אירועי השבוע בקהילת לוס אנג'לס
לוס אנג'לס מתייחדת
טקס יום הזיכרון של מת”י, בשיתוף פעולה עם ה- IAC נערך בבית הכנסת וואלי בית שלום, שפתח את דלתותיו לכ-700 חברי הקהילה שמילאו את האולם מפה לפה. מרגש היה לראות לא רק מבוגרים אלא ילדים חברי הארגונים השונים בלוס אנג'לס: חניכי צופי שבט הראל, תלמידי בית הספר התיכון, ניו ג'ו, תלמידים מבית הספר היהודי בקונחו וואלי, בני עקיבא ואחרים. נאומים נשאו הקונכ"ל דוד סיגל והרב אד פיינשטין. החזן רבי לי פז נשא תפילת אל מלא רחמים מרגשת.
מקהלת הבנות של מת”י, בניצוחו של אבי אבליאב, המנהל המוזיקלי של הלהקה והסולניות יעל קרולי, עמית קנון וירדן כהן, ריגשו בשירת שירי יום הזיכרון. עוד הופיעו רקדני קשת חיים: סמי מנל ואהרון קופרנסקי.
ההיענות הגדולה לאירועי יום הזיכרון שנערכו בעיר ובוואלי, חיממה את הלב והוכיחה שגם הדור השני של ישראלי לוס אנג’לס מודעים ומעורבים בנעשה בארץ ובאומץ ליבם של החיילים שנפלו בעת מילוי תפקידם.
התלמידים השתתפו בקריאת דברים לזיכרם של הנופלים במבצע צוק איתן, שכללו דברים שכתבו האמהות השכולות. אלה אבימור ממקהלת מת"י הקריאה את מכתבה של אוסנת מנדלוביץ' לבנה עוז, לוחם בחטיבת גולני שנהרג בגיל 21 בשג'אעיה שבמזרח רצועת עזה. "עוז שלי, בני האהוב. כבר יותר מחודש עבר מאז שבן העוולה ירה את הכדור שפילח את גורנך וגרם למותך. וכבר יותר מחודש וחצי מאז שראיתיך לאחרונה והגעגוע גומר אותי. אני מדמיינת אותך בבית יורד במדרגות וקורא לי, רץ אחרי רועי, מושך לחן בצמה, אבל אתה אינך והכאב עצום. הבור הענק שנפער בלבי ובביתנו - הבית שהיית כל כך לחוץ להגיע אליו כל הזמן - גודלו כגודל העולם כולו ואני מתאמצת לא ליפול לתוכו, למרות שלא נותרו לי כמעט שוליים להלך עליהם. בבוקר אני פוקחת עיניים ומיד דמותך ניצבת מולי, ושוב אני נזכרת שאתה אינך והלב המדמם שלי זועק: "למה הלכת? תחזור, בבקשה תחזור". אני ממהרת לחדרך, בו הכול נותר בדיוק כמו שהשארת, ומתרפקת על זיכרונות העבר. ההווה קשה וכואב והעתיד רחוק ולא ברור כלל. אלה הן רק מעט מן התחושות שמלוות אותי מאז לכתך, ומי שבא ואומר לי :"שלא תדעי עוד צער", לא מבין שהצער הכי גדול שיכול להיות לאימא כבר נמצא אצלי. וכמה שארצה ואנסה להיות חזקה, יש ימים שזה חזק ממני ומשתלט על הכל".
קטעים נוספים נקראו לזיכרם של סמל שון מונדשיין, לוחם גולני שנהרג בגיל 19 ב-20 ביולי מפגיעת טיל נ"ט בנגמ"ש בשג'עיה ואורן שאול שנהרג בגיל 21, אף הוא בשג'עיה.
באותה שעת אחר צהריים של יום ראשון, התכנסו בטמפל עליה חניכי שבט חן שערכו טקס במרכזו עמדה משפחת שטיינברג מוודלנד הילס, אשר שכלה את בנם מקס, במבצע צוק איתן. בתי הספר היהודים בכל רחבי העיר והוואלי, ציינו את יום הזיכרון בטקסים חגיגיים ועמדו דקת דומיה.
