שווה להכיר: משק אורגני מלא אתגר
האב הבן ורוח העולש: מחלה קשה גרמה לצבי זינגר לעזוב את העיר ולהקים משק אורגני קטן בצור משה. העסק צמח מערוגה לערוגה, והיום חולש משק זינגר על 50 דונם. כעת מוביל בנו של צבי, אלון, את המשפחה בחזרה לעיר ופתח בשרונה מרקט חנות אורגנית
בשיתוף "שרונה מרקט"
בילדותו נהג צבי זינגר לחלוף מדי פעם ליד ביתו הפרטי של אחד מבניו של איש הנדל"ן שלום מאיר, שעל שמו נקרא מגדל שלום המפורסם. בחצר התנוסס לו עץ תות מרשים ועמוס פרי וזינגר, יחד עם חבריו, נהג לטפס על הגדר כדי להגיע לפירות המתוקים שעל הענפים הגבוהים שחרגו מחצר הבית אל מעל לרחוב.
"כל הזמן הייתי חושב לעצמי, איזה עושר יש לאיש הזה שהוא יכול לצאת פשוט לחצרו ולקטוף את הפירות בלי לטפס על הגדר", משחזר זינגר בחיוך בעודו ניצב לצד עץ התות הפרטי בחצר ביתו במושב צור משה. "לכן, כשקניתי את המשק וגיליתי שיש לי עץ תות פרטי משלי, לא היה מאושר ממני".
תותי העץ האדומים הם כבר ממש לא הדבר היחיד שממתין לצבי זינגר בן ה–72 בחצר ביתו. במשק המשפחתי שלו, שמשתרע כיום על כ–50 דונם, מגדלים פחות או יותר כל ירק שעליו תצליחו לחשוב: מלפפונים וסלקים, תפוחי אדמה וגזרים, קולורבי וכרוביות, ברוקולי ושומר, מנגולד, תרד ניו זילנדי, שלושה סוגים של קייל, אספרגוס, תירס, קישואים עגולים, מפוספסים וצהובים, דלעות, עשבי תיבול ועוד ועוד. הכל על פי התקנים המחמירים ביותר של החקלאות האורגנית, ללא שימוש בחומרי הדברה ושאר כימיקלים.
המסלול שהוביל את משפחת זינגר למקומה הנוכחי לא היה פשוט. צבי, האב, הפך לצמחוני עוד לפני גיל 20 לאחר שחלה בנעוריו בשחפת ועבר כריתה של חלק מריאותיו. "אני גדלתי בבית שהיו נלחמים בו על מנת הבשר!" הוא מספר. "כשאני התחלתי בכל תל אביב הייתה רק חנות טבע אחת, בכיכר מסריק. בבת ים או בראשון לציון לא היה בכלל על מה לדבר. היית אומר שאתה טבעוני או צמחוני היו מסתכלים עלייך מוזר, כאילו אתה לא בסדר".
עומדים בתור לחסה
בסופו של דבר פנה זינגר פנה ללימודי חשמלאות ועבד שנים ארוכות כחשמלאי בשירות צה"ל והמדינה. באמצע שנות השמונים הוא לקה בזיהום נדיר וחמור בעמוד השדרה, אשר ריתק אותו למיטה למשך יותר משנה. המשפחה התגוררה אז בראשון לציון, וזינגר נזכר: "כשהתחלתי להתאושש הייתי הולך, בקושי, עם הילדים לגן בבוקר. הליכה של אולי 100-200 מטר אבל כזו שמחייבת לחצות שני כבישים בדרך. הייתי עומד ברמזור לחצות כביש, משאית הייתה עוברת ואני הייתי נחנק מהפיח וחושב לעצמי, איך אני יכול לגדל את הילדים שלי כאן?".
בשנת 1989 ארזו צבי וציפי אשתו את שני הילדים ורכשו את המשק במושב צור משה. המטרה הייתה קודם כל לחיות בריא, לאו דווקא להפוך לחקלאים. "פחדתי שלא יקבלו אותי במושב", מספר זינגר. "כולם היו עובדים, בריאים, חסונים, ואני הייתי שבר כלי בגלל המחלה. אם הייתי מרים טוריה ועובד חמש דקות הייתי צריך לשכב אחר כך כמה ימים. הגעתי לכאן עם נכות זמנית של 100 אחוז".
המשפחה התחילה לגדל במשק ירקות לצריכה עצמית. שתלו, טיפחו, גידלו, קטפו ואכלו. לאט לאט התווספו עוד ועוד ערוגות, וכמות הירקות התחילה לעלות על התצרוכת המשפחתית. צבי עבר את הקורסים הנדרשים מטעם משרד החקלאותֿ, והמשק קיבל את האישורים כי הוא עומד בכל התקנים לגידול אורגני. בשיווק עצמאי החל צבי בשנת 1998 ומאז המשק רק הלך וגדל, לצד העלייה במודעות ובביקוש לפירות וירקות אורגניים.
כיום את משק זינגר מנהל אלון, בנם הצעיר של צבי וציפי. גם הוא, ממש כמו אביו, לא תכנן להיות חקלאי וקיווה שדווקא אחיו הגדול יהיה מי שימשיך בעסק המשפחתי. אלא שהאח הגדול העדיף לצאת מהעסק וכך מצא את עצמו אלון נשאב אל בין הערוגות.
