דרך המלך: 5 צעדים לאושר תמידי

תדמיינו את החיים כמסלול מרוצים שיש לו התחלה וסוף, שביום בהיר אחד אנחנו מבינים שאנחנו חלק מהמסלול הזה, מבלי ששאלו אותנו אם אנחנו רוצים להיות חלק מהמשחק. זה פשוט קרה, נולדנו וזהו - זה היה הסימן שהמירוץ שלנו מתחיל. "כן, חמוד", אמרו לנו, "נבחרת מתוך מיליון ואחד זרעונים קטנטנים והתברגת למקום הראשון להשתתף באולימפיאדת החיים. אז יאללה אלוף, תתחיל לרוץ!".

במהלך מסלול החיים אנחנו פוגשים שני סוגים של אנשים: יש את אלה שבאים עם אנרגיות כמו של קרל לואיס, עם כוח לאכול את החיים ומהרגע הראשון הם בספרינט מסחרר לתפוס את כל מה שהחיים מציעים ויש להם את הביטחון המלא שהם יכולים לאתגר הגדול הזה שנקרא לחיות.

לעומתם, יש את אלה שעבורם הזכייה במקום הראשון בתחרות הזרעון המהיר אל הביצית היא התחרות היחידה שיזכו

בה אי-פעם. ברגע שמבינים שהחיים הם מסלול ריצה ושלידם יש עוד מיליונים שרצים אל אותה מטרה, הם משפשפים את העיניים, מסתכלים לכל הצדדים, מביטים לשמיים ושואלים: "מה לעזאזל אני עושה כאן, ולמה אני צריך את כל זה?", ונותנים לכל השאר לעבור אותם, כאילו שכל הקטע הזה שנקרא חיים לא ממש בשבילם. כך, חייהם חולפים להם אט-אט לידם, כי הם לא חושבים שאפשר אחרת.

בהיותי חלק מהקבוצה השנייה, אלה שאין להם ממש כוח להרפתקה חסרת המהות הזאת, ראיתי, במשך שנים רבות, כיצד אנשים אחרים חולפים על פני במרוץ השליחים הזה ומגיעים למקומות ראשונים בזמן שאני השתרכתי לי מאחור. לומר את האמת, זה די מתסכל. כן. למרות שאתה חדור שכנוע עצמי שלא ממש מזיז לך כל השטות הקיומית הזאת, כי בכל מקרה הסוף יגיע בקרוב או ברחוק, זה מתסכל לראות אחרים, שלפעמים הם פחות טובים, יפים וחכמים, עוברים אותך בהרבה תחומים. ואז יום אחד, נדלק לי האור. והבנתי שגם אני רוצה להיות אחד שמת על החיים ושיש לו את היכולת להגיע לכל דבר בעולם, מתוך שמחה ותשוקה חסרת מעצורים.

הבעיה היחידה הייתה שלא ממש ידעתי איך עושים את זה. כי אני הרי שייך לאלה מהקבוצה השנייה, אלה שלא ממש יכולים להנות ממה שיש כאן ועכשיו ושאין להם את הכלים להפוך את הבאסה להנאה צרופה. לכן, במשך יותר מ-20 שנה חקרתי והסתכלתי איך אחרים עושים את זה. מה שנקרא ב NLP - מודלינג או בעברית, דגימה של התנהגות אנושית, צפייה באיך אחרים עושים את זה ואז לעשות כמותם.

להרים את הראש למעלה ולהביא את האושר אליך(צילום: shutterstock)

שאלתי את עצמי מה הן התכונות ודפוסי ההתנהגות והחשיבה שמביאים אנשים להיות מאושרים, לעומת דפוסים והתנהגויות שגורמים לאומללות וחוסר מימוש עצמי. בחנתי התנהגויות ודפוסי חשיבה של אנשים בכירים במקומות העבודה בהם עבדתי, כמו גם של אנשים מצליחים שפגשתי לאורך השנים. הצלבתי את המידע שצברתי בבחינה של התנהגויות ודפוסי חשיבה של אנשים שחוו תסכול ואומללות בחייהם.

מתוך ההסתכלות ארוכת השנים הגעתי למסקנה שיש נוסחה מאוד ברורה להצלחה וכישלון, אושר ואומללות. כמו עקבות רגליים על שביל החיים שאם תסתכל עליהן ממש טוב, תוכל לדעת אם מי שהלך בו הוא אדם מאושר או אדם אומלל שכשל בהגשמת מהווייו. אלה הם, ההבדלים העיקריים בין האדם המאושר לבין האומלל.

