שתף קטע נבחר

רחמים: ביתם של קשישים פולשים לא ייהרס

בעל נכס בבית שמש תבע להרוס בנייה לא חוקית שביצעו שני מבוגרים חולניים. בית המשפט חס עליהם וקבע שהם ישלמו פיצוי כספי בלבד

לבו של שופט השלום בירושלים גד ארנברג נכמר כשהתבקש להורות על הריסת ביתם של זוג קשישים שפלשו לשטח של שכנם בבית שמש. לפיכך, בפסק הדין הוא החליט לא להחריב את קורת הגג שלהם, ובמקום זאת קבע שהם ישלמו לשכן פיצוי כספי בלבד. "הנזק שייגרם לנתבעים כתוצאה ממתן צו פינוי הינו עצום שלא ניתן לכמתו בכסף", כתב השופט ארנברג בפסק הדין.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

בני זוג הנתבעים, בעליה של דירת עמידר בבית שמש, קיבלו ב-1988 היתר בנייה והגדילו משמעותית את הנכס שלהם. הבית החדש ישב על חלקה משותפת עם בית אחר, והחצר שבין הבתים הוגדרה משותפת. בשנת 2000 רכש את הבית הצמוד ישראלי המתגורר בחו"ל, במטרה להשכירו.

 

כתשע שנים לאחר מכן הוא גילה שבני הזוג הקשישים פלשו ל-66 מ"ר מהחצר המשותפת, ולכן פנה לבית המשפט בתביעה להרוס את הבנייה הלא חוקית ובדרישה לחייב אותם לפצות אותו ב-210 אלף שקל, בהתאם לחוות דעת שמאית שצירף.

 

זוג הקשישים טענו שבנו את ביתם בתום לב לאחר שקיבלו היתר מהרשויות, וכלל לא ידעו שפלשו לחצר המשותפת. לטענתם, בתקופה הבנייה הייתה יחידת הדיור שלימים רכש התובע ריקה, ואילו השכנים מהצד השני הסכימו לבנייה. הם הוסיפו כי התובע רכש את הבית שנים אחרי הבנייה. לדבריהם, הריסת הבית עצמו תחריב את עולמם מאחר ששניהם מבוגרים וחולים, ולא תהיה להם כל יכולת כלכלית או בריאותית לבנותו מחדש.

 

השופט ארנברג קבע כי היתר הבנייה שקיבלו הנתבעים לא הכשיר פגיעה בזכותו הקניינית של התובע, שלא יוכל להשתמש בחלק מהחצר המשותפת לעולם. במקרה כזה הסעד הנהוג הוא "השבת המצב לקדמותו", כלומר צו פינוי. ואולם, בנסיבות המקרה לא ניתן להורות על הרס קורת הגג של הנתבעים – אנשים מבוגרים שמצבם הבריאותי אינו מן המשופרים.

 

השופט התרשם שהנתבעים באמת פעלו בתום לב, ללא כוונת זדון או רצון להשתלט על שטח ולהתעשר מכך. הוא האמין להם שלא ידעו כלל על הפלישה וכן לעדים מטעמם שהותירו את הרושם שמדובר באנשים נורמטיביים שלא ביקשו לפגוע באיש.

 

השופט ציין כי לקח בחשבון את העובדה שהתובע רכש את הבית הרבה לאחר שהנתבעים בנו את ביתם, ומבלי שידע שהשטח המשותף הוקטן קמעה, כך שלא הסתמך על חלק זה של החצר. למעשה, הבנייה של הנתבעים לא מטרידה ולא פוגעת בתובע, אף שהיא גוזלת מזכויותיו.

 

השופט מתח ביקורת עדינה על התובע, שהתעקש על הרס ביתם של הנתבעים ולא הסתפק בסעד כספי, בעוד שהוא מודע לכך שייגרם להם כתוצאה מכך "סבל בל יתואר".

 

בסופו של דבר נקבע שהנתבעים יהרסו את הגדר בלבד והתובע יסתפק בפיצוי הכספי. מאחר שהנתבעים לא סתרו את חוות הדעת השמאית מטעם התובע, פסק השופט כי ישלמו לו את הסכום שתבע: 210 אלף שקל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (דצמבר 2011). הנתבעים גם יישאו בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד של 20 אלף שקל.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה באדיבותה אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
  • עו"ד אבי מורה, ממשרד מורה טובים & מסדה כהן , עוסק בדיני מקרקעין, ליקויי בנייה, תכנון ובניה ועסקאות מכר דירה
  • הכותב לא ייצג בתיק

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים