אנגיואדמה תורשתית: פרויקט מיפוי חולים - לאבחון מוקדם

אנגיואדמה תורשתית הינה מחלה גנטית המתבטאת בהתקפים של בצקת תת עורית באזורי גוף שונים. הסיכון להעביר את המחלה מהורה לילד, עומד על 50%, אך בכ-25% מהמקרים מדובר במוטציה ספונטנית ראשונית, ולא קיימים קרובי משפחה עם תסמינים דומים.

שכיחות המחלה הממוצעת היא 1:50,000 איש, ללא הבדל בשכיחות בין גברים לנשים ובין אוכלוסיות ממוצא אתני מסוים. בישראל ידוע עד כה על כ- 210 חולים. פרויקט חדש של היחידה לאלרגיה במרכז הרפואי תל אביב, פועל בימים אלו למפות את החולים ובני משפחותיהם בישראל.

כ - 75% מהחולים באנגיואדמה תורשתית יפתחו התקף ראשון עד גיל 15, אך תדירות ההתקפים יכולה להשתנות בין חולה לחולה ובתקופות חיים שונות ולא ניתנת לחיזוי. על אף שמרבית החולים יפתחו התקף ראשון עוד לפני גיל ההתבגרות, אבחון המחלה עלול להתעכב במשך שנים, לעתים ב-10 שנים ויותר, בעיקר כאשר אין היסטוריה משפחתית קודמת.

האבחון המאוחר של המחלה נעוץ בחוסר מודעות של רופאים רבים למחלה זאת, וסיווג ההתקפים כ"אלרגיה מסיבה לא ברורה", דבר שעלול להוביל לטיפול שגוי בחדר המיון ולסכנת חיים ממשית לחולים.

קיראו עוד במדור מחלות יתומות

הגורמים למחלת האנגיואדמה התורשתית

כיום, ידוע כי בבסיס המחלה עומד חסר של חלבון הנקראC1 esterase inhibitor . חלבון זה הוא אנזים בעל תפקיד במערכת המשלים (complement) ובמערכת הקרישה, ואילו חסר שלו מוביל להצטברות חלבון הברדיקינין, לו תפקיד מפתח ביצירת הבצקת. במרבית החולים (85%) קיים חסר כמותי בחלבון, ואילו בשאר החלבון קיים אך אינו מתפקד כראוי.

קיימת גם צורה נרכשת של המחלה, כאשר המחלה הינה משנית למחלות אחרות כגון סוגי סרטן מסוימים ומחלות אוטואימוניות שבהן נוגדנים עצמיים תוקפים את מרכיבי מערכת המשלים וגורמים לבצקות בחולים אלו, הבצקות מתחילות בגילאים מאוחרים יותר מאשר במחלה הגנטית.

כיצד ניתן לזהות את המחלה?

מאפייניה הטיפוסיים של המחלה הינה בצקת תת עורית המתפתחת תוך שעות ספורות באיבר כלשהוא ומלווה בכאב ובהגבלה תפקודית, הנמשכים בממוצע בין שלושה לחמישה ימים.

בשונה מאנגיואדמה על רקע אלרגי, אנגיואדמה תורשתית אינה מלווה בפריחה מגרדת, והבצקת אינה חולפת בעקבות טיפול בתרופות האנטי-אלרגיות השגרתיות (סטרואידים ואנטי היסטמינים).

בצקת תת עורית באחת הגפיים גורמת לכאב, אי נוחות והגבלה בתנועה. לעומתה, התקף בטני מתבטא לרוב בכאבי בטן עזים, הקאות, שלשולים ונפיחות בטנית, עקב בצקת של דופן המעי ויציאת נוזלים אל חלל הבטן.

הכאבים הם כה עזים שעלולים להדמות לאפנדיציטיס או לחסימת מעי. בחולים שטרם אובחנו, אירועים כאלו עלולים להוביל לניתוחי בטן מיותרים ולסבל ממושך.

החשש הגדול ביותר הוא מהתפתחות בצקת של חלל הפה ודרכי הנשימה (laryngeal edema) שעלולה להוביל לחסימת דרכי האוויר העליונים, לחנק ולמוות. עד לפני מספר שנים, טרם פיתוחם של טיפולים להתקפי המחלה, עמד שיעור התמותה בחולים על כ30%-, בעיקר מסיבה זאת.

