לחגוג עצמאות בלי לפחד לומר שאנחנו יהודים
נתי סיידוף, מהוגי רעיון פסטיבל יום העצמאות שיתקיים ביום ראשון, מתפנה לומר כמה מילים
עם היסטוריה כל כך ארוכה, נפילות ועליות, הרבה מלחמות וקצת שלום, חורבן בית המקדש, תורה, דת, גלות, יציאה ממצרים, הליכה במדבר 40 שנה, כל זה ועדיין בכל זאת משהו חסר. אם תשאלו ישראלי מה עושה אותו ישראלי, יהיה קשה למצוא מאפיין אמיתי וברור ששייך לנו הישראלים: האם זה תרבות? חינוך? חוק ומשפט? אמנות? פלאפל? יום העצמאות של מדינת ישראל? אנחנו עם חופשי. אבל מה זה אומר שאנחנו עם חופשי שחוגג את יום העצמאות?
נתי סיידוף, האיש מאחורי הרעיון של פסטיבל יום העצמאות מציג לנו את כל המפה. הוא התחיל ביום בו קמה ההחלטה: " לפני 35 שנים לערך היום בו משפחתי ואני מצאנו עצמינו קמים בבוקר יום ראשון, נועלים נעלי ספורט לובשים בגדי כחול לבן ומגיעים ל "ראנצו פארק" נקודת ההתחלה של צעדת יום העצמאות. 18 ק"מ מבלי להתלונן. ילדים, נשים וטף, שרים ורוקדים, חוגגים עצמאות ברגליים”.
היו אז מעט יותר ישראלים מכיום, הרבה יותר יהודים. כולם הבינו את משמעותה של המסיבה הגדולה הזו. הפדרציה לקחת על עצמה את תפקיד המארגן והמממן. הם התחילו בצעדה וסיימו בפארק. אנשי הרוח והדעת של לוס אנג'לס עלו לנאום, קצת משחקים לילדים ואוכל. בעיקר פיתה פלאפל. כי אצלנו אין מסיבה בלי אוכל ישראלי.
"באיזשהו שלב זה עבר לוואלי”, מספר נתי, "הפדרציה תמכה שנה שנתיים ולאחר מכן הודיעה נגמר הכסף. מתנדבים מהקהילה לקחו את השרביט אבל גם הם נשברו. לא יכלו לעמוד בנטל הכלכלי. מצאנו עצמנו לפני כחמש 5 שנים בלי פסטיבל. יש פה עיר של 600 אלף יהודים מתוכם 250 אלף ישראלים בלי מסיבת יום העצמאות. זה הדיר שינה מעיני. לא הצלחתי לחיות עם המחשבה שהדור הצעיר שלנו יגדל מבלי לחוש מה זו מסיבה אמיתית למדינה. שיגדל מבלי לחוות מה זה לצעוד, לשמוח ולנפנף בדגל כחול לבן. הציק לי שהיה רעיון מעולה שפתאום נגוז. אז נפלה ההחלטה - עושים מעשה. זה אכן היה רעיון שלי".
הרעיון הפך למשימה, ארגון ה-IAC נרתם ואיתו נרתמו כל מי שהיה משוייך אליו. אנשים כמו נתי סיידוף אשר החליטו כי קהילה בלי מסיבה לא תהיה. הפעם הם לקחו את זה ברצינות. וכשאני אומרת ברצינות אני מתכוונת לכך. 8 חודשים לפני הפסטיבל מתחילות ההכנות. צוות ייחודי ומקצועי במיוחד לפסטיבל הזה בראשו עדי דרורי המפיקה הבלתי מעורערת של הפסטיבל. רוקמים תוכנית. זה לא פשוט. הקהילה שלנו בנויה מחתך גילאים אשר לכולם מגיעה התייחסות. לקטנים ביותר – שכבר מגיל צעיר יטעמו את הטעם של מדינת ישראל, לגילאי הביניים – שיסכימו לבוא עם ההורים לחוויה הזו. ליצור להם עניין רציני, ולמבוגרים שבנינו – קצת זיכרונות מהבית.
נתי סיידוף עם אשתו | צילום: רני סיקולסקי
"זה התחיל בזה שרצינו להחזיר את צעדת יום העצמאות לקהילה אבל מסתבר שהיום צעדה זה כבר לא "אין" היום יש יותר תנועה בכבישים, יותר חוקים ופחות כיף לעשות צעדה. לא רצינו לוותר אז בנינו צעדה קטנה יותר. השנה הצעדה יוצאת בחסות Stand With Us תחת הכותרת "מצדיעים לישראל, צועדים כחול לבן" להראות סולידריות עם ישראל. 2 ק"מ בסביבות הפארק. בשעה 9:30 בבוקר יצעדו ילדים מבתי ספר שונים, אנשי הקהילה והצופים לזכר הימים ההם".
