ניו ג'רזי
אירועי השבוע בקהילת ניו ג'רזי
טניס - טורניר, ואחת ליאת
בגיל 11 היא היתה אלופת ישראל לנוער לגילאי שתים עשרה. היא הספיקה להתאמן בנבחרת ישראל רק שנה אחת לפני שזכתה בתואר. היא שיחקה במגרשים ביתיים, ברחבי אירופה וארה"ב. היא נסעה עם גלעד בלום לאירופה לתחרויות. בגיל 16.5 פרשה מהטניס. הרגישה שזה יותר מידי. לא ידעה להפסיד. נראה כי בימים ההם לא היה ליווי מתאים לשחקניות שאפתניות כמו ליאת שמש-צ'יפרוט שגדלה בצפון ת"א שיכלול גם תמיכה נפשית "כי צריך לדעת להפסיד ולהתמודד, ולא היה מי שילמד אותי אז דברים בסיסיים כאלה".
בגיל 16 חלמה לנסוע להוואי ללמוד. מיותר לציין שהגשימה גם את החלום הזה, וקיבלה מלגה מלאה ללימודי פרי-מד שם למדה במשך שלוש שנים. בשנה הרביעית נסעה עם בן זוגה לניו יורק כדי להגשים את חלום לימודי הרוקחות וסיימה את לימודי התואר הנכסף. עם סיום הלימודים של שניהם החליטו לחזור לארץ. ארבעת ילדיהם נולדו בישראל.
לפני שמונה שנים חזרו ליאת וניסים צ'יפרוט לארה"ב, ליאת לא מצאה עבודה בתחום שלה אחרי ששנים ארוכות עבדה בבתי המרקחת בארץ, ואף ניהלה בית מרקחת של הסופר פארם. בליבה ידעה שהיא לא רוצה לעסוק בזה יותר. לפני כארבע שנים ראה אותה חבר על המגרש, ושאל למה היא לא מאמנת. לא לקח הרבה והחליטה לפתוח את האקדמיה לטניס.
מיותר לציין שאין דבר מאחד ומרגיע ומרומם נפש כמו העיסוק בספורט. צ'יפרוט מביטה בשחקנים שמולה, ילדים ומבוגרים כאחד, וללא מילים מתכתבת עם הנפש שלהם. היא מעידה שלפי ההתנהלות על המגרש, החבטה, הנסיון להשיג את הכדור התועה, הויתור לעיתים, היא קוראת את האישיות. על המגרש היא יודעת להרגיע את האגרסיביות שמתפרצת לעיתים, ולאמן את אלה הכנועים לשאוף ולהצליח. לפני שנה עלה הרעיון לקיים טורניר. החיים עשו את שלהם והרעיון נדחה כמעט בשנה. לפני שבועיים היא קבעה שני תאריכים, אחד ל"יום גשם" כמו שצריך לעשות במקומותנו. עד לערב לפני עוד לא היה ברור מתי יכה הענן המתקרב. בבוקר היא הכריזה: "אנחנו על המגרש".
כשלושים וחמישה מתלמידיה הבוגרים (טוב נו, מבוגרים) התייצבו בבגדי ספורט כיאה לשחקני טניס, מחבטים, כיבוד בריא לשולחן שהוכן מראש וקושט בבלונים מסביב וחיוך רחב. מזג האויר שיתף פעולה והרוח הקלה שריחפה באויר דאגה לייבש את הזיעה. זוגות זוגות הם עלו למגרש בסדר מופתי שנקבע בהגרלה, ורק ליאת תעיד שלא ניכר כל מתח על המגרש. נקודות נספרו ונרשמו והאוירה היתה נעימה ומעודדת. שעתיים של בריחה מהעבודה, מהחיים השוטפים על הבוקר הביאו את חברי הקהילה להתאחד לסוג של מדיטציה שרק ספורט בריא כמו טניס יכול לעשות. אבל ליאת צ'יפרוט כמו ליאת צ'יפרוט שרוח התחרותיות מפעמת בה ספרה את הנקודות, ולבסוף הוכרזו המנצחים: מבין הגברים סיימו ספי אריאלי וצביקה גולדנברג במספר בשיוויון ומבין הנשים כיכבה יפעת יחזקאל. מיותר לציין שמיד נפתחו היומנים בצפייה לקבוע תאריך לסתיו. לטורניר הבא!
