צוות חיים בריאים של אסם: סיגל קפלן

מה אתם אוכלים לארוחת הערב והאם אתם יושבים יחד, כל המשפחה, לאכול את הארוחה שסוגרת את היום הארוך? הושבנו (סביב שולחן האוכל) את המומחים של צוות חיים בריאים של אסם כדי לברר מה עושים אצלם בבית.

סיגל קפלן היא יועצת משפחתית, מוסמכת מכון אדלר. נשואה לאהרון, חיה במשפחה משולבת (משפחה בה לפחות לאחד מבני הזוג יש ילד או יותר ממערכת יחסים קודמת) ובה ארבעה מתבגרים, כלב וחתול שהם עצמם מודל לשילוב.

סיגל מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר, יועצת לזוגות פרק ב', עורכת מפגשים לנשים ואמהות לא ביולוגיות ומרצה בנושא. בנוסף, מייסדת ושותפה במיזם "ילדים לפני הכל" הפועל למען ילדים ומשפחות במצבי גירושין ונמצא תחת עמותת "טופז". עיתונאית מעל 15 שנים במדיה הכתובה והמקוונת בעלת טור קבוע ב-Xnet בשם "אמא משולבת", מייצרת תכנים ומשחקים חוויתיים מעודדי תקשורת למשפחות ומחברת הספר "אמאל'ה! מדריך ההשרדות האולטימטיבי ליולדת". 

סיגל קפלן(צילום: אודי דגן)

האם יש לך איזשהו מוטו בחיים לפיו את פועלת, בהקשרים ובנושאים שונים?

מהמקום המנטלי - לבחור את המאבקים שלי. בחיי היומיום יש הרבה דברים שמעוררים כעס, תסכול תחושת חוסר צדק. החל ממישהו שעוקף אותך בתור עד למתווה הגז.

התעסקות בכל דבר קטן כגדול משאיר אותך מותש וממורמר בסוף יום. ובואו נודה, החיים בעידן "מגיע לי" ו"אני לא אצא פראייר" מייצרים הרבה רגעים כאלה. כעס הוא רגש עוצמתי שיודע להזין את עצמו עוד ועוד. גרוע מזה לוקח ממך את האנרגיות שהיו יכולות להיות מנוטוות לדברים החשובים באמת כמו המשפחה.

לכן, בעבודה רבה עם עצמי למדתי לברור מה באמת חשוב לי וששווה לי להתעקש עליו ומה לא. זו לגמרי תגובה נרכשת ולא טבעית. עם הזמן זה הופך להיות קל יותר והמצפן הפנימי שלי עושה עבודה טובה יותר.

יש לזה המון יתרונות - רוגע, אנרגיה, שמחה, והיתרון הגדול ביותר שהילדים שלי רואים ומפנימים. לא יודעת מה הם לוקחים או יקחו מזה אבל הם רואים עוד אופציה להתנהלות.

דבר שני, זה להבין שונות- להבין שאנשים שונים חושבים דברים שונים וששוני הוא מקור לעושר אנושי. למה זה טוב? כי כל הזמן אפשר ללמוד ככה עוד ועוד דברים על אנשים וזה מאפשר לאחרים להפתח ביתר קלות כי הם יודעים שהם לא יתקלו בבקורת או בשיפוטיות אלא מקסימום בדעה שונה מהם.

התוצאה של זה- אצלנו בבית מדברים על הכל. ויש לי שלושה מתבגרים. אפילו הכלב והחתול שלי למדו שהגזעים שלהם יכולים להיות בריב לעד, אך בסופו של דבר, אם הם יאכלו מאותה הצלחת הם ירוויחו יותר וזה מה שקורה.

ועוד משהו- אנחנו סוגדים להומור. רואים סדרות עם הומור, ממציאים משחקים עם הומור, עושים דמויות שונות, צוחקים אחד על השני ובעיקר על עצמינו.

מההיבט הפיזי ספורט - אני רצה חמש פעמים בשבוע סה"כ בסביבות ארבעים קילומטרים בשבוע. מתאמנת פעמיים בשבוע בקבוצת ריצה ומשתתפת במירוצים, בעיקר כדי לסיים אותם. ריצה זו המדיטציה של האנרגטים. הילדים שלי עושים הבלחות מדי פעם ורצים גם, אני מאמינה שזה עדיין מתבשל אצלהם. זה מה שהם רואים בבופה הביתי מקווה שיבחרו לקחת.