הפגישה שריגשה את אמריקה
רונית ואיתן אורמן, שהיגרו לאריזונה לפני שנים רבות, הם מעריצים גדולים של קבוצת ההוקי אריזונה קויוט ובעלי כרטיסים לכל עונת משחקים מאז 1996. ביום שבת שאחרי חג הפסח, הם ידעו שיגיעו למשחק כדי להטיל את הדיסקית בטקס הפתיחה במסגרת הגרלה בה זכו. אלא שהקבוצה הכינה להם הפתעה נוספת בדמות בנם דניאל, 26, המשרת באפגניסטן ששב הביתה לביקור. האב ההמום רץ לעבר בנו בזרועות פשוטות, החליק על רחבת הקרח יחד עם בנו כשהוא מחבק אותו בחוזקה. האם הנרגשת עמדה עם דמעות בעיניים וכך גם אלפי האנשים בקהל ושני מיליוני האיש שצפו בוידיאו מאז שיצא ביוטיוב והפך ויראלי.
"דניאל תיכנן את זה מאז דצמבר האחרון ולא אמר לנו מילה”, מספרת אמו, "הוא משרת כבר שלוש שנים בצבא כמנתח מודיעין בכיר לכוחות מיוחדים. הוא תמיד התעניין במצב במזרח התיכון ובכדי לקדם את הקריירה שלו בתחום הזה, בחר לשרת בצבא האמריקאי".
בני הזוג אורמן היגרו מהארץ למונטריאול, קנדה, בשנת 1987 ושם נולדו שני ילדיהם, דניאל וקרן שלפני שנה עשתה עליה לארץ ומקווה לעשות קריירה בתחום המלונאות. כשדניאל היה בן שנתיים וחצי, היגרה המשפחה שוב והפעם לאריזונה, שם יש לאורמנים משרד ריל אסטייט. דניאל שיחק הוקי קרח מאז ילדותו. הוא היה שחקן בנבחרת הג'וניור קויוטס ו"דזרט מאונטיין" בבית הספר התיכון.
למרות החשש משירותו של בנם באפגניסטן, העניקו לו ההורים את ברכתם. "לא ציפינו לראות אותו שוב עד סוף מאי. הוא שמר על כל העניין בסוד מוחלט. הוא עבד ישירות על כל המבצע הזה עם ה"קויוטס" ולפני כחודש הם צילצלו להגיד לו שיש להם רעיון איך להפגיש בינינו. לא חשדנו בכלום, היה הגיוני שזכינו בהגרלה להטיל את הפאק במשחק האחרון של העונה".
לתדהמתם של ההורים, המפגש המרגש עם הבן, זכה למיליוני צפיות. שורשי המשפחה הישראלית, אגב, לא הוזכרו באף דיווח.
סלסולים ועינטוזים בשלישי ישראלי
הזמר אביהו מדינה, אורח מוכר ואהוב בלוס אנג'לס, שב למועדון שלישי ישראלי וכמו בפעם הקודמת, הקפיץ את המועדון כולו. הפעם נדד המועדון לקניון קלאב שבאגורה הילס, מה שהקל על כל תושבי הוואלי שבדרך כלל נאלצים להדרים לכיוון העיר. בזכות דמי הכניסה הסופר זולים, התמלא המועדון עד מהרה במאות איש שבאו לשמוע את מדינה וגם להיפגש עם כל החבר’ה באווירה ישראלית כיפית, עם אוכל טוב ואלכוהול. על מנת להשלים את אווירת החפלה המתבקשת, הופיעה רקדנית בטן בשם מעיין לביא שהגיעה כל הדרך מפוריה (בסמוך לכינרת), הזיזה את האגן והחזה במהירות מרשימה ועודדה את הגברים והנשים בקהל להצטרף אליה.
לאחר הופעתם של מספר זמרים מקומיים מצויינים, עלה מדינה לקהל ושר את להיטיו האהובים: ארץ אהובה, את לי בית, בין הטוב והרע, הולך אדם, חבקי אותי, אל תשליכני לעת זקנה, אליך אלוהי. התזמורת של אריה סלמה ליוותה אותו בנגינה והקפיצה את הקהל על הרגליים.
