"רינת החלה לגלות סימני חוסר נוחות סביב הנסיעות שלי. בכל מה שקשור לעבודה היא נאלצה להבין שאין כאן עניין של בחירה, אבל כשנוספו נסיעות שלא היו רק עבודה נטו, היא התחילה לשים וטו”.

ומה קרה?

"היתה הזדמנות לנסיעה לאירופה. הצעתי לה להצטרף אלי ביחד עם הילד והיא נענתה. זה היה בסדר במגבלות של נסיעה עם תינוק, אבל זה לא ממש חופש ולתינוק זה היה סיוט. בפעם הבאה שנוצרה נסיעה ויכולתי לצרף אותה, היא סירבה וטענה שאני צריך לוותר. לא הסכמתי והחלטתי לנסוע לבד. מה שחיכה לי כשחזרתי היו טינה וכעס עצומים מצידה שמנעו כל מגע אינטימי. הסברתי שלנסיעות הללו יש חשיבות עבורי כי הן מטעינות אותי מחדש ומאפשרות לי לבצע את העבודה טוב. היא פשוט סירבה להקשיב”.

"פעלתי לפי השיטה שלימדת אותי, טיפול באכזבה בחמישה צעדים פשוטים. נתתי לה לדבר ולהוציא את כל מה שישב לה על הלב, עד שהיא התחילה לשמוע את עצמה חוזרת על אותם דברים. הקשבתי, רשמתי לי כל מיני דברים שהיא אמרה. היא אמרה שאני לא מתייעץ איתה ורק זורק הצהרות לאוויר ועוד דברים אחרים. שאלתי אותה מה את מציעה? היא העלתה כמה רעיונות שנראו ממש טובים, שמעתי הכל, ואז אמרתי מה אני הולך ליישם בכל מה שהיא הציעה ומה לא. ככה יצרנו מערכת ציפיות חדש בדיוק כמו שלימדת אותי”.

"סיפרתי לה שאני רוצה לנסוע לניו יורק ללמוד עוד כמה כלים כדי שהתקשורת שלנו תהיה טובה יותר, היא מיד אמרה “בסדר". אתה מבין למה הנסיעה הזאת בסדר? אני יודע שאגיע עם כלים חדשים ואתקבל בזרועות פתוחת וזה מה שאני צריך”.

שלמות זה מבחירה.