שירים מאת זוכות פרס "הליקון" לשירה

עַל סַף הָרְחוֹב

ומַּביִּט כְּמִי שֶׁכָּפוּף עַל מְנוֹעַ מְכוֹנִיתוֹ,

מֵרִים אֶת עֵינָיו לְאִשּׁוּר תַּקִינוּתוֹ שֶׁל הַזַּיִן הַזֶּה,

שֶׁלּוֹ וְלֹא שֶׁלּוֹ, חוּם וְחָלָק כְּשֶׁל נַעַר, זָקוּר לְמֶחֱצָה,

וְנִדְחָף לְפָנָיו אִישׁ אַחֵר, וְעוֹד אִישׁ,

וּכְבָר עוֹמְדִים בַּמָּקוֹם הַהוּא גְּבָרִים לְאֵין מִסְפָּר,

כֻּלָּם בְּמִפְתַּח מִכְנָסַיִם קָרוּעַ, פָּרוּם אוֹ פָּעוּר,

בִּגְדָלִים שׁוֹנִים, חִוְּרִים אוֹ כֵּהִים,

סָפֵק מְתוּחִים, סָפֵק שְׁמוּטִים, מַבִּיטִים בִּי וּבָהֶם חֲלִיפוֹת,

עַד שֶׁאֲנִי מַפְנָה לָהֶם אֶת גַּבִּי

וְנוֹפֶלֶת עַל יָדַי וּבִרְכַּי.

כָּל הַזְּמַן לְנַחֵשׁ אוֹתָם .

הִנהֵּ הֵם בַּנָּמֵל, וְהִנֵּה עֶמְדַּת הַתַּצְפִּית, אֲנִי קוֹרֵאת

לַדְּמֻיּוֹת הַזַּעֲרוּרִיּוֹת בִּשְׁמָם, אוּלַי הֵם בִּכְלָל בְּבֵיתָם שֶׁבָּעֵמֶק,

בְּכָל מִקְרֶה, וְלֹא רַק כָּרֶגַע, בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע אֲנִי מְנַחֶשֶׁת אוֹתָם,

הִנֵּה הֵם יוֹשְׁבִים מוּל הַמַּחְשֵׁב, הִנֵּה הֵם צוֹעֲדִים בַּמִּרְפֶּסֶת הַמְּדֻקְדֶּקֶת שֶׁלָּהֶם,

הִנֵּה הַכֶּלֶב לְמַרְגְּלוֹתֵיהֶם, הִנֵּה אִשְׁתָּם עוֹמֶדֶת בְּפֶתַח חַדְרָם וּמְבַקֶּשֶׁת סִיגַרְיָה,

הִנֵּה הֵם מְטִילִים אֶת גּוּפָם אֶל הַמִּזְרָן, הִנֵּה הֵם מְאוֹנְנִים בִּישִׁיבָה וַאֲנִי לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם,

הִנֵּה הֵם עוֹלִים הִנֵּה הֵם יוֹרְדִים הִנֵּה הֵם צוֹחֲקִים בְּקוֹל,

הִנֵּה הֵם מְחַבְּקִים אֶת בְּנָם, יוֹמוּלֶדֶת שָׂמֵחַ, הִנֵּה הֵם עוֹנִים לַטֶּלֶפוֹן,

הַדִּבּוּר תָּמִיד זָר לְשִׁנֵּיהֶם, וְהִנֵּה הֵם עַל הַסַּפָּה שֶׁלִּי, בֶּאֱמֶת עַל הַסַּפָּה שֶׁלִּי,

בָּעֵינַיִם הַמְּכֻוָּצוֹת, בַּחִיּוּךְ הַמְּסֻיָּג, בַּגּוּף שֶׁמְּחַשֵּׁב לְהִמָּלֵט –

הַכלֹּ זהָָב

עַל הַסַּפְסָל בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת אַחֲרֵי הַסְּגִירָה,

מִתַּחַת לַמְּכוֹנִיּוֹת שֶׁיִּזְדַּעַזְעוּ עַל גּוּפִי כְּבוֹלְעוֹת

שִׁהוּק אַחֲרֵי הָרַמְזוֹר שֶׁל הַבִּימָה,

בְּצֹמֶת הַר צִיּוֹן לֶוִינְסְקִי אֲנִי יְזַיֵּן אֶת הַמַּשְׁתִּין

בַּזְּמַן שֶׁהוּא מְצוֹדֵד נֶגֶד כִּוּוּן הַתְּנוּעָה,

נִשְׁעָן בָּאַחַת עַל מַקֵּל וּבַשְּׁנִיָּה מְכַוֵּן,

אָבוֹא בִּקְפִיצָה לְתוֹךְ הַכֶּתֶם הַמּוּפָז,

אַשְׁפְּרִיץ אוֹתוֹ לַצְּדָדִים וְאֶנָּעֵץ עַל הַזַּיִן שֶׁלּוֹ וּבָרֶגַע הָאַחֲרוֹן,

כְּשֶׁיְּרַיֵּר בְּעֵינַיִם הֲפוּכוֹת, יְפַרְפֵּר לִי בַּיָּדַיִם,

אֲנִי אֶכְרֹת בְּאִבְחַת יַפָּנִית וְאֶרְכֹּס.