כיצד את רואה את התחום שלך משתלב בחיי היומיום ועד כמה הוא חשוב בעינייך בחיים של כולנו?

התחום שלי הוא הדרכת הורים עם התמחות נוספת בהדרכת הורים במשפחות פרק ב'. אני מדריכה הורים בעיקר לייצר תקשורת טובה יותר בינם לבין עצמם ובינם לבין הילדים. זה חיוני לעיתים כמו אוויר לנשימה. כי המקום בו אנחנו שואפים להרגיש אהובים ורצויים זה הבית שלנו. וזה ממש לא מובן מאליו. יש לא מעט קצרים בדרך שמסיטים מהמסלול הזה. והתקשורת עלולה להפוך להיות יותר מרוחקת, מעייפת פוגעת.

התפקיד שלי הוא להאיר נקודות אור, להרחיב זוויות ראייה ולעזור להם לעורר מחדש דברים בסיסיים שקיימים בכולנו וקצת הזנחנו שיכולים לעשות פלאים באווירה בתוך הבית.

איזו חשיבות יש בעינייך לארוחת ערב משפחתית?

ארוחת ערב משפחתית היא הדרך הטובה ביותר במרוץ היומיומי לייצר זמן יחד משפחתי. מניסיוני האישי והמקצועי ילדים היום נלחמים על המשאב הכי חסר לנו- הזמן. זה שאנחנו אנשים שעובדים המון שעות ונמצאים פחות זמן בבית, כשבנוסף זמן הבית שלנו מתחלק בינם לטלפון לטלוויזיה ולמחשב, לא יותיר אותם אדישים. הם ידרשו אותן בדרכים אחרות פחות נעימות ויותר מוכרות כמו בכי, נדנודים וחוסר שיתוף פעולה- דרך פחות חיננית ויותר מכעיסה להגיד שהם פשוט צריכים אותנו. כי גם תשומת לב שלילית של הורה היא עדיין תשומת לב.

אגב, בשנת 2002 נערך מחקר באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק אשר בדק את ההשפעות שיש לארוחה משפחתית על התפתחות ילדים. תוצאות המחקר בו השתתפו 2000 בני נוער ו500 זוגות הורים מכלל ארצות הברית גרסו שילדים האוכלים ארוחות משפחתיות בין חמש לשבע פעמים בשבוע יש להם סיכוי נמוך כמעט עד חמישים אחוז להתמכר לאלכוהול וסמים בעתיד, לעומת ילדים שאוכלים עם הוריהם בין אפס לפעמיים בשבוע.

ארוחת ערב משפחתית היא דרך נפלאה לספק את הזמן הזה אבל בכמה תנאים שכולם יושבים, אין שום גורם מפריע, לא טלפון לא מסכים, אין סמול טוק באנגלית בין ההורים שהילדים לא יבינו, זו לא שעת חינוך ונאומים כעוסים ולא הורה שעומד ומגיש בזמן שהילד אוכל אלא רק שיתוף של כולם באווירה טובה והקשבה.

ועוד משהו חשוב בעיני- האוכל הוא לא המרכז, הוא אמצעי.

ההנחה העיקרית היא שארוחה משפחתית משותפת היא מצע טוב לניהול שיחה והתעניינות אחד בשני, מה שמאפשר להורים להיות מעורבים יותר בחיי ילדיהם, כשבנוסף, העובדה שארוחה היא מקום סטרילי ממוקדי רעשים אחרים כמו טלפונים, מחשבים וכל מיני תופיני מסכים, ומאפשרת שיחה אמיתית אחד לשני בדרך הישנה האותנטית והבלתי אמצעית של מבט, הקשבה והבעת אכפתיות.

כמה פעמים בשבוע אתם מצליחים לשבת יחד כל המשפחה לארוחת ערב?

מאחר ואנחנו שני עצמאיים שעובדים בשעות שונות, דווקא ארוחות הצהריים הן המשותפות, למעט ארוחת יום שישי בערב. וזה קורה בערך ארבע פעמים בשבוע.

מה בתפריט בדרך כלל?

אני מודה שאני לא הבשלנית הטובה ביותר, אז פסטות עם רטבים שונים כמו כדורי בשר או בצל ואפונה או פטריות, קוביות בטטה, ועוד. אורז עם תוספות, תפוחי אדמה בתנור, פירה, פתיתים.

