תחילת מאי, שבת, שעות אחר הצהרים, מזג האוויר המושלם גורם לי לרצות לצאת לכיוון ההדסון לפגוש חברים ואולי לשתות משהו. השילוב בין הפריחה השופעת של העצים והפרחים ואור השמש הבהיר, השכיחו ממני את המראות של החורף. עכשיו נעים והכל נראה טוב, אסור לי לשכוח שתמיד אחרי החורף בא אביב וגם שבסוף כל קיץ מגיע חורף. בטבע יש שלמות, הזכרתי לעצמי.

התקשרתי לעוז, נפגשים בצ'לסי פייר בעוד שעה? "נשמע מצויין, אני כבר ממש בכניסה לעיר".

כעבור דקות מעטות מצאתי את עצמי במכונית הספורט של עוז, עושים את דרכנו לכיוון הנהר לפגוש עוד חברים וליהנות מהאביב שפקד אותנו. ברגע שהגענו לשדרה השמינית הבחנו שכל האזור סגור ואין שום אפשרות לעבור עם רכבים לעבר הנהר. עוז פונה אלי במבט זועף, "נו באמת, אתה בעיר, אתה אמור לדעת מהדברים האלו, לא?, למה לא בדקת שאין משהו שקורה השבוע”.

צחקתי בקול, האמת שלא ממש חשבתי על זה, זאת ניו יורק, כל שבוע קורה כאן משהו. חכה שניה, אני בודק, מיד נדע על מה המהומה. מסתבר שיש היום יש מסע אופניים שעובר בכל הרבעים של ניו יורק ולכן הרחובות סגורים. "אני לא מאמין, זה היום? איזה קטע, ראיתי את המודעה על העניין הזה לפני כמה חודשים וחשבתי שזה יהיה רעיון מצויין להשתתף. משום מה שכחתי מכך והנה עכשיו זה קורה ואני "משתתף" מכיוון אחר לגמרי".

באמת ידעת שזה קורה?

"כן, ראיתי את הפרסום בחודש ינואר שהיה מאוד קר, זה נראה לי עוד רחוק ולא חשבתי שזה יגיע כל כך מהר. חבל, הייתי מאוד רוצה להשתתף במעין מסע כזה ולהכיר עוד חלקים מהעיר".

חבל, ובכל זאת, כמו שאני אומר תמיד, מה אפשר ללמוד מזה, איפה ההזדמנות כאן? בוא נמצא חניה ונלך ברגל, הצעתי. בתוך כל הכאוס הצלחנו למצוא חניה בקלות, הגענו לבית הקפה שיושב ממש על המים והזמנו לעצמנו לשתות.

"מה שקרה כאן היום מעניין וגורם לי לחשוב על משהו", אמר עוז. "זוכר שלפני שנה דיברתי איתך על זה שאני לא רוצה להיות בניו יורק בחורף כי אני לא מסוגל לסבול את מזג האוויר הקר הכאן. והנה אני מזהה שבכל זאת עברתי את החורף כאן ועכשיו מגיע האביב ואני גם מזהה שלא עשיתי כלום על מנת שזה יקרה וכנראה לא אעשה".

מה יכול לעזור לך לתכנן ולדעת שבחורף הבא אתה לא כאן?

"שאלה מצויינת, אני לא יודע לענות עליה”.

אתה מכיר אותי כבר הרבה זמן, והשאלה הבאה תהיה מה אתה כן יודע?

"אני יודע שאני רוצה להיות במקום חם הרבה יותר בתקופת החורף ואני לא פועל מספיק שזה יקרה, ועכשיו שהקיץ כבר הגיע אז אין לי למה לעבור, אני מרגיש שזה כמו מלכוד".

פעמים רבות אנחנו נכנסים ל"מלכוד" כזה ולא ממש מבינים איך עבר כל כך הרבה זמן מאז שאני יודע שהייתי צריך לעשות את הדברים בצורה אחרת ועדיין לא עושה. נשמע מוכר, לא?

בעולם האימון יש מושג שנקרא אינטגריטי. זה לקוח מהעולם הפיזיקלי, כלומר אינטגריטי במובן שלמות. בדומה למכונה מורכבת, כשכל החלקים פועלים ביחד, המכונה נמצאת באינטגריטי, כלומר בשלמות תפעולית. בתחום האנושי, שלמות באה לידי ביטוי כאשר יש קשר בין מה שאומרים מתכוונים ובסופו של דבר עושים.

יציאה ממצב של "שלמות" מתרחשת כאשר חלק מהמבנה חסר, כלומר יש אמירה וכוונה, ויחד עם זאת משהו בתחום של העשייה לא קורה. ישנם מקרים שאותם אני נוטה להגדיר כמקרים קשים, ואלו המקרים שבהם יש עשייה חלקית. בעשייה חלקית יש תחושה של עשייה והיא עשויה לתעתע. מצד אחד מרגישים שעושים ולא מקבלים את מה שרוצים ואז התסכול הוא הרבה יותר גדול.

מה עושים? איך יוצאים לתיקון? במצב שבו יש יציאה ממצב של "אינטגריטי", דבר ראשון זה לעצור ולהסתכל על הדברים ממקום נייטרלי. לבדוק מתוך יושרה אישית מהו בעצם אותו דבר שגורם לי לא לעשות או לעשות באופן חלקי. זה יכול להיות פחד מהצלחה או פחד מכישלון או הסיפור שאני מספר לעצמי, או ייחוס תחושת כאב הרבה יותר גדולה לעשיה. הכי חשוב לדעת לסלוח לעצמנו, האשמה לא לוקחת אותנו לשום מקום. כשבמקום הזה אני בוחן את הדברים מחדש ובוחר לצאת בהצהרת עשייה חדשה, בלי כל תחושות התסכול והאכזבה, המוטיבציה לעשות הרבה יותר גדולה. אנו פועלים ממקום חדש ובלי כל רגשות התסכול וההלקאה העצמית ובאורח פלא מצליחים להתקרב לתוצאות שלנו.

תנסו, מקסימום זה יצליח.

שלמות זה מבחירה.

הכותב: ניסים שדה, M.A מטעם אוניברסיטת תל אביב. מעביר הכשרת מאמנים בעיר ניו-יורק יחד עם סדנאות ייחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית.

nissimsade@gmail.com | www.nissimsade.com | 917-225 8549