יוצאים לים: דב קוטב במרחק של מטר וחצי
לפני 15 שנה דב קוטב כמעט הרג את צלם הטבע עמוס נחום. כעת בגיל 65 הוא חוזר כדי לנסות ולצלם את דב הקוטב שוחה, פנים אל פנים ללא הגנה בקנדה הארקטית. יונתן ניר ודני מנקין, צמד קולנוענים ישראלים וצוות צילום מיוחד מארה"ב מתעדים אותו בסרט מיוחד. פרק 3 במסע: מתחבאים באוהלים מפני הרוחות הקרות ומפגש ימי ראשון עם דב קוטב עצבני
עוד לילה במחנה. קנדה הארקטית. היום לראשונה בחיי ראיתי דב קוטב והחיה האדירה הזו ששוקלת כ-750 קילוגרם, הביטה בי ממרחק של מטר וחצי, הישר לתוך העיניים.
לפרקים הקודמים:
המסע מתחיל: ממריאים אל דובי הקוטב
מחכים לדובי הקוטב בשממה הקפואה
הדרך אל הרגע המופלא הייתה רצופה בלא מעט רגעי משבר. הימים הראשונים כאן לא האירו לנו פנים בלשון המעטה. רוחות של 54-60 קמ"ש וגשם, מנעו מאיתנו לצאת לים כדי לחפש את הדובים השוחים.
אלוהי מזג האוויר מלמדים שיעור בצניעות
אין דבר מתסכל יותר מלהגיע למקום שחלמת עליו שנים, עם צוות מיומן, מקצועי ויקר, עם אחריות כבדה על הכתפיים להביא איתך סרט תיעודי שערוצי טלוויזיה רבים בארץ ובעולם מצפים לו - ולהבין שאלוהי מזג האוויר החליט דווקא הפעם ללמד אותך שיעור בצניעות וענווה.
שעות ארוכות ישבנו באוהל הקטן והצפוף בימים הראשונים ושמענו את הרוח המקפיאה שורקת בחוץ, מצפצפת עלינו ועל הציפיות שלנו.
ברגעים כאלה טוב שיש לידך אנשים כמו עמוס נחום ואדם ראביץ' – שניים מצלמי הטבע הגדולים בעולם. הם הגיעו לכאן כדי להגשים את חלומו של עמוס – לצלם דב קוטב שוחה כשהוא צולל לצידו, והם יודעים לא פחות טוב מאיתנו שככל שהימים חולפים הסיכוי להשיג את התמונה הזו הולך ופוחת.
סבלנות, תקווה ואמונה
למרות זאת הם נשארים רגועים ושלווים. שנים של עבודה בשטח לימדו אותם שכדי להביא תמונה או שוט יוצא דופן צריך להצטייד במשהו שלא קונים באף חנות - סבלנות. ובעוד שני מרכיבים חשובים – תקווה ואמונה.
כששאלתי את עמוס מה הוא עושה בשעות הארוכות של הציפייה הוא הסביר לי איך הוא מדמיין שוב ושוב את הרגע המכריע בו יפגוש מתחת למים את הדב. ברגעים האלה הוא מצליח להתייחד עם המקום ועם איתני הטבע ששולטים בו ולהגיע לרמת חיבור גבוהה עם אובייקט הצילום שלו.
ככל שהשעות במחנה נוקפות גם אני מגלה שהזמן הפנוי נותן אפשרות ללמוד דברים חדשים. למשל לפתח שיחות ארוכות ומרתקות עם חמשת האינואיטים שחיים איתנו במחנה הארעי שהקמנו, על החיים שלהם. על העבר, ההווה והעתיד.
משפחת קאלוג'אק בשטח
כמעט כולם בני משפחה אחת: ג'ו קאלוג'אק - הקשר בינו לבין דובי הקוטב ידוע בכל האזור, אחיו הצעיר פטריק קאלוג'אק, ילדיו בילי וג'וניור קולוג'אק, נכדו בן ה-12, ליאו קאלוג'אק. אליהם הצטרף הטבח האינואיטי, מת'יו, שאת שם משפחתו איני יודע.
משפחת קאלוג'אק היא משפחה אינואיטית טיפוסית. מזה שני דורות הם מתגוררים באחד מישובי הקבע שהוקמו בשנות השישים של המאה הקודמת על ידי הממשלה הקנדית, עבור האינואיטים שחיים מזה אלפי שנים בטריטוריה הצפונית מזרחית של קנדה – נונאווט.
23,000 אינואיטים חיים בנונאווט, בשטח המשתרע על פני יותר משני מיליון ק"מ מרובעים (פי 90 משטח ישראל...) מאזור החוג הארקטי ועד הקוטב הצפוני.
האינואיטים מדברים בשפה שנקראת אינוקטיטוק, אבל הדור הצעיר, הדור של ליאו קאלוג'אק מדבר את השפה פחות מבעבר ומאבד אט אט קשר עם תרבות הציידים-נוודים של אבות אבותיהם של האינואיטים.
זו הסיבה שג'ו קאלוג'אק הביא איתו את ליאו למסע הזה. הימים הארוכים בשטח מאפשרים לו להעביר לנכדו ידע שעבר משך דורות מאב לבנו. "אם יום אחד יצטרף לשוב לחיות מהאדמה, הוא ידע איך צדים דב או קריבו (אייל הצפון), כיצד דגים באמצעות הגאות והשפל ואיך שורדים את הקור הקשה של החורף", מסביר לי ג'ו ומרים שוב את משקפתו אל עבר האופק.
