משהו מעניין קורה בעיר. בשקט, בלי שמרגישים, האווירה המיוחדת של החגים משתלטת ומכה בכל החושים. מהריח המיוחד של עצי האשוח הנמכרים כמעט בכל פינת רחוב, צלילי הפעמונים והשירים בכל המקומות הציבורים מהקישוטים המיוחדים והאורות באלפי צבעים, מתחילים לראות שהחגים כבר ממש מעבר לפינה. בכל חנות ובכל כניסה יש כבר עץ אשוח מקושט בכדורי זהב ובטיפות זכוכית אדומה.

מתי הם מספיקים, חשבתי לעצמי, ואז שמתי לב שעושים זאת בלילה ובסופי השבוע בכדי לשמור על אלמנט ההפתעה. זה מה שיכול להסביר איך פתאום משום מקום בכניסה לבניין צמח עץ בגובה של שלושה מטרים, והוא כבר מקושט ויש מלא מתנות בבסיס שלו. כמעט בכל מקום דואגים גם לחנוכיה, בכל זאת ניו יורק היא העיר עם מספר היהודים הכי גדול בעולם.

בבית הכנסת שבו אני מתפלל אין עץ אשוח, אבל חנוכיה גדולה יש ויש. בדרשה השבועית שלו שואל הרב שאלה שנשאלה פעמים רבות, למה חוגגים את חנוכה 8 ימים? המכבים מצאו פח שמן שהספיק ליום אחד, צריך לטעון שהנס היה שהשמן הספיק לעוד שבעה ימים, עד שהגיע שמן חדש, לכאורה יוצא שהיום הראשון בעצם הוא לא נס.

התשובה היא די פשוטה, שום דבר הוא לא מובן מאליו, כל דבר שקורה הוא בגדר נס והשגחה עליונה. לפעמים אנו מתרגלים לדברים ומבחינתנו זה מובן מאליו שהם קורים. כשמשהו הופך למובן מאליו הוא מאבד את האיכות הניסית שלו, לדוגמא זריחת השמש, מה יכול להבטיח שהשמש תזרח מחר?

כן, אני רואה מעבר לכתף את אלו שיצקצקו בלשונם ויטענו, "אז מעכשיו כשהרכבת תגיע בזמן או שאני אקבל את הקפה שאני אוהב זה נס???”. להם אני אומר ‘איך שתחליטו להסתכל על הדברים, כך הדברים ייראו’. בעיר שלנו ובחיינו קורים ניסים כל הזמן, צריך להיות ערים להם ולקבל אותם ולא להניח שהם מובנים מאליהם.

אחד הדברים שאנו נוטים לקבל כמובנים מאליהם זה את עצמנו, את הגוף שלנו, את הבריאות שלנו, את מערכות היחסים שלנו, כי כל אלה נמצאים שם כל הזמן. אחרת איך אפשר להסביר את מה שאנו מכניסים לגוף או הצורה בה אנחנו מתייחסים אליו.

כל אחד מאיתנו הוא נס בעצמו, ואסור בשום אופן להתייחס לעצמנו או לגופנו וליקרים לנו כמובנים מאליהם, תאהבו את עצמכם קודם בשביל שתוכלו לאהוב אחרים. ‘אל תגידו יום יבוא הביאו את היום’, כדברי השיר.

באורח ניסי הגיע לידי טקסט שאני חושב שהוא ראוי לשיתוף, את הטקסט הבא כתב צ'ארלי צ'אפלין במסיבת יום הולדתו ה-70;

כאשר התחלתי לאהוב את עצמי:

"כאשר התחלתי לאהוב את עצמי, הבנתי שכאשר אני הולך נגד האמת הפנימית שלי אני סובל, היום אני קורא לזה "אותנטיות".

כאשר התחלתי לאהוב את עצמי התחלתי להבין כמה מעליב זה לכפות על מישהו את הרצונות שלי, למרות שידעתי שאותו אדם לא מוכן לזה. היום אני קורא לזה "חברות".

כאשר התחלתי לאהוב את עצמי, הבנתי שתמיד אני נמצא במקום הנכון בזמן הנכון, שהכול מתרחש בדיוק ברגע הנכון ואני יכול להירגע. היום אני קורא לזה "ביטחון עצמי".

כאשר התחלתי לאהוב את עצמי הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים. ראיתי שכל מה שמתרחש סביבי תורם ועוזר לי להגיע בדיוק לחיים שאני רוצה. היום אני קורא לזה "בגרות".

כאשר התחלתי לאהוב את עצמי הפסקתי לעשות תכנונים גדולים לעתיד. היום אני עושה אך ורק את מה שגורם לי להיות שמח ומאושר, עושה רק דברים שאני אוהב לעשות ועושה אותם בדרך ובקצב שלי. היום אני קורא לזה "פשטות".

כאשר התחלתי לאהוב את עצמי אני כבר לא תמיד צודק, ומאז אני טועה הרבה פחות. היום אני קורא לזה "צניעות".

כאשר התחלתי לאהוב את עצמי שחררתי את עצמי מכל מה שלא טוב בשבילי. אנשים, מצבים, מאכלים, חפצים. היום אני קורא לזה "אהבה עצמית".

כאשר התחלתי לאהוב את עצמי סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג לגבי העתיד. היום אני קורא לזה "שלמות".

כשתדליקו את האור הפנימי ותתייחסו לעצמכם כנס מתמשך, תקבלו דברים באהבה ולעולם לא כמובנים מאליהם. לזה אני קורא "על הניסים".

ניסים שדהM.A מטעם אוניברסיטת תל אביב, בעל ניסיון בתחום הניהולי בסקטור הפרטי והציבורי. מוסמךMastery University מטעם Anthony Robbins מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי מעביר הכשרת מאמנים בעיר ניו יורק יחד עם סדנאות ייחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית. nissimsade@gmail.com

www.nissimsade.con

8549 917-225