יוסי שריד - נביא אמת בין משיחי שקר

יובא למנוחות היום. שריד(צילום: מיכאל קרמר "ידיעות אחרונות")

לא הייתי חבר קרוב של יוסי שריד, בקושי מכר. אבל היו לנו לא מעט שיחות פוליטיות, חלקן אפילו התנהלו בטונים גבוהים. לא מפני שהיינו משני עברי המתרס הפוליטי, אלא מפני שחשבתי שדעותיו קיצוניות ואין להן סיכוי להכות שורש בציבור הרחב. אמרתי לו את זה והוא השיב: אלו הדעות שלי ואני משוכנע שאני צודק, מי שלא רוצה - שלא יקבל אותן. משפט מוזר עבור פוליטיקאי, כך חשבתי במשך השנים כשדיבר על האיוולת שבמלחמת לבנון הראשונה, כשדיבר על הצורך לדבר עם יאסר ערפאת ועל הצורך לכונן מדינה פלסטינית.

רק בשנים האחרונות כשיוסי שריד לא היה מנהיג פוליטי, לא שר ואפילו לא חבר כנסת, הבנתי ששריד הוא נביא, לא פחות. כמו נביא אמיתי הוא תמיד התריע בשער ושילם על כך מחיר. תמיד הקדים את זמנו בשנים רבות, ולרוב צדק.

הוא לא היה שמאלן. הוא היה פרגמטיסט, במובן זה הוא מעולם לא היה איש מרצ ואפילו לא איש תנועת העבודה, שריד היה מפא"יניק. התנועה שהקימה את מדינת ישראל מפני שמנהיגיה ודוד בן גוריון בראשם דבקו באמנות האפשר וידעו לבצע - מבלי לאבד את החזון הגדול.

שריד היה ציוני אמיתי, שבאמת רצה במדינה מתוקנת לעם היהודי במולדתו ההיסטורית, אבל הוא הבין את הסכנות האורבות למדינה כזו כתוצאה מאידיאולוגיות משיחיות וקיצוניות מימין – וכן, גם משמאל – שגורסות 'הכול או לא כלום'.

כמו הנביאים התנ"כיים, יוסי שריד ידע להתבטא בשפה עשירה ונוקבת, מלאת דימויים מפתיעים, ואף פעם לא חשש לומר את האמת לציבור. לא רק את האמת אלא את כל האמת, גם אם הוא ותנועתו שילמו על כך מחיר.

כנביא חזה את פני הנולד, ניסה להתריע, ובמקרים רבים גם ספג גידופים וחרפות מהרחוב בשל כך. הוא לא נרתע והמשיך. יש מי שראה בכך נרקיסיזם ואופי של אדם שלא מוכן לשמוע דעה אחרת. היה בכך שמץ של אמת, אבל רק שמץ. הוא דבק בדעותיו כמו נביא פוליטי אמיתי מפני שהאמין בהן ומפני שהאמין שכך יובטח עתידו וקיומו של העם היהודי במולדתו ההיסטורית.

הוא דאג לכם ולי במובן הכי בסיסי של הקיום. נביא אמת בקרב המון גדול של משיחי שקר שמולך כיום בכיפה.