו בבקשה שיעניקו אותם לילדים ממשפחות מצוקה.

"כשראיתי שהעמותה הולכת וגדלה ויש לה כזאת היענות נהדרת, החלטתי למסד אותה מבחינה חוקית. הקפאתי את כל הפעילות והתחלתי למלא טפסים. נאמר לי שהתהליך למיסוד עמותה ללא מטרות רווח, יכול לקחת בין חצי שנה לשנתיים. לא יודעת איך, אבל תוך חמישה שבועות קיבלתי את האישור לעשות את זה ובאוגוסט 2014 נפתחה העמותה באופן רשמי וחוקי. היה לי חשוב למסד את העמותה כמו שצריך כי למרות שהייתי מעניקה תמיד קבלות ומראה לאן הכסף הולך, חשוב שאנשים ידעו שמדובר בעמותה מורשה ורשומה ושכל התרומות הן Tax Deductible". אומרת סיאס.

עם עמותה רשומה, העלתה סיאס הילוך. היא התחילה לעזור לא רק במתן סיוע לילדים ממשפחות מצוקה, אלא אף להוריהם. "פניתי לעמותת שי"לי (המחלקת חבילות מזון מדי שבוע למשפחות נזקקות) וביקשתי שיפנו אלי משפחות בעלות ילדים שזקוקות לעזרה מעבר לחבילות המזון. יום אחד אני מקבלת טלפון מאישה שנשמעה מאוד נבוכה כשיצרה איתי קשר. היא לא ידעה כיצד להתחיל ולבקש עזרה. דבר ראשון, הודיתי לה שהיא מתקשרת אלי ושאלתי איך אני יכולה לעזור לה. היא סיפרה שיש לה תאומים בני שש ושהאבא לא בתמונה ושיש לה לשלם חשבון חשמל או שינתקו לה אותו. אמרתי: ‘אין בעיה, תני את מספר החשבון ואשלם אותו’. חשבתי שמדובר בכמה מאות דולרים לפחות והייתי מופתעת לגלות שמדובר בסך הכל ב-45 דולר. התקשרתי אליה בחזרה ושאלתי: שכחתי לשאול אותך אם יש לך עוד חשבונות לשלם. היא הודתה שלא היה לה נעים להגיד לי, אבל יש לה גם חשבון גז שהיא צריכה לשלם".

סיאס, לא חשבה פעמיים, לקחה את כתובתה של האישה והגיעה לדירה הקטנטונת מצויידת במתנות לילדים ושני צ'קים. "נתתי לה 150 דולר עבור כל אחד מהחשבונות, כך שהיא תהיה מכוסה לפחות לחודשיים הבאים. לפני שעמדתי ללכת, רצה אלי הילדה, נתנה לי חיבוק חם ושאלה אותי אם אחזור לבקר. הבטחתי לה שכן. אמא שלה התחילה לבכות מהתרגשות. היא הסבירה לי שהילדה לא מתקרבת לאיש וזו הפעם הראשונה שהיא מחבקת מישהו ועוד אדם זר. זה חימם לי את הלב”.

המשפחות השונות שנעזרות על ידי סיאס, לא יודעות כיצד להודות לה מספיק. לא בכל יום הם מקבלים פניות מאישה שרוצה לתת להם מבלי לקבל דבר בחזרה. סיאס אומרת שהיא פשוט נהנת מהנתינה ומקבלת לא פחות מהם. "זה ממלא אותי אושר לראות כמה שזה עושה אותם מאושרים. החיוך שלהם, שווה הכל".

ביחד עם צוות של שישה מתנדבים קבועים והרבה תמיכה מצד חברים ומכרים בקהילה הישראלית, הצליחה סיאס להרים ערב התרמה נוצץ במיוחד עם תצוגת אופנה של ענת מרין ו"סיסי בוטיק" בחצר ביתם של רחל ואריה אבוקסיס בשרמן אוקס. הבית, אגב, שימש לצילומי סדרת הריאליטי הישראלית ‘חי בלה לה לנד’ במשך שנתיים. בני הזוג, השכירו את הבית לחברת ההפקה לשתי עונות הצילומים והיום, זה הכינוי שדבק בבית: וילת לה לה לנד.

מאות האנשים שמילאו את חצר הבית נהנו מתצוגת אופנה, הופעתו של הקוסם ערן הפנר שגייס לעזרה את בנה של סיאס, רוי בן ה-16, מוזיקה של די.ג'יי טיטוס, קייטרינג של קית' פרונטה והגרלת פרסים יקרי ערך. אנשים רבים וטובים בקהילה תרמו מזמנם וכספם למען הרמת האירוע שכל הכנסותיו קודש למען עמותת "בשמחה" ועזרה לילדים נזקקים. "מאוד חימם לי את הלב לראות איזו היענות הארגון שרק ייסדתי קיבל. מיכל ויוסי מ- My Party Production הורים לשני תינוקות ועסוקים מעל הראש, עזרו לי לתכנן את האירוע, יגאלה מ"נובה 8" עזר לי לעצב את החומר השיווקי של הארגון ורשימת המתנדבים והעוזרים עוד ארוכה".

במסגרת עבודתה גילתה ילדים להורים קשיי יום שלא העניקו להם תשומת לב. באחד הבתים גילתה ילדה אנורקסית על גבול ההתאבדות וילד ששקל לעזוב את לימודיו כי לא ראה תקווה לעתיד טוב יותר. אוריין הפכה למעין אחות גדולה עבורם, ערכה איתם שיחות, חיזקה ועודדה אותם, לקחה ואספה את הילדה מבית הספר. היום הילד ממשיך ללמוד והילדה יצאה מהאנורקסיה והיא ילדה חייכנית ומאושרת.

סיאס מודה שהיום היא פחות פנויה עבור ילדיה כי כל זמנה מוקדש לפעילותה בעמותה. "רוי הבן הצעיר שלי, ביקש ממני היום לצאת אתו לארוחת צהריים ולא יכולתי. העמותה, אין ספק, שינתה את חיי. אם פעם הייתי פנויה בכל שעה עבורם, היום אני בקושי מוצאת זמן לעצמי. זה גוזל ממני הרבה זמן, אבל ממלא אותי כל כך. אני מאושרת שיש לי את היכולת לתת ומאושרת לראות שיש כל כך הרבה אנשים טובים בקהילה שאוהבים ורוצים לתת. הרבה יאהבו לדעת שאלו שמקבלים מאתנו עזרה, לא לוקחים את זה כמובן מאליו, הם אסירי תודה. אני מקבלת טלפונים מאמהות שאומרות לי שמאז שנכנסתי לחייהן הן רואות את האור בקצה המנהרה. אחת האמהות אמרה לי: תודה על זוג המשקפיים שנתת לי. אמרתי לה: אבל לא נתתי לך זוג משקפיים והיא ענתה: דווקא כן, בזכותך, אני סופסוף רואה את אור השמש".

המעוניינים לתרום לעמותה:

www.be-simcha.org