לשאלה: " איך חגיגה כזו הופכת להיות שליחות בעינך?" עונה נתי: "היום יותר מתמיד, לאור המצב באירופה, יהודים מפחדים ללכת עם סמלים יהודים כמו מגן דוד על הצוואר, כיפה על הראש ועולה הצורך להראות סולידיריות עם המדינה שלנו במקום שאנחנו לא צריכים לפחד, במקום שאנחנו יכולים ללכת בראש זקוף ולהגיד ‘אנחנו יהודים’. זה כיף לחגוג את החג של מדינת ישראל בצורה חופשית. זו פריווילגיה. מצווה עלינו להשתמש בפריווילגיה הזו. זה גם המסר שלנו לילדים שלנו. הילדים שלי מאוד קשורים למדינת ישראל הם מאוד ציונים. הם נסעו פעם בשנה לישראל כי יש להם אבא ישראלי. אבל הרבה ילדים וגם מובגרים לא יכולים להגיע למדינת ישראל. למעשה רוב היהודים בארה"ב לא מגיעים למדינת ישראל. לצערינו הרב הם שומעים עליה בחדשות ולא רואים וחשים אותה במציאות ועלינו החובה להביא להם את התחושות לפה כדי שהם יבינו מה זו מדינת ישראל. אנחנו צריכים להביא את מדינת ישראל אליהם".
אם תשאלו אותי, מדינת ישראל אינה רק מקום אלא גם רעיון ואני מאמינה בכל ליבי שאפשר להנציח אותה מכל מקום בעולם. זו מהות הפסטיבל שלנו.
הפסטיבל השנה מסמן את כברת הדרך אותה עברה הקהילה בלוס אנג'לס בפרט וברחבי ארה"ב בכלל. 5 פסטיבלים מחוף לחוף מביאים לנו את המיטב של ישראל שלי. השנה נבנה הפסטיבל בסימן "ירושליים של זהב" יאפשר עצירה קלה בכותל המערבי לשים פתק, משם אל מנהרות הכותל לחוויה בלתי נשכחת. ביקור קצר במרחב ה Art & Craft לילדים הקטנים ולקטנים יותר מתקני שעשועים. לדור הצעיר שלנו הכנו את מתחם "פגוש אותי בבר". תחרות אינסטגלובל, תחרות אינסטגרם "ישראל24/7" תציג לנו את התמונות המנצחות בתחרות. התמונות יספרו על סגנון החיים בישראל. לא מפספסים את ביתן הטכנולוגיה ואם חסר לנו מהריחות האמיתיים של ישראל, קבלו את שוק מחנה יהודה. אמיתי עם כל הריחות הטעמים החוויות. ממש ירושליים שלי. בבמה המרכזית יהנו הילדים ממופע של דוד חיים, המבוגרים מהאמן שלומי שבת.
המדינה שלי חוגגת יום הולדת 67. ומי שמכיר אותנו יודע, שהכי הרבה אנחנו אוהבים לחגוג ימי הולדת. לי לחברים שלי ובטח למדינה. וזו לא סתם מסיבה. זו חגיגת הנצחון הפרטית שלנו מול העולם.
מאז יום העצמאות הראשון של מדינת ישראל כבר עברו 66 שנה, אך השאלה "מה זה בכלל להיות ישראלי?" אקטואלית יותר מתמיד. היום אנו עומדים בפתחה של הגדרה חדשה: "ישראלי-אמריקאי". יש לה משמעות עכשוית והיא באה בכדי לאפשר לקהילה שלנו להיות שייכת.
שאלנו את נתי, "מה אתה חושב שהשתנה בקהילה הישראלית בשנה האחרונה?" "כתוצאה מהעשיה של ארגון הקהילה הישראלית אמריקאית ה-IAC נוצרה התתקרבות של הישראלים-האמריקאים אחד לשני ובתוך כך התקרבות לישראל, מאידך יש התרחקות מסויימת של הרבה יהודיים פחות מסורתיים מישראל. המטרה שלנו לצרף אלינו את האנשים החילוניים שקוראים את הלוס אנג'לס טיים והניו יורק טיים . אלו שלא מתחברים לישראל דרך הדת. אנחנו ניתן להם אופציה אחרת, פורטל של התחברות דרך ישראל."
הייתי במספיק מקומות בעולם אבל אני עדין מאמינה שישראל משעשעת יותר, ירושליים מעניינת יותר, ומנהרות הכותל מעניקות חוויה רוחנית חזקה מאוד. נכון שאני לא אובייקטיבית, אבל מי קבע שמי שאוהב את מדינת ישראל הוא אובייקטיבי?
עצמאות שמח קהילה שלי. חגיגת יום העצמאות שלנו, בשבילינו ולתפארת מדינת ישראל.
• סיגל עצמון היא מנהלת תקשורת שיווקית ב-IAC
נתי סיידוף עם אשתו
מומלצים
