שתף קטע נבחר

"הבן שלי הולך לגן עם שמלה, והגננת מזועזעת"

הילד רצה להתלבש כמו אמא שלו, והלך לגן עם שמלה. הגננת דרשה שהוא יחליף בגדים אך אמו התעקשה שיעשה מה שהוא רוצה. אז מה זה משנה באמת אם ילד בן שלוש רוצה להתנסות במשחק תמים מבחינתו? למה בגיל צעיר כל כך הוא צריך להיכנס לתבניות?

- "אמא, מה זה מה שיש לך על היד?"

- "לק", אני עונה

- "אני רוצה גם"

- "כשנחזור הביתה"... עונה בקצרה

- "אמא, אני רוצה לק כמו שלך...", לא מרפה.

 

עוד בנושא:

רוצים ילדים חושבים? כך תסייעו להם

המדריך המלא: כך תבחרו גן מתאים לילד שלכם

איך לגדל ילדים יצירתיים?

 

ואני ביני לבין עצמי מתלבטת אם לזרום עם הבקשה, ולבסוף נעתרת. שמה על השולחן לקים במגוון צבעים וכמובן שהורוד נבחר ללא כל התלבטות. אני מורחת אצבע אצבע ורואה את ארשת השמחה עולה על הפנים.

 

"לא לגעת", אני מדריכה ומראה איך לנופף בידיים כדי לזרז את ייבושו. והקטן, המתוק שלי, רץ בשמחה בבית מלא אושר ושר לעצמו "אני כמו אמא, אני כמו אמא". למחרת, מגיעים לגן, הגננת מקבלת את פניו בהפתעה מוחלטת ומתבלבלת לרגע. אני מרגיעה ומסבירה שהוא רוצה להיות כמו אמא ולכן מרחתי לו לק.

 

"רוצה כמו אמא"

שוב מגיע יום חדש, אני מתלבשת בשמלה ומלבישה גם את אחותו הקטנה בשמלה. לא עובר רגע וגם הוא נעמד ליד ארון הבגדים ודורש את שלו. "אני רוצה שמלה כמו אמא וכמו שלה", ומצביע על אחותו.

 

עומדת חסרת אונים מול דרישתו הבלתי מתפשרת ולבסוף שולפת שמלה ומלבישה לו. והאושר אין לו סוף. מפזז בבית בשמחה, ומסתובב כדי לוודא שהשמלה מסתובבת אף היא, ושר "אני כמו אמא, אני כמו אמא".

 

 ( )

מגיעים לגן, הפעם הגננת כבר מתקשה להסתיר את ההלם ומיד מצווה עלי להוריד את השמלה. הילד שלי, מלא עלבון מסתכל עלי ומחפש את אישורי, ואני עומדת מול הגננת ומסבירה שוב. "הוא רוצה להיות כמו אמא, תני לו ליהנות מהשמלה, וכרגיל תחליפו לו בגדים לפני שנת הצהריים".

 

שיחת נזיפה

בבואי לאסוף אותו אחר הצהריים, מיד שעוברים את סף דלת הגן, הוא מודיע לי בדאגה "אמא הגננת אמרה שאני בן ולא בת, תורידי לי את הלק". אך בבוקר שאחרי, כשעלבונו נשכח ממנו הוא מבקש קוקו "כמו של בנות", ושם על צווארו שרשרת פרחים צבעונית.

 

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

 

באותו יום נלקחתי לשיחת נזיפה אצל מנהלת הגן. "זו פעם ראשונה שהגננת נתקלת בתופעה כזו", היא מרצה לי. ואני מנסה להתגונן, מסבירה לה שמדובר בפעוט שטרם מלאו לו שלוש שנים וכל מה שהוא רוצה, זה להיות כמו אמא, ככה פשוט.

 

- "אז מה הגננת עשתה?" אני שואלת.

- "היא שאלה אותו אם הוא בן או בת והוא אמר לה שהוא בן", עונה לי המנהלת ברצינות גמורה.

 

ואני חושבת על הילד הקטן שלי, שעוד לא מלאו לו שלוש, שכל רצונו הוא לחקות את אמא, כבר נאלץ לעמוד בתובענות מול השאלה הגורלית, "אתה בן או אתה בת?" מבלי לדעת או להבין מה המשמעות של זהות מינית ומגדר.

 

שלא יהיו אי הבנות, גם אני נמלאתי מבוכה כשהוא העלה את בקשותיו. אך מיד הזכרתי לעצמי שמדובר בפעוט קטן שטרם מבין ויודע מוסכמות חברתיות מה הן, ואני כהורה יכולה לתת לו הזדמנות אחרונה לפני שיאלץ להכנע להן, להתנסות וליהנות ממשחק תמים ומהנה כל כך עבורו.

 

ומאמינה ויודעת שאם אלו סנוניות המבשרות את נטיותיו המיניות, אוהב ואקבל אותו בכל דרך שיבחר ואגן עליו כל שאוכל, העיקר שיהיה מאושר.





 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"הגננת אמרה שאני בן ולא בת"
מומלצים