ניו ג'רזי
לרגל הקיץ קוראי המדור מוזמנים לכתוב
בסופ"ש הקרוב חולקת איתנו ד"ר חמוטל ברגר חוויות מהנחיתה בארץ ותהיות. לצידה רפי כהן חושף את תחושויות וביקורתו הקשה על ממשלת ישראל בנושא חתימת הסכם הגרעין עם איראן.
נסיעה מבן גוריון
ד"ר חמוטל ברגר
נחיתה בבן גוריון, שלוש מזוודות, שני תיקי צד, שלושה ילדים ובעל.
מי לא מכיר את העייפות ששורפת כל חלקת שפיות אחרי טיסה טראנס אטלנטית.
עם או בלי עצירת ביניים במוסקווה אני בכל מקרה שיכורה.
אחרי ספירת מלאי קצרה כולל התפקדות מספרי ברזל, חיפוש נואש אחרי מונית שתכיל את כולנו, והופ אנחנו בדרך לעיר הבירה - תל אביב.
שבת בבוקר יום יפה.
מחלונות המונית נשקף נוף מאובק שהצבע השולט בו הוא חום ירקרק.
מכוניות קטנות ומלוכלכות כמו כפתורים על גלגלים נוסעות לצידנו בכביש המהיר.
בנין חדש על איילון בבניה, שלט חוצות ענק עם דוגמנית שאני לא מכירה, ברדיו מתנגן משהו חדש.
-"איך זה לגור באמריקה?" (לפחות נהגי המוניות לא השתנו). "עושים כסף הא?"
-"בסדר". עונים פה אחד.
-"איפה אתם גרים? ניו יורק?"
-"גרים בניו ג׳רסי, לא רחוק מניו יורק".
הקטן כבר ישן עלי, לבינוני תקועות האוזניות באזניים, והגדולה עסוקה בעריכת בלתקן תמונות לפייסבוק.
- "דודה שלי גרה שם, באנגלווד קליף, מכירים? מקום יפה, הכל ירוק. לא רחוק ממנהטן.
- "כן ,זה ממש לידינו" אני עונה.
עולם קטן.
כשאנחנו מגיעים לשכונה בה גדלתי, היא מתחילה להתעורר.
זו התעוררות איטית של שבת בבוקר.
על הגשר עובר רוכב אופניים בודד ולא מאובזר. זה לא כביש ה W9, עמוס קבוצות הרוכבים עטופים באופנת הרכיבה האחרונה.
האיש מדווש בקושי על אופניים אוטנטיות משנות השמונים. כשאנחנו מתקרבים אני שמה לב שהוא מזיע, לבוש מכנסיים קצרים ללא חולצה.
הבטן שלו נשפכת קדימה ולכל הכיוונים.
מדי פעם רואים איזה רץ שדוף שמנסה להאריך את תוחלת החיים שלו.
בעלים קשורים לכלב ,
מדרכות ועמודי חשמל חבולים.
כביש שיכול לספר לכם איך היה כאן בשנות השישים.
אני אוהבת את זה.
גם אם אומר בקול שלא ואתלונן, עכשיו אני יודעת שהדבר הזה שנשקף מהחלון - זה אני.
פשוט, בוטה ובלי גינונים. חבול מחוסר זהירות של נהג שיכור, ועם זאת אופטימי ושמח.
הגענו הביתה.
יש משפחה לחבק, תינוקות חדשים לנשק, ובעיקר בעיקר להתחיל להיזכר בדברים שניסיתי למחוק כשהכנתי לעצמי חיים חדשים.
ד"ר חמוטל ברגר, רופאת ילדים, תושבת טנפליי ב-6 שנים האחרונות. אם לשלושה. הבכורה משרתת כחיילת בודדת.
רק ביבי יכול
מאת רפי כהןשרי הקבינט של ממשלת נתניהו קבעו היום כי ההסכם שנחתם עם איראן לא מחייב אותם. שמעתם טוב: הליצנים ביבי, שטייניץ ויעלון מסרבים להכיר בהסכם, והעולם, כך הם חושבים אמור לעצור את נשימתו. איזה מתח. ההערכות מדברות על עשר ויותר, על קרוב לעשרים מיליארד דולר שהלכו לפח הזבל בהכנות לתקיפה ישראלית על מיתקני הגרעין האיראני, תקיפה שכמובן מעולם לא יצאה לפועל, ועכשיו כבר ברור שלעולם לא תבוצע. מדובר בהרבה מאוד כסף לזרוק במושגים של ישראל הקטנה. מעבר לכסף גם ההימור המטורף של ביבי ללכת נגד הממשל האמריקאי לאור היום, נכשל כישלון מר וחרוץ. אפשר לבכות עד מחר, ואכן אנחנו נבכה עד מחר אבל ההסכם עם איראן הוא עובדה מוגמרת.
"ישראל אאווט איראן אין" סדר עולמי חדש, תתרגלו.
ישראל בדרך הטיפשית שבה בחרה ללכת, איבדה את הכוח שלה להשפיע לחיוב על ההסכם שנחתם עם איראן, לשפר אותו ולהטות אותו ככל האפשר לטובתה. היא איבדה בדרך גם את האינטימיות המיוחדת שהיתה לה ביחסים עם אמריקה, ידידתה היחידה והגדולה בעולם. שני הדברים חמורים. ולא בטוח מה יותר חמור, להישאר מול איראן אולי מגורענת באותה שכונה, או להישאר יתומים ולבד באותו העולם, ואנחנו מטומטמים שכמונו, בחרנו גם בזה וגם בזה.
כל זה לא הולך להשתנות בקרוב. איראן תהפוך למעצמה איזורית ולשותפה לגיטימית לאמריקה ולמערב במלחמה שלהם מול דע״ש. היא תחזור להיות שוב שחקנית ראשית באזור ובעולם, והיא גם תמשיך להפיץ את הטרור והרשע שלה בלי מפריע ובכל מקום, בטח במזרח התיכון, הישג אדיר לישראל ולראש הממשלה הכושל שעומד בראשה.
היחסים עם אמריקה, כפי שזה נראה, לא הולכים לשנות כיוון בעתיד הקרוב. הנשיאה הדמוקרטית הבאה של אמריקה כבר הצהירה כי היא מתכוונת לשמר עד תום את ההסכם עם איראן, וליישם את מדיניות החוץ של הנשיא הקודם.
"ישראל אווט איראן אין" התרגלתם כבר ?
ביבי נתניהו הוא ראש ממשלה רע. הנזק שהוא גרם וגורם לישראל נראה כרגע בילתי הפיך. אתה אולי יכול לירוק על הנשיא האמריקאי לאור היום ובכל מקום, אבל אתה לא יכול לרוץ ולספר לכולם שיורד גשם. זה לא הולך ככה. האמריקאים אולי נראים לכם מטומטמים אבל תאמינו לי בגשם הם מבינים.
רפי כהן, ירושלמי מלידה, 15 שנים בניו גרזי, אבל ל-3 ילדים. הבעלים של מסעדת תבלין בטנפליי, 'נובו' ברידג'ווד, ו'מזה' בווסטווד. כותב ומגיב לאקטואליה.
*המערכת אינה אחראית לתוכן, כל פגיעה באדם או ארגון שנובע מהטקסט שפורסם.
*המערכת שומרת לעצמה את הזכות לסרב לטקסט, לערוך ולהתאימו למבנה העיתון.
