לא יאמן, התגלה הפתרון לתחבורה הציבורית

הפתעה, הפתעה. כמעט מהיום למחר, כאילו בשליפה מהמותן, נבנית בגוש דן מערכת מתקדמת ויעילה של תחבורה ציבורית. לא יאמן כי יסופר ממש. מגרשי חנייה גדולים מופעלים בערי הלווין של המטרופולין (נתניה, הרצלייה, ראשון לציון, חולון ומודיעין), קווי אוטובוס מסיעים בחינם מהחניונים הגדולים, נהגים שמוכנים לוותר על הכניסה לעיר, היישר למרכזי התעסוקה בלב העיר הגדולה. לפתע פתאום נולדים קווי אוטובוס חדשים ומהירים, המדלגים בין תחנות הרכבת בתל אביב לרחובות מרכזיים, נתיבי תחבורה ציבורית מתווספים, אכיפת איסור התנועה בהם עומדת בפני הרחבה משמעותית ונמצאו אפילו תקציבים שמאפשרים להוזיל את מחירי הנסיעה באוטובוסים וברכבות בעשרות אחוזים. פשוט חזון אחרית הימים מתגשם במהירות לנגד עינינו.

אז אפשר פתאום לאכוף בנת"צים? 

והשאלה המתבקשת היא: למה לכל הרוחות כל הדברים הטובים האלה מתרחשים רק עכשיו? הרי במשך שנים רבות נטען מעל כל במה אפשרית כי התחבורה הציבורית בישראל קלוקלת עד לא קיימת. אלפי מאמרי מומחים, דו"חות ביקורת מקצועיים, טורי דעה נוקבים, כולם הצביעו על חסרונם של נתיבים מיוחדים לאוטובוסים, על מסלולי קווים שלא תואמים את מפות אזורי התעסוקה, על עלות נסיעה גבוהה מדי, על מה לא. ובכל אותן שנים, איש לא באמת טרח לפעול במשרדי הממשלה הרלוונטיים. אם זו עצלות, קמצנות, חוסר אכפתיות או זלזול - אתם מוזמנים לבחור בתשובה המעודפת עליכם. בהתאם, המוני ישראל נדחסו אלה לאלה בפקקי ענק של מכוניות פרטיות.

אז אפשר שאטלים, ובחינם(צילום: עידו ארז)

אז מה בכל זאת קרה? לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שהסיפור מאד פשוט. כעת, כשאקדח פקקי התנועה הענקיים וסכנת הכאוס הכללי בתל אביב עקב עבודות הרכבת הקלה מכוון לרקתם, מגלים פקידי משרדי התחבורה והאוצר והשרים הרלוונטיים, שהכל אפשרי אם רק רוצים. כל אותם פקידים שעיכבו כל התפתחות ראויה לשמה, חרדים לפתע מהאצבע המאשימה שתופנה לכיוונם, ובהינף יד משיגים מאות אוטובוסים ונהגים, נתיבים ייעודיים, חניונים ותקציבים כדי ליישם הכל.

חניונים צצו משום מקום?

ראשי עיריות בערי הפריפריה, בהרצלייה, בנתניה, בראשון לציון, גילו רק בסוף חודש יולי את הר הבעיות שעומדות ליצור עבודות הרכבת הקלה לתושבי הערים שאותן הם מנהיגים, הציעו להקצות מגרשי חנייה לצד אצטדיוני כדורגל, חופים ומרכזי קניות מהם יצאו שאטלים לתל אביב, והופ, בתוך שבועיים-שלושה, זה קיים ועובד. נת"ע, הגוף המנהל את פרויקט הרכבת הקלה, מפרסמת בסוף השבוע על עמודים מרהיבים בעיתונות מודעות ענק תחת הכותרת "יותר תחבורה ציבורית לשירותכם", וקוראת בהם להשתמש בקווים חדשים, בנתיבים חדשים, בחניונים.

אז איפה היו כולם קודם? למה לא הוקצו החניונים, הנתיבים והאוטובוסים הללו לשירות הציבור לפני חמש או עשר שנים (או יותר)? וחשוב עוד יותר - אם כבר מקימים מערכת יעילה כל-כך של תחבורה ציבורית, מי בכלל צריך רכבת קלה יקרה, מסורבלת להקמה, שבנייתה עומדת לשבש בעשור הקרוב את חייהם של מאות אלפי אזרחים ולהרוס מאות עסקים?

רכבת קלה ואפילו תחתית היא טכנולוגיה מיושנת, שקיימת ופועלת בעולם למעלה מ-100 שנה. ההקמה והתיפעול שלה יקרים במיוחד וכאמור, הנזקים העקיפים בתקופת הבנייה עצומים. ברחבי העולם עוברים כיום לשימוש בטכנולוגיות חדשות, זולות וזמינות יותר, מהירות בהרבה בהקמה, שנותנות מענה רחב יותר ממספר זעום של נתיבי רכבת.

אוטובוסים חשמליים שטוענים את הסוללות שלהם בכל עצירה בתחנה הם אופציה שבמקומות רבים מכניסים כעת לשירות. חניוני ענק מחוץ לערים הגדולות עם שאטלים בתדירות גבוהה המסיעים את הנוסעים הישר למרכזי התעסוקה בנתיבי נסיעה המוקצים להם, הם אופציה נוספת. ויש עוד אפשרויות, שאת כולן ניתן ליישם בתוך זמן קצרצר ובתקציב מזערי לעומת עשרות המיליארדים שיידרשו להקמת המערכת שמתכננת נת"ע ברחבי גוש דן, שתושלם, אולי, בעוד 20 או 30 שנה. עוד לא מאוחר לעצור ולחשוב על הכל מחדש.