יום שישי בצהריים, יש משהו יפה בשעה הזאת. אני באופן כמעט לא מודע מתחיל להוריד הילוך ולהיכנס למה שנקרא הלך רוח של סוף שבוע, בשישי בערב אני נוהג לאכול ארוחת שבת עם חברים או משפחה ולעשות קידוש.

בסוף הארוחה יש לנו מנהג כזה של סבב מעשים טובים, כל אחד מהסועדים צריך לשתף במעשה טוב שהוא עשה במהלך השבוע, זה מאפשר להסתכל על השבוע, להוקיר את מה שהיה, לבדוק איך התנהלנו בשבוע האחרון, איזה ציון אנחנו נותנים לעצמנו ומה בדעתנו לשפר בשבוע הבא.

בעודנו יושבים בארוחת השבת הגיע תורו של יוסי לשתף במעשה הטוב שלו: “פיטרתי את יורם שהוא אחד העובדים הטובים שלי במשרד״. סביב השולחן משתררת תחושה לא נוחה, מה זאת אומרת פיטרת את אחד העובדים הטובים שלך ואתה מגדיר זאת כמעשה טוב? שאלתי.

״ידעתי שזה מה שתחשבו. העניין הוא שלפעמים אין מה לעשות ותפוז מקולקל שיושב בתוך ארגז של תפוזים טובים יכול לקלקל את כל הארגז. לכן חייבים להוציא אותו לטובת הכלל. עשיתי מעשה טוב לשאר העובדים במשרד. העניין עם יורם, שלמרות שהוא היה באמת עובד שהצליח להביא תוצאות טובות למשרד, הוא לא הצליח להבין את המשמעות של עבודה בצוות. שכולם עובדים על מנת לכסות את החסרונות של האחרים והעבודה הזאת יוצרת סינרגיה.

אם לוקחים את כל החלקים ומצרפים אותם ביחד מקבלים יותר ממה שכל חלק אחד לבד היה עושה. הוא תמיד הסתובב בהרגשה שהוא עושה יותר מכולם, הוא יותר מנוסה מכולם ובכלל מגיע לו יותר. הוא לא הצליח להבין את העיקרון החשוב ביותר בתוך מערכות יחסים של ניצחון-ניצחון. עשיתי איתו הרבה מאוד ישיבות באופן אישי להסביר לו את החשיבות של עבודה בתוך צוות, ממקום של אני מנצח ולכן כולם מנצחים, אולם ללא הצלחה. לכן השבוע, עם כל הצער בדבר, החלטתי לשחרר אותו״.

אני רוצה לציין שזה מעשה אמיץ מבחינתך. אני יודע עד כמה הוא היה משמעותי בתוך המשרד וההחלטה שלך להסתכל על טובת כל המשרד הניעה אותך לעשות בחירה שהיא כזאת.

״אני לא חושב שהייתה לי ברירה, אם לא הייתי פועל מהמקום הזה סביר להניח שבשלב כזה או אחר הייתי מאבד את כל הצוות ואז המחיר היה הרבה יותר גבוה״.

אני מסכים איתך לגמרי.

האם יש עוד מישהו בשולחן שחושב כמו יוסי?

״כשאני חושבת על זה, זה לגמרי נכון״, אמרה דלית, ״זה מזכיר לי את מערכת היחסים שלי עם בן הזוג הראשון שלי, ג’וני. הוא היה בחור שהחברות שלי כינו באופן קבוע ״מדהים״, בחור אמריקאי שנראה מיליון דולר, וגם שווה מיליון דולר, עבד בוולסטריט במשרה בכירה. יצאנו במשך כמעט שנה, רק מה, הוא היה מאוד שקוע בתוך העבודה שלו, הוא היה נשאר במשרד עד כמעט חצות ועבד לפעמים בסופי השבוע מהבית. כל ניסיון שלי לנסות להוציא אותו מהעבודה לחיים קצת אחרים מיד קיבל תגובה, ״אני עושה את זה בכדי שתוכלי לנסוע איתי במרצדס שיש לי אז בבקשה אל תפריעי לי, ותני לי לעשות את העבודה״.

“בהתחלה יכולתי להבין את המקום שממנו הוא יוצא, אבל בשלב מאוחר יותר התפכחתי והבנתי שהוא מרגיש שהוא לא בניצחון-ניצחון, הוא מקריב את סופי השבוע שלו כביכול בגללי, הזכרתי לו שגם לפני שהוא הכיר אותי הוא עבד בסופי שבוע וזה עניין של החלטה ומה בוחרים לעשות בתוך סדר העדיפויות. החלטתי שאני לא מעוניינת להמשיך את המערכת ממקום שבו מישהו מרגיש או פועל שהוא מקריב עבורי. סיימתי את הקשר, ועכשיו אני עם דודי, שהוא בן זוג מדהים שמבין את החשיבות של ניהול מערכת יחסים שבה שני הצדדים מרגישים ופועלים ממקום של ניצחון״.

אני מציע שנרים כוסית לכבוד המקום הזה בחיים שלנו.

יש לזכור תמיד שבכל מערכת יחסים צריך להתנהל ממקום של ניצחון-ניצחון זה המתכון היחיד שיכול לנצח. הדבר הגרוע ביותר שיכול להיות שלעיתים במיוחד זוגות שמחליטים לסיים את הקשר מנהלים מלחמה שבה אחד הצדדים יוצא ״מנצח״. ביטויים כמו ״אני אגמור אותו״, ״היא לא תראה דולר״, הם דברים ששמעתי יותר מפעם ומניסיוני המנצחים היחידים במגרש הזה הם עורכי הדין שמאפשרים לבני הזוג לנהל מלחמה במשך שעות ארוכות ובסופו של יום מעשירה אותם. לכן היו חכמים, תבחרו בניצחון-ניצחון. יש שם כבוד, הבנה ובעיקר תקשורת שתביא אתכם לתוצאות שאתם מעוניינים להשיג.

שלמות זה מבחירה.

ניסים שדהM.A מטעם אוניברסיטת תל אביב, בעל ניסיון בתחום הניהולי בסקטור הפרטי והציבורי.

מוסמךMastery University מטעם Anthony Robbins

מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי מעביר הכשרת מאמנים בעיר ניו יורק יחד עם סדנאות ייחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית. nissimsade@gmail.com

917-225 8549