הכביש של היום הוא העתיד של אתמול

נבואות הן בסך הכל עסק די מסובך. ולצער הרומנטיקנים, ההיסטוריה מוכיחה כי דווקא תחזיות-מומחים מתנפצות באופן שכיח על קרקע המציאות. למשל זו של הפיזיקאי והמתמטיקאי המבריק לורד קלווין, אשר הכריז כי "מכונות מעופפות הכבדות מהאוויר פשוט בלתי אפשריות". זה היה ב-1895. חמש שנים אחר כך המריאו האחים רייט לטיסה ראשונה. אז בזהירות המתבקשת, ולמרות שעם השנים והאמונה ביכולת לייצר "כל דבר", הדמיון הופך במהירות ולעיתים קרובות למציאות יומיומית, הנה שמונה פיתוחים והתפתחויות בהווה, שישפיעו על העתיד של כולנו.

צפו: המכונית שתהפוך בקלות למטוס  

הסעת המונים מתקדמת - תושבי גוש דן מנסים להסתגל לפרויקט הרכבת הקלה והשפעתו על חייהם. ובעוד עשור נניח, אנחנו עשויים להחליף את העינוי המוטורי שנקרא "לעמוד באוטו בפקק בדרך לעבודה" בנסיעה מהירה ונוחה של 10 דקות בקרון רכבת מודרני, נניח. אבל ברחבי העולם מתבצעים ניסיונות בפתרונות מתוחכמים הרבה יותר. החל מקרונות קטנים על מסילות מגנטיות בגובה של 20 מטרים מעל הקרקע וכלה ברכב-שירות אוטונומי לחלוטין שמציע שילוב בין הפרטיות של רכב אישי לאחריות הציבורית של כלי תחבורה מנוהל על-ידי מערכת ממוחשבת, המונעת פקקים וחוסכת תאונות. זה יגיע, גם אם לא אלינו. ובאותו עניין,

העיר סגורה לרכב פרטי - נכון, זה לא חדש, אבל זו מגמה שהולכת ומתרחבת. בערים רבות בעולם מיושמת הגבלה כלשהי על תנועת כלי רכב פרטיים בדרכים שונות ויצירתיות. החל בהגבלת נסיעה לכלי רכב עם רמת זיהום מסוימת (דיזל למשל), דרך מחירי חניה שערורייתיים, אגרות גודש, רחובות שהוצרו לנתיב בודד ועד איסור מוחלט של תנועה או אישור כניסה רק עם כלי רכב נקיים מזיהום, או דו-גלגליים. מקסיקו סיטי שוקלת למשל תוכנית לפיה בימים מסוימים שנקבעו מראש, לא ניתן יהיה לנהוג במכוניות כלל במרכז העיר.

סביר מאד להניח שנראה עוד ועוד תוכניות כאלו צצות במרכזים עירוניים אדירים סביב העולם, שקצב הגדילה שלהם רק מואץ. באופן זה נפתרות למעשה שתי בעיות: הראשונה היא כמובן זיהום אוויר במרכזי ערים (המון מכוניות, תנועה איטית מרובה האצות קצרות, פחות תחלופה של אוויר והולכי רגל סביב), השנייה היא בטיחותית, שהרי בכל העולם, הולכי רגל בערים שייכים לקבוצת סיכון ברורה ומוכרת בקרב נפגעי תאונות דרכים. ריבוי מפגשי אדם-רכב בערים הוא כמובן הגורם העיקרי לכך. ואם כבר,

מכוניות לגמרי אוטונומיות - השאלה כבר מזמן אינה "אם", אלא רק "מתי". מכוניות אוטונומיות יהפכו לחלק מהיומיום של כולנו תוך שנים ספורות. הערכות בנוגע לתאריך שילוב רכב אוטונומי בכבישים ציבוריים נעות בין 2018-2019 לתחילת העשור הבא, לכל המאוחר. יש כמובן אין ספור מכשולים שצריך לעבור עדיין, אך נושא אחד לכל הפחות כבר אינו מהווה בעיה למרות שנראה בתחילה כאבן הנגף הגדולה - טכנולוגיה.

מכוניות אוטונומיות השלימו מיליוני - אם לא עשרות מיליוני - ק"מ של נסיעה ללא מגע יד אדם, ועשו זאת בהצלחה. .נכון, היו תאונות, אבל אלה צפויות בכל מקרה. בעיקר מכיוון שיש בכל זאת נהגים בשר-ודם מסביב. בדרך ליישום יש כמובן שאלות ללא תשובות עדיין, כמו החלטה על פרוטוקול תקשורת אחיד, נתוני פרטיות ואבטחה, נושאים משפטיים ופיננסיים כמו אחריות וכמובן שאלות אתיות קשות. למשל, האם מכונית אוטונומית המחשבת כי אין לה סיכוי לעצור בזמן מול חבורת ילדים שהתפרצה לכביש בוחרת להגן על יושביה ולהמשיך ישר ולדרוס, לסטות לנתיב הנגדי תוך סיכון הנהג שרכש אותה, או אוי לסטות לכיוון המדרכה ולקוות שהיא אינה מאוכלסת?

