ההורים שהחליטו לא לצעוק על הילדים במשך 30 יום

מה אתם הייתם עושים: אתם חוזרים מותשים מהעבודה, מפנטזים על קצת שקט, נכנסים הביתה ומגלים שהגדול לא הכין שיעורי בית, החדר של האמצעית שוב מבולגן והקטנצ'יק שפך את כל חומרי היצירה על הרצפה. רובנו היינו מגיבים כנראה במטר צעקות שרק היה מכניס את כולם ליותר סטרס. קבוצה חדשה בפייסבוק טוענת שאפשר גם אחרת.

"היום הוכח מחקרית שצעקות גורמות נזק פסיכולוגי לילדים, כמו שפעם לא ידעו עד שגילו שמכות גורמות נזק", אומרת אלה שלוקוביץ, ממקימות הקבוצה, "צעקות משפילות את הילד ופוגעות לו בבטחון העצמי, לכן מאוד מאוד חשוב שלא נצעק עליהם".

קראו עוד בערוץ ההורים:

"רק אמא!" - מה עושים כשהילד מעדיף הורה אחד?

"תפסיק להתבכיין" - ללמד את הילדים לדבר

מנחות הורים מספרות: "הטעות הכי גדולה שעשינו עם הילדים"

צפו בראיון עם אלה שלומקוביץ, ממקימות הקבוצה:

איך זה עובד?

כדי לעמוד באתגר, יש בקבוצת הפייסבוק הסבר מפורט, המדרג את טון הדיבור שלנו ומבהיר מהי צעקה לגיטימית (אזהרה מפני סכנה) ומתי הקול שיוצא לנו נחשב פסילה במשימה.

כבר עשיתם לנו לייק בערוץ ההורים בפייסבוק?

כך כתב בדף ההסבר של הקבוצה:

" הראשון - הקול היומיומי - אתם יושבים עם הילדים ומשחקים איתם, כולם נינוחים ומבסוטים, אתם מאוד מרוצים מההורים שאתם כרגע.

השני - הקול של שעת ההרדמה- קול שקט ומלטף שעובד כמו קסם על הילדים.

השלישי - הקול המכוון- הקול שבאהבה, בעדינות ובנועם, מבלי להפעיל כעס, מסביר שההתנהגות לא מקובלת ושכדאי לשנות אותה.

הרביעי - הקול התקיף - הקול שאינו משתמע לשתי פנים, שאתם והילדים כבר יודעים שאין פה על מה להתווכח. הוא בדרך כלל מגיע רגע לפני הכעס והצעקה. אם הגעתם אליו, הגעתם לאיזור אדום ושווה לקחת פסק זמן לכמה רגעים, לנשום ולהתארגן מחדש.

החמישי - הקול הכועס זמנית - זה אותו אאוץ' כשאחד הילדים תקע לך אצבע בעין, או ה"שמעתי אותך" כשאחד הילדים מנדנד בזמן שהתינוק בוכה. אתם כבר מתחילים להרגיש את הדם מבעבע בתוככם ואת הכעס תכף מתפרץ. מותר להשתמש בה במקרי חירום (הילד התקרב לתנור חם, רץ לכביש או באמת תקע לכם אצבע בעין), אבל צריך לחזור מיד לשגרה. שימו לב - במקרי חירום לצעוק "אל הילד" ולא לצעוק "על הילד". יש הבדל תהומי בין לצעוק לילד: "תזהר, הכביש מסוכן", לבין לצעוק עליו: "אולי תשים לב שאתה בכביש?". שימו לב, ותרגלו.

השישי - הצעקה הנבזית - "די כבר!", "נמאס מכם", "כמה אפשר להגיד לך?". הצעקה הנבזית מכוונת לשבירת רוח ההתנגדות של הילד ולהחזרתו לתלם. הילד כבר עם דמעות ואתם יודעים שחציתם את הגבול.

השביעי - להשתולל מכעס - זהו. איבדתם את זה. צרחתם, התפרעתם עליהם. אי אפשר היה לעצור אתכם וכל מי שניסה חטף גם הוא. לשם אנחנו לא רוצים להגיע יותר. אף פעם.

במהלך האתגר מותר להשתמש בטונים 1-4 באופן קבוע, ובמקרי חירום גם ב-5. אם השתמשתם ב-6, חזרתם שלושה ימים אחורה למשימה הקודמת.

אם השתמשתם ב-7, תאפסו את הספירה ותתחילו מחדש".

כועסת? אסור לעבור את טון 5(צילום: shutterstock)

מותר לצעוק על הבעל - לא על הילדים

מדי שלושה ימים עולה בקבוצה משימה אחרת, שמטרתה לסייע להורים לתרגל את החיים ללא צעקות. חברי הקבוצה משתפים בתחושותיהם, בהתלבטויות ובדרך שלהם להתמודד עם האתגר.

"עברו ימים לא ממש חלקים", כותבת  אחת המשתתפות, "אבל מרוב שאני משננת לעצמי וכנראה גם בקול שאסור לי לצעוק אז הילדים מזכירים לי שאמרתי שאני לא צועקת, וגם מנצלים את זה בחן רב. 'אמא לא חבל להתעצבן? את לא יכולה לצעוק'. אז מדי פעם יש עוד צעקות מצטערת מראש אבל משתדלת. אני מקווה שזה מספיק".

משתתפת אחרת תוהה על גבי המקלדת אם לצעוק על הבעל בנוכחות הילדים נחשב כפסילה. התשובה, אגב היא - לא.  

"איבדתי ספירה כמה ימים כבר עברו, אבל עד היום לא נפלתי אפילו פעם אחת", גאה אחת מחברות הקבוצה", "היו 'כמעטים' אתמול והיום כבר הודעתי לבת שלי באמצע התקפת הבכי שלה שאני שוברת את האתגר בעוד רגע, אבל אז עצרתי את עצמי ואמרתי לה בקול ענייני מה היא צריכה לעשות. כשהיא לא הפסיקה פשוט צעדתי לכיוון המחשב שלה. היא מיד הבינה ונרגעה בדרך פלא תוך מספר שניות. האווירה בבית השתנתה פלאים. מדהים כמה יכול להשתנות במספר ימים. רק שימשיך כך!"