אֲנִי יִזְדַּיֵּן עִם דָּדוֹן הַשָּׁכֵן אַחֲרֵי שֶׁיִּדְחַף

אֶת אִשְׁתּוֹ הַבְּלוֹנְדִּינִית לַכִּסֵּא שֶׁלְּיַד הַנֶּהָג וְיַגִּיד לָהּ

כָּרָגִיל, עַד שֶׁאֲנִי חוֹזֵר אַף מִלָּה שֶׁאֲנִי לֹא יִשְׁמַע,

עַל הַמִּדְרָכָה נִזְדַּיֵּן, הַיְּלָדִים הַפְּלִיטִים שֶׁמֵּעֵבֶר לַיּוּטָה

יָשִׁירוּ הַצִּילוּ וְדָדוֹן יִשָּׁבַע שֶׁמָּחָר הוּא מְשַׁכְפֵּל לִי מַפְתֵּחַ רֶזֶרְבִי .

בַּלַּיְלָה אֶחֱזֹר לְלֶוִינְסְקִי וְאֶשְׁכַּב עַל הַדֶּשֶׁא הַיָּבֵשׁ בְּרַגְלַיִם פְּשׂוּקוֹת

וְאִישַׁן שְׁנַת יְשָׁרִים עַד שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תִּנְעַץ לִי בַּמֹּחַ קֶרֶן אַחַת מְדֻיֶּקֶת,

מִיְּמִינִי קְדֵרַת הַמִּלִּים הַשְּׁקֵטוֹת, הַנְּקִיּוֹת, מִשְּׂמֹאלִי קְדֵרַת הַנְּגוּעוֹת,

אֶשְׁלַח יָד לַקְּדֵרָה הַבּוֹעֶרֶת וּבַחֲטָף אֶמְשֹׁךְ אוֹתָהּ אֶל פִּי,

אֲבָל לְשׁוֹנִי לֹא מְשֻׁסַּעַת, לְשׁוֹן זָהָב נִהְיֵית לִי,

וְהָאֵשׁ בְּכִירַת הָעוֹלָם מִתְגַּבַּהַת.

שירים מאת בת-שבע דורי-קרלייה, מתוך "נפש, חשבון" ,הוצאת "מקום לשירה".

זֵר הַחֲתֻנָּה

כֹּה מְעַטָּה יְכֹלֶת חִזּוּי הֶעָתִיד

שֶׁל זֵר הַחֲתֻנָּה שֶׁלָּנוּ,

שֶׁהֻשְׁלַךְ בְּיוֹם קַיִץ גָּשׁוּם בְּחֹדֶשׁ יוּנִי

מֵעֵבֶר לְמַעֲקֶה בֵּית הָעִירִיָּה הָעַתִּיק שֶׁל גֶנְט

בְּמֶחֱוָות זְרוֹעַ סְפּוֹרְט אֵלֵגַנְט.

הוּא רִחֵף שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים

בַּשָּׁמַיִם הַטְּרָנְס אַטְלָנְטִיִים שֶׁל אַהֲבָתֵנוּ:

בֵּין בֶּלְגִיָה לִירוּשָׁלַיִם,

עִבְרִית, הוֹלַנְדִּית וְאַנְגְּלִית,

קָתוֹלִיּוֹת וְגִיּוּר,

בֵּין תְּשׁוּקָה לְבֵין יְלָדִים.

זֵר הַחֲתֻנָּה נוֹחֵת עַכְשָׁו בַּסָּלוֹן

בִּזְרוֹעוֹת פֶּסֶל בָּעַלְאִישָׁה מְאֻבָּק

הַמֻּנָּח עַל שִׁידָּת עֵץ

מִתַּחַת לְמָסָךְ טֵלֵוִיזְיָה חַד וְדַק.

מִתֹּקֶף התפקיד  

אֲנַחְנוּ, הַשּׁוֹכְבוֹת בְּחַדְרֵי הִתְאוֹשְׁשׁוּת

עִם בֶּטֶן תְּפוּרָה אוֹ נַרְתִּיק קָרוּעַ,

מוֹזְגוֹת חָלָב לְפִטְמוֹת קָשׁוֹת

וּמַגִּישׁוֹת לְשִׂפְתֵי הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלָּנוּ. אֲנַחְנוּ,

הַמִּתְבּוֹשְׁשׁוֹת לְהִתְאוֹשֵׁשׁ, שֶׁבּוּשָׁתֵנוּ אֲנוּשָׁה.