היה זה הערב ה-16 של מועדון שלישי ישראלי המופעל בחסות ה- IAC ואחד המוצלחים שבהם. בתום הערב, נענה מדינה בשמחה לכל המעריצים והמעריצות והצטלם אתם למזכרת ובעיקר בשביל פייסבוק וטוויטר.
שבוע חגיגה עברית בלוס אנג'לס
ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית (IAC), בשיתוף מת"י (מרכז תרבות ישראל), מתחברים והבית הישראלי ערכו והפיקו שבוע פעילויות המוקדש כולו לשפה ולתרבות העברית בלוס אנג'לס וברחבי היבשת. היוזמה הגיעה מהמועצה ללשון ולתרבות העברית בצפון אמריקה וכן מההסתדרות הציונית העולמית. יוזמה זו זכתה לשיתוף פעולה מה -IAC על מכלול סניפיו ברחבי ארה"ב. קהילות מקומיות נוספות הרימו את הכפפה והצטרפו לחגיגות שהתקיימו בין ה-22 ל-29 במרץ השנה.
בלוס אנג'לס שבוע חגיגה עברית נחגג בשלל אירועים שכללו (בין היתר): חגיגת יום הולדת לד"ר סוס בעברית, רגע של סיפור עם סיפורי ס. יזהר, ערב טריוויה על הגשש החיוור, הקרנת סרטים דוברי עברית, מפגש עם הסופרת רויטל שירי-הורוביץ, אירוע בישול עם גיל חובב (נינו של ממציא השפה העיברית אליעזר בן-יהודה) וכן הרצאה שלו על השפה העברית, נשים גדולות ואוכל קטן.
קרוב ל-700 איש נכחו באירועים השונים במהלך השבוע. האירועים בלוס אנג'לס זכו להתעניינות גם בישראל שם דווח עליהם בתקשורת המקומית.
ירון ליפשיץ וצוות אירועים קהילתיים ב-IAC הובילו ותיאמו את שבוע "חגיגה עברית".
צלבי קרס בסאן דייגו
ישראל דהאן, 28, נשוי ואב לשלוש בנות, עבר לשכונת מירה מסה בסאן דייגו מישראל, כדי לגדל את בנותיו במקום בטוח יותר לדבריו. כך לפחות הוא חשב. במהלך חג הפסח, בשעה 11 בלילה של יום ראשון, פסק החשמל בביתם לפתע. דהאן מיהר לצאת החוצה לבדוק מה קרה וראה שמישהו התעסק עם קופסת החשמל וכיבה את המתג המרכזי. הוא החזיר את התקע למקומו ונחרד לגלות שבמהלך שתי דקות החושך, מישהו הספיק לצייר שני צלבי קרס ענקיים, האחד על דלת הגראג' והשני על מכסה המנוע של מכוניתו. מצלמות הוידיאו שבביתו, לא הצליחו לקלוט את דמותיהם של העבריינים בגלל החשיכה.
דהאן מספר שמאז התקרית, שלוש בנותיו, שהצעירה ביניהן בת שנה וחצי בלבד, ישנות בחדר ההורים והוא טרם שב לעבודה. "בהיסטוריה היהודית, צלב קרס מרמז שמישהו רוצה להרוג אותך”, הסביר דהאן לכתבי ערוץ הטלוויזיה פוקס 5 המקומי.
"כשהחלטנו לעבור לארה"ב ביקשנו להגן על ילדינו ולגדל אותם בשכונה שקטה ובטוחה, אבל זה לא קרה”, סיפר דהאן שהיגר עם משפחתו בדצמבר 2014.
המשפחה מיהרה להתקשר למשטרה, אולם לקח לשוטרים 45 דקות להגיע. אחד השכנים המתגורר בשכונה שנים רבות, סיפר למצלמות הטלוויזיה: “זו היתה שכונה טובה במשך 21 שנים. לא היו לנו אף פעם בעיות כאן. זה מחריד לצאת מהבית ולראות שמישהו צייר צלב קרס ממול ביתך”.