שובו של הפיברגלס, בערך - המירוץ אחר חיסכון בדלק אחראי לפיתוח מנועים סופר-יעילים ומשוכללים, תיבות הילוכים חכמות, זריזות ומהירות, ושימוש בחומרי מרכב ושלדה קלים מבעבר, תוך תכנון ממוחשב, קפדני ומתקדם. אבל מאסה היא מאסה, ואין תחליף אמיתי לבחירה פשוטה בחומר קל. וזה קורה. תעשיית הרכב פונה באופן נרחב מאי פעם לכיוון חומרים פלסטיים, או יריעות מוקשחות בשרף פולימרי. ואם אתם נזכרים בפיברגלס, זה ממש לא במקרה.

על בטיחות הנוסעים יופקד כלוב מגן קשיח במיוחד, אשר בין תפקידיו החשובים יהיה גם הצורך לספוג אנרגיית תאונה. במקרה כזה תוכל מעטפת המכונית להתפנות לבידוד רעשים ומזג אוויר. כך ניתן יהיה להמיר אותה מפח ומתכת לחומרים קלים משמעותית המסוגלים לחסוך עד מאות קילוגרמים. זה כנראה לא יוזיל את הרכב, אבל המשקל הקל יסייע בהקטנת תצרוכת הדלק (והזיהום) וחשוב מכך, בהקטנת חומרת הפגיעה בהולכי רגל. ועוד לא הזכרנו את העלות המופחתת של תיקוני דפיקות-חניה. ואם כבר,

משאיות מאד חכמות - מטען מובל מסביב לעולם בעזרת מטוסים, רכבות ואוניות, אבל משאיות מכל הסוגים עדיין משמשות כעמוד השדרה של התובלה היבשתית. רק בשנים האחרונות נרשמת התייחסות אמיתית ליעילות אנרגטית, עם השקעות גדלות והולכות במחקר ופיתוח ויישום על-ידי יצרניות הרכב הכבד. ואלה ילכו ויגדלו בעתיד הקרוב.

קחו את מרצדס למשל, אחת מיצרניות הרכב הכבד הגדולות בעולם, אשר מריצה כבר שנים מספר פיתוחים על משאיות הדגל שלה, ה"אקטרוס". החל בצמיגים רחבים במיוחד שיחליפו לטובת תצרוכת דלק מופחתת את צמד הצמיגים מאחור. דרך שיפורים אווירודינמיים שיטפלו בבעיית הבעיות של משאיות - החזית הרחבה והגבוהה. ספוילרים, חצאיות, תעלות להזרמת אוויר וגם מילוי הרווח בין הקבינה לעגלה במשאיות גדולות, ישפרו את תצרוכת הדלק בכ-12%. מבחינה מכאנית, מנועי דיזל היברידיים למשאיות עירוניות ואפילו בולמי זעזועים המשתמשים בתנועה שלהם ליצירת חשמל. וכמובן, גם משאיות אוטונומיות. איך לא.

מיכל מלא חשמל - אז מכוניות חשמליות כבר לא גורמות לאף אחד מאיתנו להפנות את הראש בתדהמה ברחוב, בין היתר כי לא שומעים אותן. היה לנו אפילו מיזם ציוני גאה-אך-כושל בתחום זה. לכאורה נראה כי המכונית החשמלית הבשילה, והיא חלק בלתי נפרד מתמונת הכביש, בחו"ל לפחות. אבל זה ממש לא כך עדיין, למעט במדינות ספורות. שכן הבעיות הגדולות של המכונית החשמלית, למשל טווח נסיעה מוגבל בשילוב עם מחיר שווה לכל נפש, עדיין כאן. ברור לחלוטין כי האתגרים העתידיים של המכונית החשמלית נמצאים במישור אחסנת האנרגיה. כיצד ניתן לסחוט עוד ועוד חשמל מסוללות בגודל נתון ובמחיר ראוי. אך גם שיפור ניצול הסוללה על-ידי תכנון מוקפד עוד יותר של רכיבי המכונית, וכמובן סוגיית הטעינה. או במילים אחרות - קיצור משך הטעינה לזמן ראוי.

שוק הרכב הסיני יקבע את העתיד - ואולי גם זה ההודי. פוטנציאל המכירות שמדינות עם מיליארד+ תושבים, ישפיע באופן ישיר על הדרך בה ננהג בעתיד, גם אם לא באופן ישיר, או בטווח זמן קרוב. יצרניות הרכב פשוט לא יכולות להתעלם מכך, שלא להזכיר את תעשיות הרכב העצומות במדינות הענק עצמן, ויכולת ההשפעה שלהן על המתחרות. למרות האטה מסוימת בצמיחה, שוקי הרכב בסין והודו מציגים פוטנציאל צמיחה גבוה בהרבה מהממוצע בשאר העולם. בסין עצמה מדובר בשוק שסיים את אשתקד עם כ-20 מיליון מכוניות פרטיות וכמעט 4 מיליון כלי רכב מסחריים. מדובר בלא פחות ממפלצת מוטורית שתקבע במידה רבה, אם תרצו או לא, כיצד תיסעו בעתיד.

בעלות משותפת על מכונית - אנליסטים בעלי שם בתעשיית הרכב טוענים זה זמן רב כי בעתיד נחזה במודל בעלות-רכב שונה מאוד מזה שאנו מכירים כיום. עם ריכוזים עירוניים הולכים וגדלים - בעולם, פחות בישראל - ומערכי הסעת המונים מפותחים (בעולם, וגו'), ליותר ויותר אנשים לא יהיה כלל צורך במכונית פרטית. הם יעברו למודל של חכירה או השכרת רכב לתקופות קצרות ובהתאם לשימוש. במקביל, עלייה בבעלות משותפת של מספר אנשים על מכונית יחידה ושימוש בה בתורנות צפויים אף הם.