תָּמִיד יֵשׁ אָחוֹת שְׁגוֹחֵנֵת מֵעָלֵינוּ, שֶׁיּוֹדַעַת מָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת:

לְהַסְפִּיג דָּם, לְהַגְבִּיר אֶת מְשַׁכֵּךְ הַכְּאֵבִים,

לְהַנִּיחַ אֶת הַתִּינוֹקוֹת בְּחֵיקֵנוּ כַּחֲבִילוֹת כֻּתְנָה צְרוּרוֹת,

לְהַזְעִיק בַּכְּרִיזָה: "לְהַגִּיעַ עַכְשָׁו לָתִינוֹקִיָה!"

הָאָחוֹת שֶׁמּוֹדֶדֶת אֶת אוֹרֵךְ הָעֶצֶב בַּתְּפָרִים עֲדַיִן לֹא נוֹלְדָה.

סִכּוֹת מַתֶּכֶת מְהַדְּקוֹת אֶת בִּטְנֵנוּ כְּחָגוֹר.

מִתֹּקֶף הַתַּפְקִיד, יֵשׁ לָנוּ דֵּי דְּמָעוֹת בְּמַחְסָנִיוֹת הָעַפְעַפַּיִם

בִּכְדֵי לְהַטְבִּיעַ אֶת מַחְלֶקֶת הַיּוֹלְדוֹת

נקישות בְּחַלּוֹן הָעֶרֶב

אָבִי חָזַר מִן הַעֵבֵר הַשֵּׁנִי כְּגֶשֶׁם.

בַּמָּקוֹם הַפָּנוּי לְאוֹרֵחַ

אֲנִי מְנִיחָה צַלַּחַת רֵיקָה, מַזְלֵג, סַכִּין

וּמְשַׁעֶרֶת כִּי לֹא יִשָּׁאֵר זְמַן רַב.

הַמֵּתִים אֵינָם יְדוּעִים בְּרָעַבוֹנָם לְאֹרֶז לָבָן וְעֲדָשִׁים.

כְּתָמִיד, יַעְדִּיף לִקְרֹא בָּ"אֲהָבִים וְגֶשֶׁם" שֶׁל נָגִיבּ מָחְפוּז

שֶׁקָּנָה בְּכְרִיכָה רַכָּה בָּעִיר הָעַתִּיקָה לִפְנֵי שָׁנִים.

זִכְרוֹנוֹת נֶאֱסָפִים אֶל הַשֻּׁלְחָן כְּתָּבְשִׁילֵי כֹּחַ:

יָדָיו הָרְחָבוֹת שֶׁל אָבִי אוֹחֲזוֹת בְּיָדִי וּבְיָד אֲחוֹתִי,

אוֹחֲזוֹת בְּמַחֲרֹזֶת הַמִּסְבָּחָה, בַּמִּקְטֶרֶת, בַּסְּפָרִים,

בְּאוֹתָהּ עֲדִינוּת הַשְּׁמוּרָה

לִדְבָרִים שְּׁבִירִים.

ועדת השופטים שכללה את פרופ' אריאל הירשפלד, יעל גלוברמן,

עד כה פרסמה את הספרים "מעשה לוט" (פרוזה), יומן קריאה בסיפור סדום ועמורה התנ"כי, בהוצאה עצמית, 2012; "כיפה אדומה | רק תני לו אויב", ספר שירה (ביכורים) בסדרה "כבר", בעריכת ליאת קפלן, מוסד ביאליק, שראה אור ב 2015.

בת-שבע דורי-קרלייה (נולדה בירושלים 1970) למדה ספרות גרמנית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטה החופשית בברלין. מנחה סדנאות כתיבה יוצרת בבתי ספר. בוגרת סדנאות "מקום לשירה" ו"הליקון". שיריה ותרגומיה ראו אור בכתבי עת ובעיתונים. ספר שיריה הראשון, "נפש, חשבון" בהוצאת מקום לשירה ובעריכת ד"ר גלעד מאירי ‘יצא לאור בספטמבר השנה.

מנימוקי השופטים: "לרחל פרץ על השירה ההגותית הנוקבת האצורה בספרה הראשון; שירה בשלה ועצמאית שאינה מסגירה את היותה פרי ביכורים. פרץ עוסקת ברגישות גדולה ברקמת היחסים בין נשים וגברים וביחסים שבין אדם לבין עצמו. מבטה ממוקד בנקודות המגע שבין גוף ונפש; מבט חושני, אכזר לעיתים, רגיש לכוחות הגופניים-חייתיים המשתתפים בחיי האדם. אך לא פחות מכך הוא רגיש למהלכי הרוח ותגובותיה לחיי הגוף. היא מיטיבה לדובב את הנפש הגברית לא פחות מאשר את זו הנשית. יש בדיבורה המטא-ארוטי פריצה חשובה מגדרי המגדר המקובלים".