"כשאני נכנסתי לעסק היינו בתחילת ההתפתחות של השיווק לבתי טבע", הוא משחזר. "הייתי עולה לרכב, עושה קצת משלוחים, קוטף, אורז. לאט לאט נחשפתי ככה להמון דברים ובעיקר לכבוד וההערכה שיש לאנשים כלפינו. הייתי מגיע לחנויות ורואה לקוחות שעומדים ומחכים דווקא לחסות הטריות שלנו, כי אנחנו היינו היחידים שרצים בבוקר לשדה, קוטפים ומיד נוסעים לחנות כדי למכור. בלית ברירה לקחתי על עצמי עוד ועוד תחומי אחריות במשק, ניסיתי לשתול עוד דברים וזה הלך ותפח. התחלנו עם שבעה דונם ואני התחלתי לבוא לאבא ולהגיד לו ׳בוא ניקח עוד משק ועוד משק׳".
״אנשים לא רוצים להתאבד״
הבן הצעיר לקח את המשק לכיוונים חדשים, עם מכירה ישירה באינטרנט, אספקה של מוצרים אורגניים ממשקים אחרים ומשלוחים ישירות לבתי הלקוחות. כפי שקורה בדרך כלל בעסקים משפחתיים שמערבבים דורות ותיקים וצעירים, זה לא תמיד הולך חלק. "קשה לעבוד עם המשפחה", פוסק אלון.
"זה המון אמוציות ולכל אחד יש את הדרך שלו. המון ויכוחים, כעסים. אני לקחתי את המשק לכיוונים שונים. אם בעבר התרכזנו בפן השיווקי–סיטונאי אני הבנתי שאנחנו צריכים גם לייצר תודעה בסיסית אצל האנשים, להגיע למי שרוצים לצרוך אורגני ולא תמיד יודעים איך להגיע למוצרים כמו שצריך".
כדי לקצר עוד יותר את המרחק מהשדה לצרכן ניצבת כעת משפחת זינגר בפני אתגר נוסף, עם הפתיחה של חנות המשק בשרונה מרקט. כשמטיילים עם צבי ואלון זינגר בין ערוגות השומר והקולורבי שלהם לא קשה להבחין בחשש הגדול שמקנן אצל האב מפני ההרפתקה הכלכלית שאליה מוליך בנו.
"ברור לי שהוא חושש מזה, כי הוא רואה כמה הדברים בתחום שלנו יכולים להיות לא יציבים", אומר אלון, הבן. "הוא רואה שני חקלאים, ממייסדי התחום שלנו, אחד מנטעים ואחד מגבעת חן, שפשטו רגל. אבל צריך להבין למה הם פשטו רגל, ולדעתי זה כי הם לא התאימו את עצמם לשינויים בשוק. פעם היו פחות לקוחות לאורגני, אז היו מגדלים פחות ומוכרים באחוזי רווח מאוד גבוהים. הוותיקים לא שינו פאזה, חשבו שימשיכו למכור ב–100 או 200 אחוז רווח ויהיה בסדר. הלקוחות פשוט התחילו לחפש אלטרנטיבות".
סטיגמת המחיר הגבוה, כך מסכימים האב וגם הבן, היא אחת הבעיות הקשות שעמה צריכים להתמודד החקלאים האורגניים. "תמיד אורגני יהיה קצת יותר יקר. יש פחות סחורה לדונם, אין ריסוס, שטחים קטנים, קטיף ידני", מסביר הבן. "אבל היום מגדלים הרבה יותר והמחירים יכולים לרדת. הייתי לפני כמה שבועות בחנות של רמי לוי וראיתי שהוא מוכר מלפפונים לא אורגניים ב-2.90 ש"ח. אצלנו, ללקוח, המחיר באותו זמן היה 3.90 ש"ח לקילו".
אתגר נוסף של החקלאות האורגנית, על פי אלון זינגר, טמון בעובדה שההבדלים במוצר הסופי לא תמיד ברורים ללקוח: "קשה לבוא לבן אדם עם אשכול עגבניות אורגני שניראה בדיוק כמו אשכול עגבניות רגיל ולהגיד לו - תאמין לי, זה יותר טוב בשבילך, יותר בריא. אנשים תמיד יימצאו לעצמם תירוצים ויגידו שאורגני זה חרטא רק כדי שיכאב להם פחות בכיס".
למרות האתגרים, שני הדורות משוכנעים כי הביקוש לירקות ופירות ללא ריסוס רק ימשיך לעלות. "אנשים לא רוצים להתאבד", פוסק זינגר האב, "לכן לפעמים אני מתפלא שאנשים בכלל מתלבטים ועושים חשבון אם לקנות אורגני או לא. יש את הבדיחה שאומרים שההבדל בין אורגני לחקלאי רגיל זה שהרגיל מרסס את השדות ביום והאורגני בלילה. זה כמובן שטויות. אנשים אומרים לי 'אני 30 שנה אוכל מזון מרוסס ואני בסדר'. ואני אומר להם שזה לא נכון ואי אפשר לדעת. זה ייקח זמן, אבל זה יגיע, היום שבו כולם ידרשו מזון ללא ריסוסים ורעלים".