1. המצליחים והמאושרים מחייכים יותר והולכים זקוף

למצליחים ולנכשלים או המאושרים והאומללים יש שפת גוף מאוד שונה שמשפעיה על רמת התודעה והרגש בצורה מהירה וודאית. אם תסתכלו על אנשים מצליחים תראו שרובם מחייכים הרבה. לא, זה לא בגלל שיש להם כמה מיליונים שמחכים להם בבנק. להיפך, אם יש להם כמה מיליונים בבנק זה מפני שהם מחייכים הרבה. לחיוך יש השפעה אנרגטית מדהימה וממגנטת. כשאתם מחייכים אתם מקרינים אנרגיה של הכלה, קבלה, אהבה, רוגע, שמחה. וזה מושך אל המציאות שלכם אנשים שמרגישים שמחים, מצליחים ושתואמים לתדר הקבלה וההכלה הזה. ובדרך כלל מדובר באנשים שישמחו לתת לכם הזדמנויות בחיים ולחבור למישהו שמקרין חיוך כובש.

הפיזיולוגיה - שפת הגוף, היא כלי מדהים לשינוי מצב הרוח לטובה או לרעה. לא מאמינים? תעשו ניסיון: תעמדו על הרגליים, תורידו את הראש למטה ותסתכלו על הרצפה, תכופפו את הכתפיים כלפי מטה, גב קמור קדימה וזרועות רפויות, ותעשו פרצוף עצוב. איך אתם מרגישים עכשיו? סביר להניח שלא משהו.

עכשיו, תעמדו שוב על הרגליים, הפעם עם ראש זקוף ועיניים מסתכלות אל האופק, כתפיים מתוחות לאחור, גב זקוף ותחייכו. איך אתם מרגישים עכשיו? קצת יותר טוב? לא סתם קוראים לתנוחה הזאת תנוחה מעצימה. מחקרים מוכיחים שאם נמצאים 2 דקות בתנוחה המעצימה הזאת לפני כל פעילות מלחיצה כמו הרצאה או אירוע חברתי, זה יעלה את מצב הרוח שלכם פלאים ואת הסיכוי להצליח בגדול.

2. המאושרים לא מתלוננים

אחד הדברים ששמתי לב שמבדילים בין מנהל מצליח לבין לוזר קורבני, זה במה הם ממקדים את תשומת הלב שלהם בזמנים קשים. המצליחן ממקד את תשומת הלב שלו באיך ניתן לפתור את הבעיה כאן ועכשיו בכלים שעומדים לרשותו, לעומת האומלל הקורבני, שמבזבז את זמנו בלהאשים את העולם כולו, בלהתלונן, ובלהצטדק למה לו, זה לא יכול לקרות.

במקום עבודתי בהיי-טק, הייתי עד למשברים שונים עם לקוחות, מערכות שכושלות ברגע קריטי או באגים אינסופיים, בזמן שאלו התרחשו, המנהלים הטובים מיקדו את תשומת הלב שלהם במה ניתן לעשות עכשיו כדי לפתור את הבעיה ולא בהאשמות, התנצלויות, התנצחויות, הכפשות או תלונות.

נסו לא להיות שליליים כל הזמן(צילום: shutterstock)

סטיבן קובי, כותב הספר "7 ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד", קורא לזה מיקוד במעגל ההשפעה. אנשים מצליחים תמיד מתמקדים יותר במעגל ההשפעה, לעומת אנשים נכשלים שמתמקדים במעגל התסכול. אלה הם כל הדברים שלא ניתן לשלוט עליהם כי הם לא ממש תלויים בנו. אנשים נכשלים שפגשתי נמצאים רוב זמנם במעגל התסכול ומנהלים בינם לבין עצמם שיח בסגנון "שתו לי, אכלו לי, עשו לי", שיח קורבני,של תלונות, שהופך אותם לאנשים פסיביים שמפילים את האחריות של מצבם על אחרים.

בואו ניקח דוגמה פשוטה מחיי היום-יום וניראה איך היה פועל אדם שממוקד במעגל ההשפעה לעומת אדם שממוקד במעגל התסכול: נניח שהחנתם את האוטו שלך בכחול לבן, הפעלתם את אפליקציית "פנגו" לתשלום מקוון והלכתם לסידורים ברחבי העיר. למרבה ההפתעה והעצבים כשחזרתם לאוטו הבחנתם על שמשת הרכב דוח תנועה שהושאר שם באדיבותו הרבה של פקח עירוני.

והשאלה שלי היא: מה אתם הייתם עושים?

אז אם אתם אנשים קורבניים, כאלה שממוקדים דרך טבע במעגל התסכול, כניראה שהייתם מקללים את הפקח, את האמא שלו ואת הדודות הרחוקות שלו, קורעים את הדוח, ואומרים בשפתיים קפוצות "שאמא שלו תשלם את הדוח הזה", ונוסעים הביתה עצבניים ומחכים לטוב. מן התנהגות אנושית כזאת, שבת יענה הייתה מתרגמת ללדחוף את הראש בתוך ארגז החול.האם הדוח היה מתבטל מעצמו בדרך הזאת? סביר להניח שלא ממש. לעומתו, אדם מצליחן, כזה שלוקח אחריות על חייו ,עובר תהליך תודעתי אחר לגמרי.