אורלי ודנה
עם חוש לאסתטיקה נולדים. יופי וסדר הם כנראה תכונות שטבועות באישיות. אצל אורלי אריאלי (טנפליי) ודנה קמינר (לונג איילנד) הוא משתלב בצורה מושלמת עם המוטיבציה האדירה שלהן. אריאלי עברה לניו ג'רזי עם משפחתה לפני כשלוש שנים. עם תואר שני במנהל עסקים והיסטוריה של עשר שנים בתור מנהלת שיווקית בעולם ההיי-טק הישראלי, השקט והירוק כאן עשה לה משהו. היא פנתה לתחום התכשיטים ופתחה חברה ליבוא תכשיטים מישראל ושיווק מקומי. דנה קמינר הגיעה ללונג איילנד לפני כשנה, בוגרת הנדסת טקסטיל בשנקר, סטייליסטית (וכן! יש לה סטייל!) ומרצה בבית ספר לסטיילינג.
השתיים נפגשו לאחרונה ביריד בניו ג'רזי. החליפו חוויות, הביטו אחת בשנייה, ואחת בדברי השנייה, ולחצו יד. את שתיהן שואלים כל העת "מאיפה התכשיט?! ובגדים כמו שלך לא רואים בחנויות כאן...". איחוד הכוחות בינהן הוביל להקמה של חדר תצוגה למעצבים ישראלים לאזור ניו יורק. המותגים בתחום התכשיטים שייכים ל'סשה סטייט אוף מיינד' וסמדר אליאסף, ובתחום ההלבשה ל- Grava Active, Stella and Lori, Dagani, Noteושמלות לילדות של 'רעות'. השואו-רום מגיע עד לבית הלקוחות. לפני כשבוע הן הקימו אותו בבית של יפעת יחזקאל. יום שישי בבוקר והבנות התייצבו למדוד, לבחור, להתאים ולהתרשם. המחירים בהחלט מניחים את הדעת, והתשואות של הישראליות המורגלות בסטייל אחר מהמקומי נשמעות כאנחת רווחה. הן עובדות יחד ונהנות מכל רגע. שיתוף הפעולה בתחום שכל כך משותף לשתיהן, העיסוק באופנה נותן לשתיהן הזדמנות להביא את חלומות שלהן לידי מימוש משותף.
שנה עברה שנה חלפה
שבט הצופים הגדול של ניו ג'רזי 'מצדה' ציין סיום של שנת פעילות נוספת. התרגשות מיוחדת אוחזת בימים אלה בילדי השבט ולא פחות בהוריהם. גילי גריידי, השליחה מטעם הסוכנות היהודית והצופים מסיימת שנתיים מוצלחות במיוחד של עשייה בקרב תנועת הנוער, ונפרדת מהם בדרכה חזרה לישראל. הדמעות שהציפו את אולם ה-ג'יי סי סי שמארח ברצון את השבט ניכרו בעיניי כולם. על הבמה, בטקס ארוך שהחל בכיבוד ופעולות פרידה מהחניכים על המדשאות ונמשך בתוך האולם נפרדו החניכים מהשמיניסטים, חלקם ילמדו בשנה הבאה בקולג' וחלקם עולים לישראל במסגרת גרעין צבר להתגייס לצבא. "אמא, זו הפעולה האחרונה שלי היום" דמע שלא כהרגלו מיכאל בז'רנו, הבן של רוני שעומדת בראש השבט בעשר השנים האחרונות בהתנדבות מלאה. על הבמה נפרד השבט גם מאנה ברקוביץ', שניצחה על מחלקת הגזברות בשש השנים האחרונות, בתה מיכל מסיימת גם היא את פעילותה בשבט וממשיכה לחיים בוגרים. היום נחתם בהופעה של להקת "הקראוון" מישראל שהביאה את מיטב הלהיטים לבמה.
שנתיים!
בית הקפה הצרפתי עליו מנצח ביד רמה השף הצעיר תומר זילכה חוגג שנתיים להיווסדו. המקום שהפך למוסד האירופאי ברחבי ניו ג'רזי וניו יורק פותח את שעריו ביום רביעי הקרוב לקהל הרחב. בשיתוף פעולה עם העמותה המקומית Artworks שתומכת בילדים עם מחלות סופניות באמצעות אמנות ובליווי נגני ג'אז, יוגש בראנצ' או brunch through lunch אם תרצו. על כל פריט שיוזמן יתרום בית הקפה 1$ לעמותה. הקהל מוזמן. יום רביעי, 17 ביוני.
