מי רוצה להיות שר חקלאות?

מדינת ישראל שבדרך נולדה מן ההתיישבות והחקלאות. התנועה הציונית הייתה מהפכה של עם נטול אדמה, החי על פרנסות אוויר בדמות מסחר ומקצועות חופשיים למיניהם. המתיישב, החורש את התלם האחרון ומגן בגופו על המולדת היה "האחר האולטימטיבי" ליהודי הגלותי, והיה בבחינת מיתוס שהחזיק כשלושה-ארבעה דורות עד לשנות השמונים של המאה העשרים.

עם התוכנית לייצוב כלכלי בשנת 1985, שבמסגרתה הוסרו מהחקלאות כמעט כל התמיכות והסובסידיות למיניהן, הפך הענף ל"שפחה חרופה" בקרב החברה הישראלית. הפתרונות שייצרה המערכת החקלאית על מנת להתמודד עם הגזירות הכלכליות הצליחו: הטכנולוגיה החקלאית ובראשה טכנולוגיית המים שגשגה, כמו גם הגנטיקה והיזמות שהגיעו להישגים מרשימים בקנה מידה בינלאומי.

אך בארץ, התחושה בקרב החקלאים כי "הכושי עשה את שלו והכושי יכול ללכת" הלכה והשתרשה.המחיר היה כבד: יותר ויותר חקלאים עזבו את המקצוע. הגיל הממוצע עלה וכיום, למרות התוצאות המקצועיות המרשימות, החקלאים מרגישים הלומים וחבולים.

תחושת הנטישה הזו מעוגנת במספרים היבשים: ישראל ממוקמת במקום הרביעי מהסוף בתמיכה שהיא מעניקה לחקלאיה ביחס למדינות ה-OECD (במקום ה- 33 מתוך 36 מדינות ה-OECD).

שורה של גזירות כלכליות קשות, הפוגעות בעיקר במשק המשפחתי עתיר הידיים העובדות, גרמו לנזקים קשים. מס מעסיקים על העסקת עובדים זרים בגובה 10% וביטול נקודות הזיכוי של העובדים הזרים ייקרו יחדיו את עלותו של כל עובד ב-12,000 שקל לשנה. התייקרות מחירי המים, והתמוטטות חלקים מהיצוא החקלאי לרוסיה ולמערב אירופה יצרו מצב של חוסר אופק ותקווה למתיישבים רבים שאינם מאמינים יותר ביכולתם להוציא פרנסתם מן החקלאות.

בנוסף לכך, ממשיכים ללא הרף להאשים את יוקר המחיה במחירי המזון הגבוהים, ולהפוך את החקלאי לאויבו המר של הצרכן. לשווא תסביר כי אורז וסוכר לא מגדלים כלל בארץ וכי הם נמכרים על ידי מונופולי השיווק במחיר של פי 10 ויותר ממחירם בשער הנמל. לשווא תסביר כי אם מורידים ממחיר מוצרי החלב הישראלי את סכום השווה לגובה הסבסוד האירופי, הרי שאנו מוכרים את מוצרינו בדיוק כמו באירופה.

על רקע מצבה הקשה של החקלאות, אין זה מקרה כי איש מהקופצים על משרד שר בממשלה אינו מעוניין בתפקיד שר החקלאות. הדבר מעיד כאלף עדים על העדיפויות האמיתיות של הפוליטיקאי הישראלי והמצוי וקולו - כקול שדי.

אני תקווה כי ימצא בסופו של יום, המשוגע או המשוגעת התורנים שיגיד "רוצה אני". אין לי ספק כי בגיבוי פוליטי נכון ניתן לעשות רבות על מנת לשקם את החקלאות הישראלית במהרה, באופן שיטיב עם החקלאים ועם המשק כולו.

כבר קיימות אצלנו תשתיות מעולות של מחקר, טכנולוגיה וחקלאים יזמים ומצליחים. יש לנו זרעים ושיטות השקייה מהמתקדמים בעולם.מה שצריך להוסיף לתמהיל הנ"ל הינו שכל ישר. הכרה בצרכים המיוחדים של החקלאות לעומת ענפי יצור אחרים; הורדת מיסי הגולגולת הדרקוניים; מתן סימפטיה אמיתית לאלה המייצרים את ביטחון המזון וחזרה לתפיסת המוצא כי "אם חקלאות - כאן - מולדת כאן".

זה לא מסובך וגם לא דורש כספים רבים. זהו עניין של סדר עדיפויות ונכונות להקשיב, לעזור ולהבין כי גם למדינת ההיי טק המתקדמת ביותר יש שורשים, והשורשים הללו הינם חקלאיים תרתי משמע. אם לא נטפל בהם נגלה די במהרה כי גם ענפי הליבה והצמרות האחרים של כלכלית ישראל מיובשים ומתייבשים.