פעמים רבות לא ניתן להצביע על סיבה להתפתחות התקף במיקום מסוים, אך במקרים אחרים טראומה מקומית לרקמה (כגון חבלה, ניתוח או אפילו עקירת שיניים) מובילה להתקף. גם תרופות מסוימות כמו אסטרוגנים ומעכבי האנזים ACE, זיהומים, מתח נפשי, ומצבים הורמונאליים עלולים להוות טריגר להתפתחות הבצקת.

ההתמודדות עם אנגיואדמה תורשתית.

הטיפול המתאים

ללא טיפול, חולי אנגיואדמה תורשתית חווים כאב, סבל רב והפרעה משמעותית לתפקוד היומיומי בעת ההתקפים. רבים מהם נאלצים להפסיד ימי עבודה רבים וימי לימודים ובמקרים חמורים אף להתאשפז בתכיפות בבית החולים. החולים מתארים מתח נפשי רב המלווה את המחלה ופחד ממשי מחנק בעת התקף בדרכי הנשימה. פעילויות רגילות כגון נסיעה לחו"ל או טיפול שיניים הופכות למבצע מורכב עבור החולים.

כיום ישנם מגוון טיפולים המאושרים לטיפול בהתקף חריף של המחלה, ביניהם פירזיר- חסם של הקולטן לברדיקינין הניתן כזריקה תת עורית על ידי המטופל עצמו, ומאושר לשימוש מגיל 18. יתרונו העיקרי בקלות ובנוחות השימוש, כבר בשלבים הראשונים של ההתקף, כאשר אין צורך בהגעה לבי"ח לצורך קבלת הטיפול.

טיפולים נוספים הינם ברינרט - תרכיז המכיל את החלבון החסר ומאושר לשימוש עבור כל הגילאים וכן לנשים בהריון. מומלץ לתת אותו גם מניעתית לפני פרוצדורות כירורגיות.

התכשיר ניתן תוך ורידית על ידי צוות רפואי ולעיתים על ידי המטופל עצמו. תכשיר נוסף הדומה בתכונותיו לברינרט הינו Ruconest , המאושר לשימוש בישראל מעל גיל 16. כמו כן, קיימים טיפולים נוספים השימושיים בעולם, כגון Kalbitor, CINRYZE וה-DANAZOL שהינו טיפול הורמונלי מניעתי, ומטרתו להקטין תדירות ההתקפים ויעילותו חלקית.

פרויקט "עץ המשפחה"

בישראל כאמור, כ-210 חולים מאובחנים באנגיואדמה תורשתית, רבים מהם אובחנו בעקבות בן משפחה אחר. מדי שנה מתווספים חולים נוספים ללא סיפור משפחתי קודם שאבחון מחלתם התעכב שנים ארוכות.

קיימת חשיבות באבחון מוקדם, וזאת משום שלא ניתן לחזות את עיתוי וחומרת ההתקף הראשון שעלול להיות אפילו קטלני. על ידי האבחון, ניתן לצייד את החולים בתרופות למקרה של התפתחות התקף וכך לחסוך סבל רב, אשפוז ולעיתים רבות סכנת חיים.

ביחידה לאלרגיה ב"מרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי החלו לאחרונה במיפוי החולים והנשאים במשפחות שבהם לפחות בן משפחה אחד חולה. מיפוי זה מאפשר להגיע לכל בני המשפחה שטרם עברו את הבדיקה למחלה, כגון ילדים של החולים או קרובים צעירים שטרם חוו התקף.

 בצורה זאת ניתן יהיה לבצע רישום של כל החולים ונשאים בארץ, שעד כה היו מפוזרים בין המרכזים השונים.

המיפוי נעשה על ידי יצירת קשר עם קרובי המשפחה של המטופלים, תשאול לגבי סימפטומים ובקשה לבצע בדיקות לאבחון המחלה בקהילה. המטרה היא לאבחן את אלה שסובלים אך נמנעים מבדיקות אבחוניות וכן להקדים האבחנה בקרב צעירים במטרה להיות מוכנים לכל אירוע.

פרויקט "עץ המשפחה" יאפשר גם לשרטט תמונה רציפה של החולים בדורות הקודמים, בתקופה בה לא ידעו עדיין לאבחן את המחלה.

פרופ' קיוויתי הינו המנהל, וד"ר כדר הינה רופאה בכירה ביחידה לאלרגיה ואימנולוגיה במרכז הרפואי 'איכילוב'