מהרגע שהוא מזהה את דוח התנועה שניתן שלא בצדק , המצליחן עובר את התהליך הבא:

1. תסכול וכעס קצרים: כן, גם אצלם אמו של הפקח לא חסינה מקללות ואיחולים לבביים.
2. Reality Check: מה העובדות כאן? האם העובדות שאני מכיר הן נכונות? במקרה הזה, האם באמת הפעלתי את אפליקציית פנגו, האם באמת מקום החניה מסומן בכחול לבן? האם באמת חניתי במסגרת השעות שמותר לחנות שם?
3. מה האופציות שעומדות לפני? מה עלי לעשות עכשיו?
4. פעולה: להתקשר לברר בעירייה מדוע קיבל דוח, לקבל פלט מתשלום פנגו, להגיש ערעור בעירייה עם המסמכים התומכים, במקרה שהערעור יידחה, בקשה להישפט.
   

3. למאושרים יש משמעת ויכולת להתמיד

אחד הדברים המייחדים אדם מצליחן/ מאושר מאחד שהוא לא ממש, זאת המשמעת העצמית וההתמדה בדרך בה בחר. מצליחנים יודעים שהדרך למעלה רצופה בכישלונות רבים, והם אלו השלבים בסולם הארוך אל ההצלחה וההגשמה. כל "לא" שתקבל בחיים, כל סירוב, כל סגירת דלת, זה עוד דלי של בטון ביסודות של בניין ההצלחה שלך.

המצליחים לא מפחדים מכישלונות חולפים. הם ממשיכים לנסות, לתקן, לשפר, לנסות שוב ושוב. אם זה לא היה ככה, לא היה לנו מעולם אור של מנורה, למשל, כי לקח לתומס אדיסון אלפי כישלונות עד שמצא את חוט הלהט הנכון שלא נשרף. או לא הייתה לנו תורת יחסות, כי איינשטיין היה מתייאש אחרי שאמרו לו שהוא לא כזה חכם כי הוא לא ממש דיבר עד גיל 4, ואפילו מייקל ג'ורדן לא היה קיים כאלוף שאנחנו מכירים, כי היה מתייאש אחרי שהעיפו אותו מנבחרת הכדורסל של התיכון.

לעומת אלה שמתמידים למרות הקשיים, האומללים מוותרים אחרי כישלון אחד קטן וחולף. מוותרים לעצמם ועל עצמם. חשבו מתי היה לכם יותר סיפוק בחיים, כשהצלחתם אחרי כמה כישלונות, או כשהצלחתם בלי ממש להתאמץ? ומתי חוויתם יותר תסכול בחייכם, כשוויתרתם על חלום אחרי כישלון אחד, או כשוויתרתם אחרי שעשיתם את כל מה שיכולתם לעשות כדי להצליח ולמרות הכל, מה לעשות, זה לא הלך? סביר להניח שיותר מתסכל זה לוותר מיד ולהרים ידיים.

לפעמים התבוננות באנשים מאושרים יכולה ללמד אתכם את הדרך הנכונה(צילום: shutterstock)

4. המצליחים מחליטים החלטות מתוך שקט פנימי

בכל שנותיי כמתבונן מהצד על אנשים מצליחים יותר ופחות, לא ראיתי מנהל טוב מאבד את שלוותו. אנשים מצליחים שומרים על איזון פנימי ויודעים לקבל החלטות ממקום של רוגע ושלווה פנימיים, גם אם מסביבם האדמה רועדת. הם יודעים להרגיע במקום להלהיט את הרוחות. אנשים מצליחים יודעים שכדי לקבל החלטה שקולה צריכים קודם כל לתת לדברים לשקוע, להירגע, לחשוב ואז לבצע.

5. אנשים מאושרים לא מפחדים לתת ולפרגן מתוך ענווה

אחד הדברים ששמתי לב שמאפיינים אנשים מצליחים ומאושרים באמת, זה שאין להם פחד לאבד את אור הזרקורים. משום מה הם מבינים שבעולם הזה הכל זמני, וכן, גם תהילתם ניתנה להם על תנאי. אנשים מצליחים יודעים להגיד מילה טובה לחברים ואפילו למתחרים, יודעים

לתת מעצמם גם כשזה בא על חשבונם, ומשאירים את האגו כמה שיותר מחוץ לתמונה. אנשים מאושרים ומצליחים יודעים לתת קרדיט ולפרגן, גם כשלא ממש חייבים. הם יודעים להושיט יד עוזרת לאדם בצרה בלי לבקש תמורה. פשוט כי הם יודעים שביקום יש כללים - מה שנתת הוא שתקבל.