לא כל יום אוכלים מנה בשרית ובימים שאוכלים שניצלים שלאחרונה ניסיתי לאפות בתנור (לא בהצלחה גדולה), עוף בתנור, פרגיות ועוד.

סלט. תמיד סלט. אבל צריך לעשות אותו מותאם כי ילדה אחת לא אוהבת עגבניות וילד אחר לא אוהב גמבה ועוד ילדה שלא אוהבת בצל אז אני שמה בצד לכל אחד שיוסיף. אבל הכי טעים זה סלט עם בורגול או עם קינואה וטחינה.

איך מחליטים מה אוכלים? האם מבשלים בבית או מזמינים אוכל מוכן?

כאמור, אני מודה שאני לא בשלנית גדולה וגם לא אכלנית גדולה. אני מכירה בנקודת התורפה הזאת כבר שנים ולכן אני הולכת עם ילדיי לתזונאית מאז שהיו קטנים כדי שתבנה להם תפריט מתאים.

זה לא שאנחנו אוכלים כל היום ירקות ופירות אבל הצלחנו לפתח כך יותר מודעות למה שאנחנו אוכלים ולמה שאנחנו כהורים מכניסים הביתה.

את רוב המתכונים אני מחפשת באתר "מתכונים בעשר דקות" שזה שלב אחד מעל "מתכונים בחמש דקות" . ומוצאת שאפשר להיות קריאטיביים גם ברוטבים של פסטה.

ההחלטה על מה אוכלים היא בעיקר משותפת ופועל יוצא של בחירה מתוך מה שיש. אני מקשיבה מאד ל"קליינטים" כי, בסופו של דבר, אני גם רוצה שיאכלו את מה שאני מכינה. ואם הם יאהבו הם יחזרו. תמיד זה אוכל שאני מכינה בבית ולא מזמינה מוכן. אלא אם כן נחה על אמי המוזה ואז זה כמובן מבורך.

כולם שותפים להכנה או שיש מישהו אחד שמבשל?

בדרך כלל זו אני ואם בן זוגי בבית אני מבקשת ממנו לעזור. הילדים שלי הם כולם מתבגרים ויודעים לבשל. אבל הם עושים את זה בעיקר על פי רצון ולא על פי דרישה, ככה שזה לא תמיד תואם. עם זאת בשבת בבקר הם מכינים ארוחת בקר ישראלית מדוגמת ומפנקת לכולנו.

מהי ארוחת הערב האידיאלית בעינייך?

ביצים, גבינות, אבוקדו, לחם טרי טרי, סלט קצוץ ובכלל חגיגה של צבעים על השולחן.

האם יש שוני במרכיבי התפריט בין ארוחות אמצע השבוע לארוחת סוף השבוע?

ארוחות סופהשבוע מושקעות יותר הרבה מעבר למתכונים בעשר דקות. קודם כל את רובן אנחנו עושים ברוטציה פעם אצל הוריי ופעם אצל הוריו. ובשני הבתים הארוחות טעימות ועשירות. תמיד יש מרק בתחילת הארוחה בקיץ לרוב מרק קר. סוגי הבשר יותר מגוונים- אנטריקוט, פילה. התוספות יותר עשירות יותר ירקות מבושלים. והדבר הנפלא ששם גיליתי כשילדיי היו קטנים שיש עוד הרבה סוגי מזון שהם אוהבים.

יש מנהג שאני מאד אוהבת שקיים אצל ההורים של בן זוגי- שבכל יום הולדת 'חתן' השמחה הוא זה שמזמין את התפריט של ארוחת יום שישי.

האם אוכלים קינוח בסוף הארוחה? ואם כן, מה?

באמצע שבוע לא. יש רצון למשהו מתוק אבל זה מגיע, בדרך כלל, בלי קשר, מתישהו בשעות אחר הצהריים המוקדמות ומכיוון שאנחנו לא מחזיקים ממתקים בבית, הרגל שסיגלנו אחרי ביקור אצל התזונאית, אם מתחשק להם הם יוצאים לקנות משהו בסופר השכונתי ואם אין כוח הם מאלתרים צלחת דגנים או משהו.

מי שצריך קינוח אחרי ארוחה זו בעיקר אני ואז זה קוביית שוקולד מריר לאפייה כי לי אין חשק לצאת לקנות.

בארוחות יום שישי יש עוגות טעימות. או עוגיות שוקולד צ'יפ נפלאות שאמא של בן זוגי עושה.