כך תדברו עם ילדים צעירים על השואה
כיצד לנהל שיח משפחתי לנושא כל כך טעון? איך להכין את הילד לצפירה? עד כמה להיכנס לפרטים על מה שקרה? וממה כדאי להימנע? מספר טיפים מעשיים שיעזרו לכם בשיחות עם הילדים בימים הקרובים
בשיתוף אסם
החל מהשנה שעברה משרד החינוך שינה את תכנית הלימודים עבור ילדי הגנים וקבע כי גם הם, נוסף על ילדי בית הספר בגילאים השונים, יחשפו ללימודי השואה דרך שיחות ה"מפגש" בגן אשר חלק מתוכנית הלימודים החינוכית.
נקודה חשובה שיש להתייחס אליה היא שהילדים שבים הביתה לאחר שנחשפו למידע, והורים רבים מוצאים את עצמם בדילמה של האם לחשוף את הילדים למידע, ואם כן – עד כמה לחשוף ועד כמה להעמיק במידע? חלקם שוקלים האם להתעלם מהיום הזה ולא להתייחס בכלל לתוכן מהעבר. חשוב ומומלץ שתיווצר הלימה בין התכנים המועברים בבית, בזמן שאתם עושים שיחות משפחתיות, לאלה המועברים בגן, ולכן עלינו, ההורים, להתאים את אופן השיח ורמות העומק לרמת החשיפה של נושא השואה בגן.
להלן כמה המלצות כיצד להתנהל בבית עם הילדים הצעירים בגילאי גן:
הבחירה אם להעלות את הנושא או לא היא שלכם
אין תשובה אחת נכונה ונחרצת האם לדבר עם הילדים בגילאים הצעירים על נושא השואה או לא, אך, כפי שציינתי, אני מאמינה שכדאי שתיווצר הלימה בין רמת החשיפה בגן ובבית. הורים שהנושא רגיש אצלם במיוחד ואינם מעוניינים לדבר על כך יכולים לבחור שלא להעלות את הנושא, אך כדאי להיות קשובים לילד אם יביא את התוכן מהגן וירצה לשתף ולספר.
אל תשכחו שביום השואה יש צפירה בשעה 10:00 וכל ילדי הגן יעמדו בה ביחד. יכול להיות שהילד שלכם ירצה לדבר בעיקר על חווית הדממה של העמידה בצפירה ולא על התוכן של היום, אז היו גמישים וקשובים לצורך שיעלה מהילד, מרמת הוורבליות שלו, ומהרצון שלו לשתף ולחשוף את רגשותיו.
ציינו את היום ודברו על הנושא
לאור האמור לעיל, אני כן ממליצה להורים שלא להתעלם מהנושא לחלוטין, כי אחרת תיווצר תחושה של סוד או הסתרה, בייחוד אם הנושא מאוד רגיש לליבכם ואתם באמת שואפים למנוע מהילד את הכאב אותו אתם נושאים בלב – שימו לב להבדיל בין מצב שהנושא לא עולה או שהוא פשוט כמו "פיל לבן באמצע החדר" שכולם רואים ואף אחד לא מעז לגעת.
הימנעו מהמחשות פיזיות והסתפקו בהסבר פשוט
בגילאים הצעירים כדאי לדבר על הנושא דרך סיפור שמיעתי ולא חזותי, כלומר, ללא הצגת תמונות, הקרנת סרטים או הבלטת סמלים חיצוניים (טלאי צהוב וכו'), וזאת על מנת למנוע הפחדה וסיוטים. ישנן משפחות שלא פותחות את הטלוויזיה ביום זה כדי להימנע מהתמונות והחשיפה הוויזואלית של ילדיהם בגיל הגן.
כדאי לדבר על הנושא מבלי להיכנס לפרטים מדויקים של מוות המוני, השמדה, רצון לפגוע ולהרע וכו'. כל אלו הם מושגים גדולים שגם ככה הילד לא יכול להבין. לא חייבים להגיד גטו, אפשר להסביר שריכזו את כל היהודים לגור באותה שכונה כדי שיהיו קרובים. לא חייבים להגיד שהייתה גדר תיל עם שומרים, כלבים מכות ואיומים, ניתן להגיד שלשכונה היה שער סגור עם שומר.
בדרך הזו, ילדים יכולים להתחבר ולהבין את האווירה מבלי לחוש את הפחד. הסבר פשוט וקצר במטרה למנוע את ההפחדה הינו: "תקופה קשה, זמן שעבר, היה ונגמר". התאימו את רמת השיחה לרמה הקוגניטיבית של ילדכם והשתדלו לתת תשובות קצרות ופשוטות. דברו על יחסים לא טובים בין עמים, על קנאה, על חוסר הסכמה באמונה דתית וכיו"ב. חשוב לזכור כי החשיפה לנושא השואה מתחילה בגיל הגן ועולה לאורך שנות הילדות ושזורה בתוכנית הלימודים בהדרגה.
הכנה לצפירה
גם אם בחרתם שלא להעלות את הנושא בערב יום השואה, אני כן ממליצה להכין את הילדים לצפירה בגן על מנת שהילד לא ייבהל ויחשוש שחזרה המלחמה. המלצה זו נכונה לא רק לילדים שחשופים לאזעקות בגלל מיקום מגורים גאוגרפי אלא לכל ילדי ישראל. אל תשכחו שלפני שנה וחצי אזעקות וצפירות היו מנת חלקם של כל ילדי ישראל וכעת הפחד הזה מושרש אצל כולם.
כללי התנהגות חברתיים ביום זה
יום השואה הינו יום מיוחד, בערב יום השואה סגורים בתי עסק ומקומות בילוי, וביום השואה עצמו הכל פתוח כרגיל. כמו כן, ביום השואה נהוג ללבוש חולצה לבנה ולכבד את המעמד, אך אין סיבה למנוע מהילדים לשחק, ליהנות, לבקר אצל חברים או בגני שעשועים.
חשוב להבין שכל משפחה וכל אדם חווה את יום השואה אחרת, אף יכולה להיות שונות ביניכם- ההורים- וזה טבעי לחשוב אחרת על רמות החשיפה הרצויות בעיניכם לילדיכם, אך חשוב להחליט זאת מראש ולא לנהל ויכוחים בנושא בפני הילדים. כמו כן, ההמלצה החשובה בעיניי היא לדבר במקביל לנושא השואה גם על תקומת העם היהודי, כי ככל שנדגיש בפני ילדינו את כוח החיים וההתגברות של העם היהודי, נוכל להעביר טוב יותר את המסר של תקומה ובנייה.
הכותבת היא מדריכת הורים ובעלת MamamayaSchool האקדמיה ל- 365 הימים הראשונים בהורות
לפנייה לכתב/ת 