אחרי מספר שעות, ליאו וג'וניור חוזרים מצידו השני של האי עם חיוך גדול על השפתיים. ליאו בן ה-12 צד קריבו ברובה. הם שוחטים אותו, מכינים מבשרים תבשיל ומייבשים את השאריות על רשת ברזל דקה. זה המזון שיעזור לנו לשרוד בימים הבאים בשממה.
החיים על פי ג'ו: חזאי, צייד ומומחה לחיות
ג'ו יושב כל הזמן הזה מחוץ לאוהל שלו, למרות הרוח המקפיאה. בשבילו זה אמצע הקיץ.
האי שעליו אנו חיים הוא אחד מאלפי איים באזור זה של קנדה הארקטית. אורכו כשני ק"מ ורוחבו כחצי ק"מ ומסביבו מאות ק"מ של ים, צוקים, דובים, ניבתנים, לווייתני בלוגה ובעלי חיים רבים נוספים.
ג'ו מכיר את האדמה הזו כמו את כף ידו. הוא יכול לצפות את מזג האוויר ואת כיווני הרוחות לפי צורת העננים. הוא מכיר את בעלי החיים ואת אופן התנהגותם ומנצל את כישורי הציד שלו, הפעם למטרה אחרת. להביא אותנו אל דובי הקוטב השוחים בשביל תמונה.
"אתה רואה את העננים במערב?" הוא שואל. "התחתית שלהם תפוחה ולא מרוחה. זה אומר לי שהרוח במערב נחלשת ושבקרוב נצא לים". אין לי מושג קלוש על מה הוא מדבר. בחוץ יש רוח מקפיאה וגשם דוקר.
אני חוזר לאוהל לשתות עוד כוס תה ולהתחמם. חצי שעה מאוחר יותר אני יוצא אליו שוב. ראו איזה פלא. הרוח שככה. ג'ו יושב בחוץ עם המשקפת ועל הצידנית שלידו הוא מראה לי עשרות יתושים מתים שהרג בחצי השעה האחרונה.
תתכוננו. יוצאים לים
"כדאי שתתכוננו", הוא אומר. "היתושים חזרו וזה אומר שמזג האוויר משתנה לטובה. יוצאים לים".
שעה אחר כך אנחנו מפליגים בשתי סירות מהירות מערבה. מזג האוויר מתבהר כפי שג'ו צפה, שמש, שמיים כחולים ועננים קלים בשמיים.
ג'ו מצביע על נקודה לבנה בים: "נאנוק"
"בקנדה הארקטית אנחנו אומרים תמיד שביום אחד יכולות לעבור עליך ארבע עונות" אומר לי אדם ראביץ'. שעובד ומצלם באזור הארקטי מזה 25 שנים, תוך כדי שהוא לובש את החליפה היבשה שלו המותאמת לצלילה במי קרח.
אחרי שעה וחצי שוב נהיה מעונן. ג'ו מרים משקפת ומחפש לאחר דקות ארוכות הוא מצביע על נקודה לבנה בים הכחול שנראית לי כמו בוהק של שמש או אדווה של גל. הוא אומר בביטחון גמור "נאנוק" (Nanook). דב קוטב בשפת האינוקטיטוק.
עמוס ואדם מתכוננים לצלילה. טמפרטורת המים מעלת צלזיוס אחת והציוד כבד ומורכב. די מרשים לראות את עמוס שחגג לא מזמן יום הולדת 65, נכנס ויוצא מהמים שש פעמים תוך מספר דקות עם ציוד צלילה וצילום שמשקלו 45 ק"ג, כדי להתאים את כמות המשקולות האידיאלית לצלילה עם הדב. "בטיחות לפני הכל", הוא אומר לי.
דב גדול ובריא מופתע במים. עמוס מחכה לו
בזמן שעמוס מתארגן אנחנו מצלמים את הדב השוחה - זכר גדול ובריא – מחרטם הסירה ומרחפן שאנחנו מטיסים באוויר מעליו. מדי פעם הדב מסתובב אלינו ומביט בנו, נראה מופתע בסך הכל.
ואז, אדם ועמוס נכנסים למים במסלול השחייה של הדוב בתקווה להיפגש איתו. המתח על הסירה גובר, אבל הדב נמנע מלהתקרב אליהם.
אחרי מספר נסיונות נוספים ותגובה אגרסיבית של הדב כלפי הסירה, עמוס, ג'ו ואדם מחליטים שזה לא הדב הנכון לעבוד איתו. הם יוצאים מהמים ואנחנו ממשיכים לדרכינו לחפש דב אחר.
האדם מול הטורף המלכותי: נותר עוד יום אחד למסע
הדב שוחה אל החוף, מתנער ומשחרר אלינו נהמה. הוא ואנחנו יודעים מי הבוס במקום הזה.
אנחנו ממשיכים ורואים דובים נוספים על צוקים שבהם מקננות מושבות גדולות של שחפים.
הביצים והאפרוחים שלהם הם ממקורות התזונה הטובים ביותר של הדובים בקיץ. מדי פעם אחד הדובים קופץ למים ושוחה לאורך הצוק. מהירות השחייה של דב הקוטב מגיעה ל-16 קמ"ש. אני מסתכל על העוצמה האדירה של החיה המלכותית הזו ביבשה ובים ותוהה אם לא לקחנו על עצמינו משימה גדולה מידי?
עוד יום אחד נותר למסע שלנו בשטח. האם עמוס יצליח לצלול עם הדב בשלווה ולצלם אותו כמו שהוא חולם ויצא בשלום מהמים? נראה מה יביא איתו המחר.
הפרק האחרון במסע יפורסם בסוף השבוע הקרוב ב-ynet
הועבר בתקשורת לוויינית באמצעות מכשיר Inmarsat BGAN ע"י חברת יהודה טל תקשורת בע"מ
לאתר של עמוס נחום
לפנייה לכתב/ת 
